אנשים יוצאים להפגין וחוזרים בתכריכים. לנו אסור לשתוק

על אף כל האופנים שבהם אותתה ישראל מראש שבכוונתה להגיב ביד קשה להפגנת השיבה בעזה, מימדי ההרג בכל זאת הצליחו להדהים. עד כה נספרו לפחות 16 הרוגים, וכאלף פצועים, רובם מירי חי. אפילו בשביל ישראל, שמזמן איבדה כל עכבה מוסרית או רסן, מדובר ברמה חדשה של שפל.

הצטלבות ההפגנה בעזה עם ערב ליל הסדר יצרה אנומליה סכיזופרנית שבה ביד אחת ניגבנו בשולחן החג חרוסת ומרור ובשנייה בדקנו במבזקי החדשות את מספר ההרוגים ברצועה, שהמשיך לטפס לנגד עינינו החרדות משעה לשעה. ישראל עמדה בהבטחתה והנחיתה על ראשם של תושבי עזה תצוגת תכלית מהגהינום כמו שהיא יודעת.

יש משהו משתק באפקט של הידיעות האלה, התמונות, הסרטונים שבהם רואים מפגינים לא חמושים נורים למוות בגבם בעודם מתרחקים בריצה מאזור הגדר. ירי מכוון היטב, של צלפים שיושבים מוגנים מאוד בצד השני של הגדר ומכוונים מבעד לכוונת על אנשים שיצאו לזעוק את ייאושם. מישהו כתב שזה נראה כמו משחק מחשב. אנשים רצים, רצים, ופתאום כורעים לארץ, נופלים. התמונות האלה כל כך קשות לצפייה עד שכל תגובה עליהן נראית מינורית מדי. ובכל זאת ברור שאי אפשר לשתוק מולן, לא משום תקווה כלשהי שהמחאה תגיע לאוזניים הישראליות, אלא מפני שזהו הצו הבסיסי של האדם המוסרי: לצעוק. למחות.

> צעדת השיבה בעזה: אש חיה על עשרות אלפי מפגינים. 14 נהרגו

לכן ההפגנה שארגנו במהירות מעוררת הערכה פעילות קואליציית נשים לשלום היתה חשובה כל כך. הגענו בשעות הצהריים, כ-300 איש, לצומת יד מרדכי, קילומטרים ספורים מגבול עזה, עם שלטים נגד המצור, נגד ההרג ובעד זכותם של בני אדם להפגין מבלי שייצאו משם בתכריכים. אחרי כשעה של קריאת סיסמאות בצומת, מול מפגין ימני בודד שנופף לעומתנו בלהט בדגל ישראל, נסענו לאזור ניר עם, לנקודת תצפית קרובה יותר לגבול. מהנקודה הזו, צפון עזה נראית כמעט במרחק נגיעה.

מכונית שכבר חנתה במקום קיבלה את פנינו בשירת "שיישרף לכם הכפר" קולנית שבקעה ממערכת הסטריאו. לא ידעתי ששיר השטנה הזה כבר זכה לגרסה מוקלטת. בפארק ליד, ילדים משחקים בין מיגוניות הבטון המפוזרות במקום. האם הסבירו לילדים האלה מה נמצא בצדו השני של שדה החיטה היפה שלרגליהם? אמרו להם מי האנשים שגרים שם, מה מציאות חייהם ומה עוללנו להם שם אתמול?

המשטרה שמרה על נוכחות מרוחקת בניידות, וגם התקשורת הישראלית לא גילתה עניין גדול בהפגנה שלנו. בדרך חזרה ראיתי דיווח באחד מאתרי הימין ש"עשרות ישראלים הפגינו בעד עזה". כמו ההרג עצמו של פלסטינים לא חמושים, גם המחאה נגד ההרג מעוררת אצל הציבור הישראלי לכל היותר פיהוק.

> מסר ממארגני צעדות השיבה בעזה: "רוצים לחיות בשלום עם הישראלים"

כי מה שכל כך מחריד במסעות ההרג האלה שישראל מבצעת בפלסטינים אחת לאיזה זמן, מעבר למחיר הדמים האיום שלהם כמובן, זה הטאוטולוגיה התודעתית שהם מחוללים. עבור רוב הציבור היהודי בישראל, המשוואה פשוטה מאוד: אם אנחנו הורגים אותם, סימן שמגיע להם להיהרג. ככה פשוט. אם אנחנו מטילים עליהם סגר, מרעיבים אותם, עוצרים אותם בהמונים, מענים אותם בכלא, חוטפים ילדים מתוך המיטות, עושים שוב ושוב וידוא הריגה, יורים למוות במפגינים לא חמושים, עושים טיהור אתני ומגרשים משפחות וקהילות, הורסים את בתיהם וגונבים להם את האדמה, מנסים עליהם כלי לוחמה שנמכור בהון אדיר בחו"ל, מטריפים את דעתם במחסומים וחומות, מנהלים נגדם משפטי ראווה שתוצאתם ידועה מראש, משקרים ושוב משקרים ושוב משקרים, כולאים אותם בגטאות אפרטהייד – זה באשמתם. הכל. תמיד. מעצם זה שאנחנו מעוללים להם את כל זה, זה כנראה מגיע להם.

תהליך מחושב שנועד לא רק לשבור את רוח וכוח ההתנגדות הפלסטינית, אלא לקעקע בתודעה הישראלית את ההבנה שכל זה מגיע להם, שהם קצת פחות מבני אדם במובן שאנחנו מבינים, במובן שמגיע עם סל אינטואיטיבי של זכויות אדם שאנחנו מייחסים לבני אדם. הפלסטינים הולכים ונכנסים אצלנו לקטגוריה אחרת. משהו אחר שאיננו בקטגוריית בני האדם בעולם הזה. ולכן מותר לעשות להם דברים. הכל. כל מה שיעלה בדעתנו. ואני יודעת שההשוואה הזו לנאציזם גם היא כבר איבדה את כוחה ורוב הציבור הישראלי פיתח חסינות בפניה, תעמולה של שמאלנים ואנטישמים, אבל זה תהליך עומק נאצי במהותו, הדמוניזציה והדה-הומניזציה הזו לעם אחר, שכאילו הפך להולוגרמה שמקרינה את המאוויים האפלים שלנו, שיקוף החלקים החולניים ביותר בנפש הישראלית.

בערב חג פסח השנה, ישבו צעירים ישראלים על הגבול עם המכלאה האנושית הגדולה שהקימה מדינתם וצלפו למוות באסירים הכלואים בה מהעבר השני. ביום הראשון של חג הפסח יצאנו כמה מאות אנשים כדי לצעוק די להרג המטורף הזה, כדי לעמוד על זכותם של תושבים בעזה ובשדרות לחיות משוחררים מאימה ומשכול. וקיווינו שהקול שלנו יגיע גם לתושבי עזה הנצורים בצד השני, שיידעו שיש מי שרואה את סבלם כאן, כואב את כאבם, מבכה את דמם הנשפך ומנסה להשמיע קול.

> הפעילה שסטרה לתובע צבאי: "לא אשתתף במשחקי הדמוקרטיה ליהודים"