newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סאטירה

למה כדאי למות, בשיתוף חברה קדישא

למוות שלכם יש לא מעט יתרונות. אבל השאלה המרכזית היא האם יש טעם לחיים. המדור השיווקי לא מתנצל, דואג לכם ליום שאחרי ומסביר איך אפשר אפילו להרוויח מזה. סאטירה

מאת:

הפוסט נכתב בשיתוף מועצות החלב והפרחים, הוצאות ספרים, מכוני כושר EMS, מכללות פרטיות, חברת פתרונות התאבדות, חברות ביטוח, יצרני חבלים, תרופות,חברה קדישא ותעשיית הנשק.

בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות. "להכריע אם כדאי לחיות את החיים האלה, או לא כדאי, פירושו לענות על שאלת היסוד של הפילוסופיה". כך פותח קאמי את "המיתוס של סיזיפוס", והרי הדימוי הטוב ביותר לאבסורד בחיים הוא אכן אותו סיזיפוס המסכן הנאלץ לגלגל את הסלע הכבד פעם אחר פעם לראש ההר רק בשביל להתחיל שוב וחוזר חלילה עד קץ הימים. גם אם אותו סלע מוחלף בימינו באחד מוצלח הרבה יותר העשוי פיברגלאס של חברת "פלוסה" המותאם במיוחד לגלגול נטול חיכוך, ברור כי התשובה המתבקשת היא שאין טעם לחיים.

אם מדובר בורתר צעיר (הוצאת "דיבה", 49 ש"ח) הנאנק בייסורי אהבה נכזבת, באדם בוגר אשר מבין בגיל שלושים שעתידו מאחוריו וגם הוא לא היה מזהיר, או אם סיימתם הרגע את התואר במכללת קריית אונו ולמרות שיש המון ביקוש לבוגרים כמוכם אתם לא ממש רוצים לעבוד בזה. בין  אם מדובר בשמאלן היודע כי במקרה הטוב העתיד צופן לו לשמש לא יותר מבורג זעיר במכונה הקפטילסטית, או איש ימין היושב מפוחד ממתין שערבים יטרפו אותו. והנה גם יקימו לנו קזינו כדי שנהמר על חיינו ונמות כערירים חסרי כל. ולמה להמתין לזה בכלל אם אפשר כבר היום לטוס בלואו-קוסט לבורגס החל מ-49$ כולל מזוודה?

אם אנשים מאמינים אנחנו, ואנו סבורים כי אכן יש טעם לחיים בכדי לקנות עצמנו כרטיס נכסף לגן העדן אז בוודאי יש טעם לסיים את החיים כמה שיותר מוקדם. ובכלל אם גן העדן הוא כה טוב אז למה לא עכשיו? במיוחד הדבר נכון לגבינו היהודים שהרי לנו אין בכלל גהינום, אז לנו לא נשקפת סכנה. לפחות לא מהסוג הקלאסי של הבחורצ'יק עם הקלשון במקום בו חם כל היום, מקום אשר ניתן היה לקרר בקלות עם מזגן "הוריקן".  אנשים מאמינים אשר מסתמכים על הכתובים, בכל מקרה יודעים כי אין חיים אחרי המוות, שלא לדבר על אפיקורסים גמורים, שכלל לא ברור למען מה הם חיים. אז בשביל מה, בשביל לחזור שוב ושוב על אותם דברים, כאשר אלו הם אך ורק בייסורים?

היתרונות בלמות

בוודאי יהיו מקטרגים שיגידו כי אין באמור לעיל בכדי להוכיח דבר. המתיימרים ביניהם יצטטו את המלט מסביר להורציו כי ישנם "יותר  דברים בשמיים והארץ מכפי שחולמת הפילוסופיה שלנו" (גרסה מאויירת ניתן למצוא בחנוית הספרים במבצע 3+1 ספרים שאתה לא רוצה). קרי – אנחנו לא יודעים הכל, והכי חשוב: לכולנו יש תקווה שבכל זאת יקרה משהו, תקווה שהעולם יכול להיות יותר מקום טוב יותר.

אל תתפתו להאמין בזה, זה הטריק הכי עתיק בספר. "תקווה היא הגרועה שברעות, היא רק מאריכה את עינויי האדם", אומר ניטשה ב"אנושי, אנושי מדי" (פרוייקט גוטנברג, חינם). זאת הסיבה שמסופר שכשאשר פנדורה פתחה את תיבתה ושיחררה לעולם את כל מה שעתיד לגרום סבל לבני האדם, התקווה נשארה כלואה בה. כך חרון אפו של זאוס ימשיך להתגשם בעולם, ולא נמהר לשים לו קץ, כי התקווה מחזיקה אותנו בחיים.

ההתאבדות. קלוד מונה

ההתאבדות. קלוד מונה

לא רק שאין משמעות לחיים, אלא שיש דווקא הרבה יתרונות במוות. אפשר לציין לדוגמא את העובדה שזו דרך להפגין סולדיריות עם בני המשפחה ולשם כך כדאי להנפיק פוליסת ביטוח חיים גבוהה במיוחד, בחברת "ביטוחי חיים" המתמחה בכך, למשל. ואי אפשר להתעלם כמובן מהיתרון בכך שלא נצטרך עוד להיות נוכחים בארוחת סדר פסח, במיוחד אם אתם שמאלנים אז מדובר בחוויה לא נעימה לכל הדעות, מזה שלא תצטרכו לצפות ברוב האנשים שיקרים לכם מתים. כי אם כבר רוב האנשים בכל מקרה מתים מבפנים למה לא להוציא את זה החוצה? בכל מקרה כ-17% מבני האדם מתים בסופו של דבר מסרטן, 5% בתאונות דרכים, 3% סיבוכים בפרוסטטה, והשאר נרקבים מהתיישנות, אף אחת מהן היא לא דרך נעימה במיוחד. לכן עוד יותר מומלץ לעשות את זה בדרך מבוקרת.

קיימות שיטות רבות, וכדי שנוכל להתאים לכם ספציפית את הדרך הטובה ביותר בשבילכם אפשר להתקשר בטל-אול 0504040504 לחברת "בואנדיה פתרונות התאבדות", בכל שעות היום והלילה. אך לקמצנים ביניכם, הנה בכל זאת כמה הצעות קונקרטיות:

  • תלייה בחבל. מיועדת בעיקר לאלו מאיתנו הנוטים לדרמטיות. אם בחרתם באפשרות זאת, כדאי לקחת חבל איכותי בעל עובי חוטי של לפחות 17 חוטים למטר, כזה אפשר למצוא ברשת "הול סנטר" ומיוצר על ידי חברת "צ'ולו".

  • שתיית חומצות וכדורים למיניהם – זוהי שיטה עדיפה על רבים. במקרה ובחרתם בחומצה כדאי ללוות אותה בכוס חלב טרי וגבינת קממבר של "משק ברכות", אשר תכונותיהם הבריאות והחומציות רק מעט מצד אחד לא יסתרו את החומצה, ומצד שני יתנו טעם נפלא ובריאות.

כוס חלב

  • אימוני EMS. שיטה חדשנית המחזקת את גופכם בלי שתצטרכו לעשות דבר כמעט, שתי דקות אימון בחודש. המוות מובטח אך לפחות תמותו בעודכם משוויצים בפיגורה נפלאה.
  • קפיצה מבניין -אפשרי, אך מפחיד.. עדיף לעשות זאת מבניין גבוה יחסית, דוגמת "נגדיאלי", אשר ממוקם מעל קניון ובו כמיליון מ"ר שטחי מסחר, 1130 חנויות שבהן ניתן למצוא בגדים מהממים המתאימים לכל כיס.
  • ירי. פתרון שיכול להיות – פשוט ונוחאם תבחרו לעשות את דרמטי כמו המינגאוויו עם שוט גאן. המומחים ממליצים לבחור משהו יותר סולידי."קולט" 45, נניח, לגמרי יעשה את העבודה.
  • הקראת שמות הרוגי המתקפה על עזה בכנס של האריות של הצל, אם אתם אנשי שמאל, או המקבילה הימנית לכך בכנס של "שלום עכשיו". הרי יש קיצונים משני הצדדים.

והכי חשוב, אם החלטתם לסיים עם זה אחת ולתמיד, בתוך ים חוסר המשמעות לא ניתן להכחיש כי בכל זאת יש משהו אחד שבשונה מהכל הוא אכן בעל משמעות, וזה הקבר שתבחרו לעצמכם. ניתן לבקש מחברה קדישא החל מקבר פושט שכלבים ישתינו עליו ב-5,000 ש"ח, ועד קבר מרשים בפיסת נדל"ן רותחת בבית הקברות בסכומים שנעים סביב ה-50,000 ש"ח. הכל חינם אין כסף לשם שמיים. תזכרו, חיים רק פעם, זה לא משהו, וזה נמשך מעט מדי, אבל מוות זה לנצח, כדאי להשקיע בזה.

***

אולי יעניין אתכם לקרוא עוד כתבות מהסוג הזה, אפשר כאן, וכאן או כאן, וכאן. אפשר גם כאן.

> להמשיך לשבור שתיקה מול הרדיפה הפוליטית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf