newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מסר ממארגני צעדות השיבה בעזה: "רוצים לחיות בשלום עם הישראלים"

כוחות הבטחון מתכוננים לאירועי השיבה שיפתחו בגבול עזה בשישי. מארגני האירוע חוששים משימוש ישראלי בנשק קטלני ומעבירים מסר ברור: "אנחנו נדאג לכך שההפגנה לא תדרדר לאלימות – לפחות מהצד שלנו". הם קוראים לפלסטינים מתוך ישראל לתמוך מהצד השני של הגדר

מאת:

דקות ספורות לפני ששוחחתי אמש (שני) עם חסן אל כורד, שודרה בחברת החדשות כתבה נוספת על ההכנות שעושה הצבא לקראת צעדות השיבה לגבול עזה שאל-כורד וחבריו מארגנים החל מיום שישי הקרוב. הבאזז בתקשורת הישראלית סביב צעדות השיבה הולך וגובר בשבועות האחרונים, ומידי יום מתפרסמות ידיעות נוספות על הדרכים בהן מתכוונים כוחות הבטחון להתמודד עם מצב בו אלפים, ואולי הרבה יותר, של פלסטינים יצעדו לגדר שבין עזה לישראל, ועל הערכות של בכירים במערכת הבטחון כי התוכניות לעצור את הצעדות יסתיימו בנפגעים.

על פי הכתבה ששודרה אמש, במהלך דיון שקיים הקבינט הבטחוני עלו רעיונות "מחוץ לקופסה", בהם הרעיון של השר שטייניץ "לפתות את הפלסטינים לא לצאת מעומק השטח – על ידי הצנחה של תרופות ומזון מהאוויר על ידי מזל"ט או מטוס ואז התושבים יסתערו על הסחורה שנופלת מהשמיים ולא יגיעו לגדר".

אל-כורד נשמע משועשע כשסיפרתי לו מה שמעתי זה עתה בחדשות. "ציפינו שהם ינסו לעשות משהו כזה", הוא אומר. אנחנו צוחקים ומסכימים שצריך לארגן עוד צעדות ויוזמות לאורך הגבול עם עזה כי אולי זה מה שיעזור לשכנע את ישראל להקל על המצור ולהפחית חלק מהסבל בעזה.

> בג"ץ נתן למדינה ארכה להגיב לעתירה. גירוש הפליטים יתעכב

מפגינים וחיילים על גבול רצועת עזה, אוקטובר 2015 (עז זאנון / אקטיבסטילס)

חסן אל-כורד, בן 43, מורה בבית ספר ואבא לשישה ילדים מעזה, הוא אחד מעשרים המארגנים של הצעדות המדוברות. למעשה מדובר ב-45 ימים של אירועים שיתחילו ביום שישי הקרוב, ה-30 המרץ הוא יום האדמה, ויסתיימו ביום הנכבה ה-15 במאי.

70 אחוזים מאוכלוסיית עזה מוגדרים כפליטים, כלומר – הם או הוריהם או סביהם גורשו או נאלצו לברוח בזמן הנכבה. בתיהם, כפריהם והערים בהן התגוררו, נותרו בשטח שהפך להיות ישראל. כוונת המארגנים היא להעלות באמצעות מחאה לא אלימה מודעות למצוקת הפליטים בעזה, ולדרוש את מימוש זכות השיבה שלהם.

התוכנית של יוזמי צעדות השיבה היא להקים מחנות אוהלים במרחק של 700-1000 מטרים מהגבול עם ישראל, מחוץ לאזור החיץ שקבע הצבא, שאליו כל מי שנכנס מסתכן בירי. בנוסף, החל מיום שישי הקרוב, צפויות להתקיים מידי שבוע תהלוכות, מרוצי אופניים ושלל אירועים במטרה למשוך כמה שיותר אנשים למחאה. עד אמצע מאי צפויים לקחת חלק באירועים עשרות או מאות אלפים מתושבי רצועת עזה.

"אנחנו עוקבים אחרי החדשות בישראל", אומר אל-כורד. "חשוב לנו לדעת מה כותבים עלינו כדי שנדע למה לצפות כשהצבא יגיע". הוא מספר שהמארגנים חוששים שמכיוון שהתקשורת בישראל מציגה את צעדות השיבה כאירוע שמאורגן על ידי חמאס, ובהתחשב במספר הגדל והולך של תקריות על הגבול בשבועות האחרונים, הצבא הישראלי ישתמש באלימות ובאמצעים קטלניים בתגובה ליוזמה הבלתי אלימה שלהם.

מה בדיוק אתם מתכננים להשיג בצעדה של יום שישי הקרוב?

"הרעיון הוא לגייס כמה שיותר אנשים שיצטרפו למחאה, עד לאירועי השיא שלה. במהלך השבוע הראשון אנחנו מקווים שיגיעו לפחות 50 אלף איש לאזור. לאחר מכן נתקרב מאה מטרים נוספים לעבר הגבול.

"אנחנו רוצים להביא מיליון תושבי עזה לגבול עד ה -15 במאי. אם נגיע לזה זו תהיה הצלחה גדולה מבחינתנו".

אל כורד חוזר ומדגיש כי המחאה המתוכננת תהיה בלתי אלימה לחלוטין, בניגוד לאופן שבו היא מתוארת בתקשורת הישראלית.

"אנחנו רוצים שיצטרפו משפחות. אנחנו רוצים להעביר מסר שאנחנו רוצים לחיות בשלום, עם הישראלים. אנחנו נגד זריקת אבנים או אפילו הבערת צמיגים. אנחנו נדאג לכך שההפגנה לא תדרדר לאלימות – לפחות מהצד שלנו".

אבל מהצד השני, לפחות על פי הדיווחים בתקשורת המיינסטרים בישראל, יחכו לכם כוחות גדולים של חיילים ושוטרים.

"אנחנו מודעים לזה, ואין לנו הרבה מה לעשות. המסר שאנחנו נושאים איתנו הוא מסר של שלום והתנגדות לאלימות. אם אתה זוכר, עד 1987 עזה הייתה מלאה בישראלים. אנחנו רוצים שהמצור יוסר ושנוכל לחזור לימים ההם".

> מי מרוויח משמירתה של עזה על סף משבר הומניטרי?

צעדת השיבה לעבר סוריה באזור מג'דל שמס, 15 במאי 2011 (צילום: חמד אלמקת / פלאש 90)

צעדת השיבה לעבר סוריה באזור מג'דל שמס, 15 במאי 2011 (צילום: חמד אלמקת / פלאש 90)

זו לא הפעם הראשונה שבה מתארגנות יוזמות כאלו. בשנת 2011 צעדו אלפי פליטים פלסטינים מלבנון, סוריה, הגדה המערבית ועזה, כמו גם פלסטינים אזרחי ישראל. הצבא הגיב באש כלפי הצועדים לעבר הגבולות עם סוריה, לבנון ועזה. עשרות נהרגו ומאות נפצעו. מספר פלסטינים אזרחי ישראל שניסו להצטרף למחאה בצפון מהצד הישראלי של הגדר נעצרו. אתם מוכנים לאפשרות שהצבא הישראלי יגיב למחאה באופן לא פרופורציונלי, אפילו בנשק קטלני?

"ברור שהאפשרות הזאת קיימת, לצערי הרב. אבל אילו אפשרויות אחרות יש לנו? המצב בעזה הפך לבלתי נסבל. אנחנו בשום אופן לא יכולים להמשיך לחיות ככה בעזה. אי אפשר לחיות יותר בעזה. זה מה שהוביל אותנו לתכנן את המחאה הזאת ולכן אנחנו צופים שכל כך הרבה אנשים יקחו בה חלק.

"אנחנו מוכנים לכל תרחיש אפשרי, גם למצב שבו יתחילו לירות עלינו. להיות פלסטיני כיום זה גם ככה כמעט כמו להיות מת. פלסטינים מתים בכל יום ואנחנו יודעים שזה חלק מהמציאות שלנו. הייתי במחסום ארז בשנת 2011 בצעדות השיבה אז וראיתי את מלוא עוצמת האכזריות הישראלית.

"כל הרעיון של המחאה שלנו מבוסס על החלטת מועצת הבטחון של האו"ם 194, ועל תנאי החיים הבלתי נסבלים בעזה. המחאה שלנו היא שלווה. אנחנו רוצים לבקש מהישראלים לקבל אותנו בברכה, כאילו היינו מבקרים ממדינה אחרת, באופן שבו מקבלים פליטים במדינות מסוימות באירופה – אם כי אנחנו לא באמת על תקן של מבקרים כאן".

עד כמה חמאס מעורבים בארגון הצעדות?

"הם לא מעורבים. אנחנו קבוצה של עשרים פעילים, רק שניים מתוכנו מזוהים פוליטית עם חמאס. למעשה רובנו, ובכלל זה אני, שמאלנים. כל המפלגות והתנועות הפוליטיות בפלסטין עומדות מאחורינו ותומכות בנו. חמאס – בהיותה מפלגה נבחרת – היא אחת מאותן מפלגות.

