דוח משרד החינוך על נשירה והסללה: החלשים נותרים מאחור

בעוד כולנו עסוקים בתלמידים הניגשים לבגרות בהיקף חמש יחידות במתמטיקה, פרסם משרד החינוך דוח אודות הצד השני של הסקאלה – אלפי התלמידים המוסללים לחינוך מקצועי ואלה הנושרים ממערכת החינוך. המחקר, שפורסם החודש על יד הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך, בחן את שנתון התלמידים שהיו בכיתה ח' בשנת תשס"ח (2008). החוקרים בדקו כיצד הם התמיינו למסלולי הלימוד השונים בעת המעבר לתיכון (בשנת תש"ע), וכיצד הם סיימו, אם בכלל, את כיתה י"ב בשנת תשע"ב.

באופן כללי חושף המחקר את אוזלת ידה של המדינה לסייע לתלמידים חלשים. כל גורמי הסיכון לנשירה גלויים וידועים עוד כשהתלמידים לומדים בבית הספר היסודי, אולם לא נעשה די כדי להושיט יד ולסייע להם. עוד מראים הממצאים כי תלמיד שנשר ממערכת החינוך ועבר ללמוד בבתי ספר מקצועיים של משרד הכלכלה, נמצא בסיכון גבוה יותר לנשור לחלוטין מלימודים. כלומר, בישראל תלמידים חלשים עתידים ליפול, ומי שנפל לא ימצא שם רשת ביטחון.

> החדשות הטובות: שר החינוך הוא לא זה שיגדל לכם את הילד

המעבר לכיתה י' – ראשית התיכון

המעבר מכיתה ח' (או ט') לבית הספר התיכון מהווה נקודת מפנה במסלול הלימודים. מגמת הלימודים שאליה ממוינים התלמידים במועד זה, קובעת איזה תעודה, אם בכלל, יקבל כל אחד מהם בסיום התיכון. ובהתאם: מהן האפשרויות לתעסוקה שיפתחו בפניהם לעתיד.

מסלולי הלימוד המרכזיים שיש הם: תיכון עיוני שבו לומדים לקראת תעודת בגרות עיונית בכמה מגמות; בתי ספר בנתיב הטכנולוגי של משרד החינוך, שמשלבים תעודת בגרות ותעודת מקצוע, ובהם שלושה מסלולים: מגמות הנדסיות כגון הנדסת אלקטרוניקה או ביוטכנולוגיה; מגמות טכנולוגיות כגון אדריכלות או עיצוב תעשייתי; ומגמות מקצועיות כגון תיירות או סיעוד. עוד בפיקוח משרד החינוך יש את בתי הספר החקלאיים ומוסדות החינוך המיוחד. בפיקוח חלקי של משרד החינוך יש את החינוך החרדי והכנסייתי, ומחוץ לפיקוח חינוכי את בתי הספר המקצועיים של משרד הכלכלה. כאן לומדים מקצועות כגון רכב, חשמל, מתכת, אירוח או טיפוח החן, ומכיתה י"א ניתן לשלב עבודה בשכר, במקביל ללימודים. ויש עוד מסלול אחד, שלא כל כך מדברים עליו – נשירה מהלימודים.

מחצית הילדים מגיעים לגיל 18 עם כלום ביד

במחקר בדקו אם כך לאן הגיעו 115 אלף התלמידים שהיו בכיתה ח' בשנת תשס"ח, בסוף לימודי התיכון. המספרים בלוח להלן הם מספרים עגולים, שאספתי וחישבתי מתוך לוחות שונים בדוח.

אני רוצה להדגיש שני ממצאים: ראשית שרק 60 אלף תלמידים מסיימים תיכון עם תעודה כלשהי. המשמעות היא שמחצית מתלמידי כל שנתון בישראל, למרות תקציבי העתק והמילים הגבוהות, מגיעים לגיל 18 עם כלום ושום דבר ביד. האמת היא ששר החינוך הקודם, שי פירון, אמר בדיוק את זה בוועדת החינוך של הכנסת (15.1.2014): "במדינת ישראל כ-50% מתלמידי המחזור מסיימים את לימודיהם בלי אף תעודה, בלי שום דבר. הם הולכים הביתה בעצם כאילו 12 שנות הלימוד שלהם, שעברו עליהם ביעף, לא זיכו אותם בשום דבר."

הממצא השני החשוב הוא מספר תלמידי השנתון שנשרו מהלימודים במהלך לימודי התיכון – תשעת אלפים. ממש בדומה למספר התלמידים שנבחנו בשנתון זה בחמש יחידות מתמטיקה. על האחרונים שמענו הרבה: שרים ונשיאים לוהקו לסרטי תדמית שנועדו להעלות את קרנה של קבוצת העילית הזאת. כולנו נדרשנו לנושא, מי בעד ומי נגד. ומי יספר את סיפורם של הנושרים? מי יושיט להם יד ויסייע? לא משרד החינוך של מדינת ישראל.

> לשר החינוך יש חלום: שוויון באמצעות עליונות היהודים

גורמי הסיכון מזוהים כבר בבי"ס יסודי

במוקד המחקר ביקשו החוקרים לברר את הקשר בין המאפיינים של התלמידים בכיתה ח' – כשעדיין למדו כולם בבתי ספר יסודיים של משרד החינוך, לבין המיון לתיכון. החוקרים בדקו את אחוז התלמידים מכל קבוצת אפיון (למשל מעמד כלכלי) מבין הלומדים בבתי הספר של משרד החינוך (עיוני וטכנולוגי), מבין בתי הספר של משרד הכלכלה (מקצועי) ובין אלה שנשרו מהלימודים. לדוגמה: הילדים שלמדו בכיתה ח' בבתי ספר יסודיים במגזר הערבי או הבדואי, היוו בכיתה י' 23 אחוזים מכלל הלומדים בתיכונים של משרד החינוך. זה נתון חיובי, שכן זהו בערך שיעורם בכלל האוכלוסייה. אבל, קבוצה זאת של ערבים ובדואים היוו 40 אחוזים מכלל הלומדים בבתי הספר של משרד הכלכלה, וכמעט 60 אחוזים מבין אלה שנשרו מהלימודים. כלומר – הייצוג שלהם בתיכונים המקצועיים הוא כפול מייצוגם בתיכונים של משרד החינוך, והייצוג שלהם בקבוצת הנושרים הוא פי שלושה. במילים אחרות: גדולים הסיכויים שנער או נערה ערביים ינשרו מבתי הספר של משרד החינוך, אל בתי הספר המקצועיים ומשם אל הרחוב.

באופן דומה תוכלו לראות בלוח, שזה העתיד הלא הוגן שמשרד החינוך מציע לתלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך: פי שניים ויותר סיכוי לנשור ממשרד החינוך למשרד הכלכלה ומשם לרחוב. כך גם לעולים מחבר העמים ומאתיופיה, לתלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים במוסדות חינוך רגילים, ולתלמידים שנשארו כיתה – כלומר היו בעלי הישגים לימודיים נמוכים ביסודי.

שלוש השורות הבאות בלוח הן מעניינות. "נשירה סמויה בכיתה ח'" מתייחסת לתלמידים שלמדו בכיתה ח' אבל לא השתתפו במבחני המיצ"ב של משרד החינוך. מי שלא השתתף בבחינה הוא מי שלא ביקר ביוזמתו באופן סדיר בבית הספר, או שהמורים שלו דאגו שהוא לא יופיעו לבחינה כדי שלא יפגע בממוצע הבית ספרי (לתלמידים חולים ונעדרים יש מועדים נוספים). מעל מחצית הילדים שנשרו מהלימודים במעבר מיסודי לתיכון, לא השתתפו במבחני המיצ"ב בכיתה ח'. כלומר – הכתובת הייתה על הקיר כבר בכיתה ח'! למורים ולמנהלים במשרד החינוך ברור לחלוטין במי מדובר. ובכל זאת קצרה ידם מלהושיע.

והנה עוד כתובת על הקיר. התלמידים שכן השתתפו בבחינות המיצ"ב בכיתה ח' התבקשו, בין היתר לענות על שאלות הנוגעות לחיי היומיום בבית הספר ועמדות כלפי לימודים. מתברר כי תלמידים שהעידו בכיתה ח' על אלימות בבית הספר או על היעדר מוטיבציה ללמוד, נשרו באחוזים גבוהים יותר ממשרד החינוך. במילים אחרות: משרד החינוך מתקשה לעזור, לחזק ולשמור על תלמידים שמעידים בכיתה ח' על קשיים ואתגרים באקלים הלימודי שבתוכו הם נמצאים.

ומי שנושר – נושר ללא רשת ביטחון

במסגרת המחקר נעשתה השוואה בין מי שלמדו בבתי הספר של משרד הכלכלה לבין תלמידים בעלי מאפייני רקע כלכלי וחברתי זהים שלמדו בבתי הספר של משרד החינוך. במילים אחרות, בין תלמידים דומים שאת חלק מהם הצליחו לשמור במסגרת החינוך הרגיל ואילו חלק מהם נשרו למסלול המקצועי.

התברר כי שיעור הנשירה במהלך הלימודים בתיכון (כיתות י' עד יב') גבוה במוסדות משרד הכלכלה פי שניים מהנשירה במוסדות משרד החינוך. כאמור – עבור אוכלוסייה בעלת מאפיינים זהים: 20 אחוז נשירה במשרד הכלכלה לעומת 9 אחוז נשירה במשרד החינוך.

מכאן שתי מסקנות: הטובה היא שיש שכר להתעקשות לשמור על תלמיד בעל גורמי סיכון לנשירה במערכת החינוך, משום שאז יש סיכוי טוב יותר שהוא יתמיד. הרעה היא שאם ויתרנו על תלמיד והוא עבר לבתי הספר של משרד הכלכלה, גדל הסיכוי שהוא ינשור משם אל הרחוב.

החלשים נשארים אחור

על דרך ההיגיון החברתי היה ניתן לצפות שהמדינה תתמוך ותעזור לתלמידים שמגיעים מרקע חברתי כלכלי קשה (או נמוך) ותעזור להם להתקדם. זאת לא רק הבטחה שגורה מצד שרי החינוך, אלא גם אחת ממטרות החינוך של מדינת ישראל. הרי גם בלי משרד חינוך, התלמידים המצטיינים היו מצטיינים, והתלמידים העשירים היו מקבלים חינוך טוב ועשיר יותר. אבל במדינת ישראל זה הפוך: אם אתה על סף התהום, המדינה כבר תדאג לתת לך את הדחיפה הקטנה, שתדרדר אותך עוד למטה.

מסע יחסי הציבור להאדרת תלמידי חמש יחידות מתמטיקה הוא הצד השני של אותה מטבע. מדיניות החינוך בישראל מסייעת לטובים להתקדם עוד, ממש כשם שמדיניות הכלכלה מטיבה עם העשירים. כאן וכאן משאירים את החלשים להיכשל מאחור.

האפשרות למדיניות אחרת היא לדחוף מלמטה. לסייע לתשעת האלפים הנושרים לשרוד עוד שנה במערכת חינוך תומכת, מתוך הכרה שתשעת האלפים המצטיינים במתמטיקה, חזקים מספיק כדי לדאוג לעצמם.

—-

* בלוח "גרומי סיכון לנשירה" שהוצג כאן ביום שישי 3 ביוני נפלה טעות, והוא הוחלף ב 4 ביוני. אתכם הסליחה

> למה מערכת החינוך רוצה תלמידים שיושבים בשקט ומה רע בזה?