newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מקרון מדבר בשם החילוניות, בעצם הוא מקדם אסלמופוביה

אי אפשר להצדיק את מעשי הרצח המחרידים של המורה והרצח היום בניס, אבל הגישה האנטי מוסלמית בצרפת קדמה לטרור. הרפובליקניות הצרפתית היא בעצם דרך להכחיש 200 שנה של שלטון קולוניאלי. מה עומד מאחורי הקרב בין מקרון לארדואן

מאת:

צרפת עוברת שוב גל של איסלמופוביה בעקבות רצח של מורה על ידי טרוריסט והרצח היום בניס. הרוחות לוהטות. הנשיא עמנואל מקרון שוב מעלה את התיאוריה על הפרימיטיביות של האיסלאם, ועל חוסר יכולתו להתמודד עם הערכים הרפובליקניים של צרפת. נשיא טורקיה רג'יפ ארדואן מגיב בקריאה לחרם על מוצרים צרפתיים בעולם המוסלמי, וכמעט בכל המדינות במגרב, במפרץ ובמזרח התיכון  – כולל בישראל ובשטחים הכבושים –  יש תמיכה בחרם הזה.

מקרון תוקף את האסלאם, ארדואן מאיים בחרם על צרפת. נשיא צרפת עמונאל מקרון ונשיא טורקיה רג'יפ ארדואן (צילומים: ממשלת צ'ילה והבית הלבן CC BY 4.0)

מקרון תוקף את האסלאם, ארדואן מאיים בחרם על צרפת. נשיא צרפת עמונאל מקרון ונשיא טורקיה רג'יפ ארדואן (צילומים: ממשלת צ'ילה והבית הלבן CC BY 4.0)

רצח של אזרחים צרפתים הוא מעשה זוועה של טרוריסטים. הטרוריסטים האלה מובילים רעיון שכל טרור יסייע למאבק של המוסלמים. אבל האם זה אומר משהו ביחס לאיסלאם או למוסלמים? כמובן שלא. זהו שקר גס, החוזר על עצמו פעם אחרי פעם, מאז הופעתם של הארגונים הפונדמנטליסטיים בארצות עם רוב מוסלמי. הוא עולה מאז מלחמות המפרץ והאלימות הרצחנית של ארה"ב באזור.

האיסלמופוביה באירופה היא ארוכת שנים. בצרפת היא באה לידי ביטוי בצורה חוקית על ידי איסור כניסה למוסדות חינוך – מהגיל הרך ועד האוניברסיטאות – לנשים הלובשות חיג'אב. הדבר הביא לנשירה של תלמידות רבות ממערכת החינוך הצרפתית. הן משום שהן מתנגדות להסיר את החיג'אב, והן בעקבות התנגדותם של הוריהם והקהילה שלהן.

כדי להסתיר את הצד הגזעני שלו, החוק הצרפתי מתיימר ל"שוויון" בין כל הדתות. לילדים נוצרים או יהודים אסור להיכנס לבית הספר עם סמלים דתיים. עד כדי כך שאפילו בגנים החוגגים כל שנה בדצמבר את חג המולד, "נואל" בשמו הצרפתי, לילדים יהודים אסור על פי חוק להביא חנוכייה, כאילו אותו "נואל" הוא חג חילוני-רפובליקני. לקהילה היהודית המאורגנת, שברובה היא חרדית או מסורתית, יש בתי ספר פרטיים משלה, כך שהחוק לא נגע בה ישירות. אבל בקרב ילדות מוסלמיות, החוק הזה הביא לצונאמי של נשירה גלויה בגילאי בית הספר היסודי.

אבל לא מדובר רק בחוקים אנטי מוסלמיים. התפיסה הצרפתית הרפובליקנית – שלא רק הימין או הארגונים הפשיסטיים, אלא גם בשמאל, ואפילו בשמאל הרדיקאלי מאמצים אותה – היא ביטוי של הכחשה של מאתיים שנות קולוניאליזם צרפתי.

כל העמים בצפון אפריקה סבלו לאורך שנים מהכיבוש הדורסני הצרפתי, שכמו בישראל גזל אדמות, הכניס לכלא עשרות אלפי בני אדם. עינה, רצח וגנב את אוצרות הטבע. ההגירה לצרפת, לאחר נפילת השלטון הקולוניאלי, באה מתוך רצון או אשליה של תושבי המגרב שיוכלו להיטיב את מצב משפחתם.

אולם להגירה שלהם היה תג מחיר. צרפת המשיכה להיות חילונית, והמשמעות שאין בה מקום לכל ביטוי דתי אחר. החילוניות הצרפתית היא בעצם דת רפובליקנית, שחלק משורשיה נטועים בנצרות וחלק בהיגיון הליברלי. לפי ההיגיון של הדת הרפובליקנית הזו, כל דת המבוססת על קהילה ולא רק על אמונה, עמו האסלאם והיהדות, נתפסות אוטומטית כיוצאות מהכלל ולא יכולות להיות מוכללות בכלל הרפובליקני.

ביזוי מוסלמים, אלימות כלפי נשים הלובשות חיג'אב, החיפוש והבדיקות ברכבת התחתית או ברכבות אחרי אנשים הנראים מוסלמים – לא התחילו עם פעולות הטרור. הם קיימים בצרפת כבר הרבה מאוד שנים. חילוניות קולוניאלית, המאוהבת בעצמה ובזה לשונה ולאחר, יהודים ומוסלמים.

בשנות העשרה של המאה הנוכחית הסתובבתי הרבה בפריז ובמקומות אחרים בצרפת. עשרות פעמים חזיתי בבוז כלפי מוסלמים. עשרות פעמים נאמרו לי אמירות אנטישמיות קלסיות על כמות הדרכונים שיש לי משום שאני "היהודי הנודד", או שאלות מדוע אני מתעקש לאכול כשר או חלאל מוסלמי, או אוכל צמחוני. כעסתי מאוד, ואפילו התפרצתי כלפי אותם צרפתים שמאלנים-ליברלים שהעירו את ההערות. ועוד יותר כעסתי כשרצו לעשות אותי שותף לשנאת המוסלמים, כאילו זה המובן מאליו האוניברסאלי.

בתוך ההקשר הזה צריכים להבין, שהקריקטורות נגד הנביא מוחמד במגזין 'צ'רלי הבדו' הן לא חופש הביטוי. אלא החופש להיות חלק מהגישה הכללית של הליברליזם הרפובליקני הצרפתי. חופש הביטוי הוא לא ללעוג לבני אדם ולאמונות שלהם כשהם נרדפים.

הזכרתי לבני השיח הצרפתים שלי שחופש הביטוי בצרפת לא כולל קריקטורות אנטישמיות, כי הרי אחרי השואה הם נזהרים. אבל פגיעה בנביא היא פגיעה בקודש הקודשים של כל מוסלמי. ובמובן הזה, זו לא רק פגיעה בכל המוסלמים החיים בצרפת, אלא זו תמיכה באיסלמופוביה, בגזענות, בהדרה של קהילות שלמות. חופש הביטוי הוא אפשרי אך ורק בתנאי שמטרתו אינו פגיעה או שותפות לפגיעה באנשים מדוכאים.  במובנים אלו, צרפת תצטרך ללמוד להיות רפובליקה שמכבדת את כולם ומקבלת את כולם, כפי שהם ולא כפי שהצרפתים רוצים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf