החדשות הטובות: שר החינוך הוא לא זה שיגדל לכם את הילד

מערכת החינוך ושר החינוך בראשה מושכים את תשומת הלב הציבורית. אנחנו כותבים ומדברים על זה שהשר אמר ככה, והמשרד קבע ככה, והמורה אמרה לתלמידים ככה וככה. השיחה שאנחנו יוצרים (ואני מכה כאן על חטא) מציבה את מערכת החינוך במוקד ההתייחסות. כתוצאה מכך אנחנו מפתחים ציפיות מופרזות לגבי השפעתה של המערכת.

למשל, רבים חושבים שאם רק יהיו פחות תלמידים בכיתה, או ששכר המורים יהיה גבוה יותר, או שספר האזרחות יהיה אנושי יותר – או אז הילדים יתפתחו, ילמדו ויתחנכו בצורה טובה יותר. כל אלה חשובים מאוד, אך הם כלל לא העיקר.

מחקרים חוזרים ומוכיחים שהשפעת ההורים חזקה הרבה יותר מכל משתנה בית ספרי אחר. נאמר כך: הבסיס של אישיותנו, כולל מימוש פוטנציאל התכונות הטבעיות שלנו, נקבע מתוך הקשר עם מי שנמצא סביבנו כבר מרגע הלידה: ההורים.

> שנה לממשלה – אל מול אתגרי החינוך בנט חדל אישים

איור מתוך סרט הדרכת הורים (מאיירת: נטע הולצר, זכויות של הורימוס, גיל גרטל)

יתרה מכך, השפעת ההורים אינה מתקיימת רק בשעה שנוח להם, כפי שנהוג להבין את המונח "שעת איכות". גם כשההורים חסרים, הילד לומד ומפנים שיעור חשוב אודות העולם ואודות מקומו בתוכו. כאשר הילדה או הילד מגיעים לגיל הגן, יש להם כבר תפיסות יסוד אודות עצמם ואודות סביבתם.

בוודאי שיש מה ללמוד בבית הספר, אלא שהדרך שבה אנחנו מתייחסים ומעניקים משמעות ללימודים, נקבעת קודם לכן. לכן – מי שרוצה לסייע להתפתחות הילדים, חייב לעשות זאת דרך הוריהם. בצוות פיתוח שאני שותף לו, חקרנו בשאלה מה אפשר לעשות "דרך ההורים". במיזם, שקראנו לו הורימוס, התמקדנו בשתי תשובות: בהגברת המודעות של ההורים לתפקידם המכריע, ובהכרה שהתנהגות ההורים מובילה את התנהגות הילדים.

מודעות להורים – מה הם רוצים מעצמם ומהילדים?

תכניות הדרכת הורים בטלוויזיה, מעבר לבעייתיות של סוגת הריאליטי, הן כלי חשוב בהגברת המודעות. את אחת מהן אהבתי במיוחד: תכניתה של הפסיכולוגית טניה ביירון, "בית הבנדיטים הקטנים" (BBC, שודרה בערוץ 8).

בתכנית, נכנסו ההורים והילדים למשך שבוע לבית מרושת מצלמות. בשלב מסוים טניה הציגה להורים קטעי וידאו המדגימים את התנהגותם, וההורים התבקשו להתייחס. בסופה של השיחה אמרה טניה להורים: "הרגע ניהלתם את השיחה הבוגרת הראשונה שלכם על אודות ילדיכם".

החכמה הראשונה של הדרכה ועצה להורים היא לעצור, להתבונן ולחשוב. לקבל החלטות במוּדעוּת לגבינו, לגבי הילדים ולגבי המשפחה. מדריך או מדריכת ההורים לא צריכים לעסוק בתוכן ההחלטות – ממילא ההורים יממשו את מה שמתאים להם.

אני מתכוון שזה פחות חשוב לעסוק בטכניקה כיצד לגרום לילד לאכול מאכלים חדשים, להירדם במיטתו או להכין שיעורים. חשוב יותר שההורים יחשבו על מה שקורה, על מה שבאמת חשוב להם, ובעיקר – מדוע זה חשוב להם. הניסיון מראה שאחרי השיחה הזאת, כל השאר מתרחש כבר מתוך עצמו.

התבוננות ההורים: התנהגותם מובילה את התנהגות הילדים

תכניות הדרכת הורים ברדיו ובטלוויזיה מתחילות לרוב כשהמומחה מברר עם ההורים מדוע הם פונים לעזרה. מה הבעיה? וההורים עונים: הילד לא מתנהג יפה, הוא צורח, הוא מסרב לאכול, הוא לא נרדם, הוא לא נגמל, הוא לא מכין שיעורים. הילד נתפס כ-"בעיה", או במקרה הפחות חריף: כמי שיש לו בעיה. להורים נוצר מעמד חיצוני, כמי שמתוך אהבה ומסירות רוצים לפתור את הבעיה, או לעזור לילד לפתור את הבעיה שלו.

הדרכת הורים שמסייעת למצוא פתרונות ל"בעיות" של הילדים, מובילה את ההורים ליישם טכניקות ומניפולציות שיגרמו לילד להתנהג אחרת. במקרים אלה ההורים לא יסתכלו על עצמם ועל הסביבה שבתוכה הילד חי, ולכן סביר שמעט מאוד ישתנה. האמת היא שברוב המקרים אין לילד "בעיה", אלא הוא מתנהג בהתאם למה שהוא למד מהוריו, לגבי הדרך שבה בני אדם מתנהגים.

מכאן, שאם רוצים שהילד או הילדה יתנהגו אחרת, צריך להדגים להם את הדבר האחר. הנה דוגמה: הורים רבים מקווים שהילדים ישתפו אותם במה שקורה להם, מה הם חושבים ומרגישים. "איך היה היום?" שואל ההורה, והילד משיב: "כיף". אנחנו נרתעים מפני התשובה המרחיקה, ומגיעים למסקנה שהילד מסוגר ולא משתף.

האתגר של ההורים הוא להכיר בכך שבמידה רבה הילד הוא ראי שלהם עצמם. אין כאן תקלה, אלא מציאות. זה לא בהכרח שלילי או רע. זה מה שהם לימדו את ילדם, זאת ההוויה שהם יצרו במשפחתם, וזה בדיוק מי שהם, מתוקף אישיותם שלהם. השינוי, אם הוא בכלל נחוץ, יתחיל בהתבוננות של ההורים בהתנהגותם שלהם.

> והגדת לבנך: השלב הבריא בין חינוך פרעוני לבית הספר

תפסיקו "לזהות" בעיות ותתחילו להתבונן

מה שאנחנו מנסים לעשות במיזם הורימוס הוא להסיט את הדרכת הורים מעיסוק מפתרונות לעיסוק בהתבוננות. לשנות את הכיוון מזיהוי הבעיות של הילדים להתנהגות של ההורים. סרטון האנימציה למעלה הוא אחד הכלים שפיתחנו. תוך כדי התבוננות במצב המודגם בסרט, אנחנו בעצם מתבוננים בעצמינו.

בקבוצות הורים שהדרכנו, דיווחו הורים שבעקבות האימון "הנושא הדהד להם בראש במשך זמן רב". כלומר, כאשר הם נתקלו במצב דומה בחיי המשפחה, הם נזכרו במצב המודגם בסרט ובמחשבה שהוא עורר. ההדהוד הזה הוא עבורנו הצלחה גדולה, משום שהוא המודעות וההתבוננות שביקשנו לעורר.

אנו רוצים שיותר ויותר הורים יכירו בכך ששר החינוך לא אחראי על חינוך ילדיהם. אפילו היה שר חינוך מצוין, אין ביכולתו אלא לבנות את הקומה השנייה, על בסיס היסודות שנוצרו מתוך הקשר של הילדים עם הוריהם.

לשם הפצת הבשורה, העזרים שפיתחנו – הסרטים והתרגילים שמלווים אותם, מוגשים באתר אינטרנט לרווחת כולם, במקום ובזמן שנוח להם, ובחינם. אתן ואתם מוזמנים: כאן.

> אם יאנוש קורצ'אק היה חי בדורנו כנראה שבנט היה מפטר אותו