שיר מפרסית: המכתב
מאת ז'ילא מוסאעד
אין מענה מאיש
לא מן המוכר
ולא מן הזר
מזה זמן רב שהקולמוס נשבר
הניירות הפכו לעיסה
ומדיפים את ריחה של שתיקה שהחמיצה
בשעת בין ערביים
זה לא עניין של שנה או שנתיים;
הדוור לא הגיע כבר אי אלו שנים
הציפייה לא מרפה ממשקוף הדלת
בסופו של דבר
מוכרח להיות מישהו שליבו כבד עליו כל כך
שהפקעת בגרונו לופתת כל כך
שמתגעגע אלי כל כך
עד שיימצא שוב את העט
אני מחכה ליום
שבו יגיע לידי מכתב
מכתב שמריח כמו דם שנקרש
שנכתב בחושך
ללא שם אך מוכּר
ואני אפתח אותו
ואקרא אותו בקול רם מאוד
ברחובות
בשווקים
בגנים הציבוריים
ובכיכרות
בכיכרות
בכיכרות
ואקרא ואקרא
שיישמעו כולם ויידעו
שכאשר הכאב הוא מחט הדוקרת
בבשר קרבייך
והצלפות השוט ניחתות
על שלוש מאות וחמישים אלף העצבים החשופים של פנייך
כדי שתברכי על השקר
הסָפק סותם את התדרים של קולך
אני אקרא את המכתב בכל יום
בדרכים הדוהרת במהירות אל העתיד
בגזוזטראות הנפתחות אל עבר
עננים ריקים מגשמים וריקים מאלוהים
מכתב שלא חתום עליו גוף
אלא עַם
בואו
התאספו
הקשיבו
אני אקרא את המכתב בכל יום
במקום כלשהו בעולם
בשפת האהבה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