"אם היינו מרגישים שחמאס, או כל מפלגה אחרת לצורך העניין, מנסה להשתלט על המחאה שלנו ולשים את עצמה במרכז, לא היינו מאפשרים זאת. חמאס דווקא מבין היטב את הנקודה הזאת".

> ישראלית ופלסטינית סטרו לחייל. נחשו מי עדיין נמצאת בכלא?

פלסטינים תושבי עזה במעבר רפיח בגבול המצרי (צילום: עבד רחים חטיב, פלאש90)

פלסטינים תושבי עזה במעבר רפיח בגבול המצרי (צילום: עבד רחים חטיב, פלאש90)

גם מעבר הגבול ברפיח, שעשוי לשמש כצינור חיים לעזה, מוחזק על-ידי הרשויות המצריות סגור כמעט כל השנה. השנה הוא נפתח עד כה למספר מצומצם של ימים והמעבר התאפשר בעיקר למי שצריכים לצאת לטיפול רפואי במצרים ולאלו שחיכו במצרים כדי לחזור חזרה לעזה. למה בעצם לא לצעוד לעבר הגבול עם מצרים?

"מצרים היא בהחלט חלק מהמצור. אבל מצרים לא כובשת אותנו ולא שולטת על כל היבט יומיומי של החיים שלנו כמו שישראל עושה. אנחנו פלסטינים, וכמו שהזכרתי מקודם, כל המחאה שלנו נשענת על החלטה 194 של האו"ם בדבר זכות השיבה של פליטים פלסטינים, ולמצרים אין שום קשר לכך.

"אבל הכלכלה המצרית נמצאת במצב רע ואני מאמין שאם הם יפתחו את הגבול ויסירו את הצד שלהם של המצור מעלינו שני הצדדים ייהנו מכך".

מה לגבי פלסטינים שחיים בתוך ישראל? יש לכם קשר איתם?

"אנחנו בקשר עם מנהיגים פלסטינים בכל מקום, כולל אלו בתוך גבולות 1948. היינו רוצים לראות את אחינו ואחיותינו מגיעים לגבול כדי לקבל את פנינו, אבל רק כל עוד הם עושים זאת בבטחה, בלי לסכן את עצמם ובלי להתקרב יותר מידי לגבול כך שהם לא יגיעו לעימותים עם הצבא. גם אם המעשה הוא סמלי בלבד הוא ייתן לנו דחיפה מנטלית גדולה כדי להמשיך".

מה אתה חושב על החלק של הצד האמריקאי במצב? וושינגטון החליטה לאחרונה לקצץ באופן דרמטי את המימון שלה לאונר"א, סוכנות הפליטים הפלסטינים. גם ההכרה של טראמפ בירושלים כבירת ישראל בוודאי לא עזרה.

"האמת שזה דווקא עוזר. המדיניות האמריקנית נגדנו גורמת להרבה אנשים להבין שאין לנו ברירה אלא לצאת למחאה הזאת".

מה יקרה אם תצליחו? אם מיליון איש יצטרפו לצעדה?

"לישראל יהיו שתי אופציות. או לסיים את המצור, או להתחיל במשא ומתן – ישיר או עקיף, זה לא ממש משנה, כל עוד יש לנו סיכוי לחיות בכבוד ותהיה הקלה על הכאב והסבל של כולם פה בעזה".

יש מסר שאתה רוצה להעביר לציבור בישראל?

"כן. אנחנו מושיטים אליהם יד אוחזת בענף זית. נכון שסבלנו בעבר אבל אנחנו מוכנים לשים הכל מאחורינו. בואו נפתח יחד דף חדש ונעשה את מה שנכון.

"כרגע המצב שלנו דומה לזוג שנפרד אחרי שנים ביחד. עכשיו הם לא נשואים ולא גרושים. עזה היא צד אחד של הזוגיות הזאת, והצד השני, ישראל, צריך להחליט אם הא מסיים את הכיבוש ונותן לנו ללכת או אם נתחתן ונתחיל הכל מחדש".

* הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> קלוגהפט ביקש את מה שזנדברג לא יכולה לתת לו – לגיטימציה

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה, תושבי עזה זקוקים לסיוע משמעותי שיאפשר להם לשרוד. היוזמה האמריקאית להקמת מסדרון ימי תסייע בכך בטווח המיידי, אך היא מתעלמת מסיבת היסוד לאסונה של עזה: שליטת החנק הישראלית ארוכת השנים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf