newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

100 ימים לשביתת הרעב: נראה שלרשויות פשוט לא אכפת שאלאח'רס ימות

לפי כל הסימנים, העציר המנהלי מאהר אלאח'רס מתקרב במהירות למותו. זה לא הפריע לעליון לדחות את כל עתירותיו ולהתעקש על המשך אשפוזו בישראל, במקום שבו אין לו כל אמון בצוות הרופאים והוא מסרב לקבל מהם טיפול

מאת:

האסיר הפלסטיני מאהר אל אח׳רס שובת רעב כבר 100 יום במחאה על מעצרו המנהלי. לאחר שארבע עתירות בעניינו נדחו בבית המשפט העליון, נראה שלרשויות פשוט לא אכפת שימות. המדינה טוענת שהאפשרות היחידה לשחררו היא רק בתום תקופת המעצר הנוכחית ב-26 בנובמבר השנה, אם יפסיק את שביתת הרעב שלו כעת.

הפגנה מחוץ לבית החולים קפלן בתמיכה במאהר אל אח׳רס, אוקטובר 2020 (צילום: שרונה וייס/ אקטיבסטילס)

הפגנה מחוץ לבית החולים קפלן בתמיכה במאהר אל אח׳רס, אוקטובר 2020 (צילום: שרונה וייס/ אקטיבסטילס)

״קשה להאמין שהוא יחזיק מעמד בחיים למשך 120 יום, עד מועד השחרור״, אומרת  ענת ליטוין, מנהלת מחלקת כלואים בארגון רופאים לזכויות אדם. ״אחרי 100 ימים, הוא באמת יכול לקרוס כל רגע. לא יודעים מה מצבו כי הוא לא עושה שום בדיקות ושום ניטור, אך הוא בסיכון מידי למות מדום לב״.

אלאח'רס, אב לשישה ילדים מהכפר סילת אלדאהר, נעצר ב-28 ביולי השנה וב-7 באוגוסט הוטל עליו מעצר מנהלי למשך ארבעה חודשים. הוא שובת רעב מיום מעצרו. בעקבות עתירה שהגיש אלאח'רס נגד מעצרו המנהלי בספטמבר, החליטו שופטי בית המשפט העליון עמית, מינץ וגרוסקופף כי לאור מצבו הבריאותי הקשה יש להתלות את מעצרו המנהלי, אך נאסר עליו לעזוב את בית החולים קפלן בו הוא מאושפז. השופטים גם קבעו כי לרשויות הביטחון הישראליות תעמוד האפשרות לחדש את מעצרו המנהלי לאחר שיפור במצבו הבריאותי.

ביום שישי, 23 באוקטובר, בית החולים קפלן הודיע כי הם ישחררו את אלאח'רס בעקבות סירובו לקבל טיפול רפואי. בשב״ס העבירו אותו לחדר אחר והודיעו כי מעצרו חודש וכי הוא יועבר לטיפול במרפאת השב״ס ברמלה. עוד באותו היום בית המשפט הוציא צו ביניים המונע את ההעברה לרמלה, וב-25 באוקטובר קבעו השופטים כי מעצרו יותלה פעם נוספת. משמעות ההחלטה היא שבני משפחה וחברים יכולים לשהות לצד מיטתו, מכיוון שהוא לא עצור.

ביום ראשון שעבר, ב-28 באוקטובר, התקיים הדיון האחרון של אלאח'רס. השופטים עמית, ברון ואלרון דחו את העתירה בטענה שהעותר ״בוחר״ לשבות רעב בבית חולים קפלן, אחרי שהודיע שאם יועבר לגדה או למזרח ירולשים יפסיק את השביתה. השופטים הכירו בסכנה לחייו של אלאח׳רס וציינו כי ״אין חולק כי מצבו הרפואי של העותר מדאיג, והוא נמצא בסכנה של ממש, אם לחייו, אם לאיברים בגופו״, אך קבעו כי ״שביתת הרעב, כשלעצמה, אינה יכולה להוות גורם להחלטה בנוגע למעצר המנהלי״. כתמיד, חלק מהדיון התקיים במעמד צד אחד כשהמדינה מציגה חומר חסוי.

שבוי במקום שבו אין אמון במטפלים

בעוד המדינה מתעקשת שאלאח׳רס קודם יפסיק את השביתה שלו ואז ישוחרר בתום תקופת מעצרו המנהלי,  ליטוין מציינת כי בכל מקרה ייקח לאלאח׳רס זמן רב עד שיוכל להשתחרר מטיפול רפואי. ״ממילא אם הוא יפסיק את השביתה ייקח לו המון זמן יתאושש, הוא לא יהיה על הרגליים תוך יום או שבוע, ואפילו לא חודש. המעצר המנהלי נגמר ב-26 בנובמבר, הוא יצטרך לשהות בבית חולים עד אז. אז למה לא לתת לו להיות במקום בו יש לו אמון ברופאים?״

נושא האמון בין שובת הרעב לרופאיו זכה להתייחסות גם מצד שופטי בית המשפט העליון בדיון האחרון, שציינו כי ידוע להם שאלאח'רס מבקש לקבל טיפול על ידי רופאים בבית חולים פלסטיני, אך קבעו ש״אין יתרון״ לבית חולים כזה על פני בית החולים קפלן.

לדברי ליטוין, גם אם אלאח'רס יפסיק את השביתה כעת, הנזק עשוי להיות בלתי הפיך. ״יכול להיות שהתדרדרות תיעצר, אך הוא לא יחזור למצבו הקודם. שובתי רעב בטורקיה יצאו עם פגיעות קשות במערכת העצבים במוח בגלל שביתות ארוכות כאלה.״

מאהר אל אח׳רס, בבית החולים קפלן, אוקטובר 2020 (צילום: אורן זיו)

נזק בלתי הפיך. מאהר אל אח׳רס בבית החולים קפלן, אוקטובר 2020 (צילום: אורן זיו)

ד״ר לינא קאסם, שביקרה את אלאח'רס מספר פעמים מטעם ארגון רופאים לזכויות אדם, מספרת על מצבו: ״הוא בשביתה מלאה, במצב ירוד, עם חולשה וסחרחורת. זה מעמיד אותו בסיכון גבוה. עקרונית ,לפני כל הדיווחים, אחרי 55 ימים ישנן סכנות ממשיות מכל מיני סיבות: החלשות של מערכת החיסון, דימומים ספונטניים בגלל מחסור בוויטמין קיי האחראי על קרישת דם, ועוד. הוא מסרב לבדיקות דם אבל יש לו הפרעה במלחים שעלולה לגרום הפרעות קצב ולהוביל  לדום לב״.

לדברי ד״ר קאסם, אלאח'רס סובל מלחץ דם נמוך, חולשה וחוסר שיווי משקל. ״השרירים מדולדלים, הוא לא מסוגל להרים רגליים. יש לו התקפים של כאבים בכל הגוף, שעולים מבחינת התדירות והעוצמה״. ד״ר קאסם מתארת גם הפרעות בראיה ובשמיעה שמהן סובל אלאח׳רס. ״יש עדות לחסר ויטמין די 1, הגבלה בתנועת העיניים לצדדים, חוסר שיווי משקל, סימנים המעידים על תסמונת ורניקה, שנגרמת עקב מחסור בויטמין B1"

"צריך לתת לו למות, אם הוא רוצה בכך"

עם אשפוזו של אלאח'רס בבית החולים, ועדת האתיקה של קפלן נתנה אישור לרופאים להאכילו בכפייה, אך עד עתה הרופאים לא עשו זאת. ״הרופאים נמצאים במצב בלתי אפשרי לחלוטין אבל עומדים בזה״, אומרת ליטוין. ״כל החיים הם עסוקים באיך להציל חיים, לא לתת לבן אדם לגווע להם מול העיניים. זה מצב קשה מנשוא. לפי כללי האתיקה צריך לתת לו למות אם הוא רוצה, והוא אומר שאם זה המצב (של המשך המעצר, א״ז) הוא מוכן למות וצריך לאפשר לו את זה״.

לדברי ליטוין, קיים חשש שאם אל ח'רס יועבר למרפאת שב״ס, תהיה שם יותר היענות לבקשות להזינו בכפייה. "אף אחד לא רוצה שימות, זה הורדת ידיים בין מערכת הביטחון לשובת הרעב״.

הפגנה מחוץ לבית החולים קפלן בתמיכה במאהר אל אח׳רס, אוקטובר 2020 (צילום: היידי מוטולה/ אקטיבסטילס)

הפגנה מחוץ למרפאת שב״ס ברמלה בתמיכה במאהר אל אח׳רס, אוקטובר 2020 (צילום: היידי מוטולה/ אקטיבסטילס)

בחודש האחרון, התקיימו מידי שבוע מחאות מחוץ לבית החולים בדרישה לשחרר את אלאח׳רס. בשבוע שעבר הפגינו כמאה פעילים פלסטינים וישראלים במקום. כמה חברי כנסת מהרשימה המשותפת ביקרו את העציר שובת הרעב. ח"כ עופר כסיף, שביקר את אלאח'רס מספר פעמים, אמר: "מאהר אלאח'רס אינו עצור באמת, הוא שבוי לכל דבר ועניין שגם סובל מתנאי כליאה בלתי אנושיים. המעצר המנהלי משמש את הכיבוש הישראלי ככלי להתעמר בפלסטינים ולדכא את מאבקם. אני מקווה כי ראש הממשלה והשב"כ יתעשתו וישחררו את מאהר בטרם יאבדו חייו".

לציון היום המאה לשביתת הרעב, ועדת המעקב תקיים היום (שלישי) מסיבת עיתונאים מחוץ לבית החולים בשעות הצהריים, ובשעות הערב פעילים יקיימו מחאה במקום. בשעות הבוקר (שלישי) פעילות תלו באנר בבית החולים קפלן, סמוך לחדרו של אל אח׳רס.

 

הפגנה מחוץ לבית החולים קפלן בתמיכה במאהר אל אח׳רס, אוקטובר 2020 (צילום: היידי מוטולה/ אקטיבסטילס)

פעילות מניפות באנר הקורא לשחררו של אל אח׳רס, ביום המאה לשביתת הרעב שלו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf