האדמה החרוכה שמשאיר קיש מחייבת משרד חינוך מקצועי

מנהיגות שחצנית ופופוליסטית, הבזה למקצועיות החינוכית. יואב קיש (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

יואב קיש התמנה לתפקיד שר החינוך ללא השכלה רלוונטית או ניסיון קודם בחינוך וללא היכרות עם אתגרי המשרד. הוא יכול היה לסמוך על נשות ואנשי החינוך הכפופים לו ולהעצים את מקצועיותם, אבל בחר בדרך ההפוכה: מנהיגות שחצנית ופופוליסטית, הבזה למקצועיות החינוכית.

כך, בסיום כהונתו הוא משאיר אדמה חרוכה בשני מישורים: החלטות מדיניות הרסניות שהתקבלו במהלך הקדנציה ויידרש זמן לשנותן, ושדרת ניהול מוחלשת שלא השתמר בה הידע המקצועי שאמור להנחות את שיקום מערכת החינוך.

הניסיון העגום של השנים האחרונות מחייב הפרדה ברורה בין השר הפוליטי ובין יחידות המטה האמונות על המדיניות הפדגוגית. אומנם יש מחלוקות בשאלה מהי המדיניות הפדגוגית הרצויה, אבל לפחות הדיון יתנהל במגרש המקצועי ולא הפופוליסטי.

>> על תבונה (מלאכותית) ויואב קיש

שתי הדוגמאות המרכזיות להרס משרד החינוך הן פירוק המזכירות הפדגוגית והחרם על הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה).

תכנון ההוראה והלמידה הוא הליבה המקצועית של משרד החינוך, שכן זהו הבסיס לפעולותיהם של כל יחידות המשרד וכל מוסדות החינוך. בעבר פעל במשרד אגף לתכנון לימודים, שהיה המגדלור הפדגוגי של המדינה, אולם הוא חוסל בתקופת כהונתה של השרה לימור לבנת. יואב קיש השלים את המלאכה כאשר פירק את המזכירות הפדגוגית, שירשה את תפקידי האגף הקודם.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

קראתי והסכמתי לתנאי השירות ולמדיניות הפרטיות וברצוני להירשם לניוזלטר

ראמ"ה היא הנדבך השני בעיצוב המדיניות הפדגוגית, שכן תפקידה לסייע למשרד להשיג את יעדיו באמצעות מחקרי ליווי והערכה. לאחר שכשל בניסיונו לפטר את מנכ"ל הרשות בשל עמדותיו המקצועיות, הורה קיש ליחידות המשרד להפסיק את שיתוף הפעולה עם ראמ"ה.

ללא תכנון לימודים, משול המשרד לטיפש ההולך ללא יעד. ללא כלי הערכה, הוא משול לטיפש ההולך ללא יעד כשעיניו מכוסות.

קיש בחר בעיוורון כבר מיומו הראשון במשרד. בטקס כניסתו לתפקיד, בינואר 2023, מבלי שלמד דבר ומבלי שידע דבר, הוא הכריז על ביטול המהלך לצמצום בחינות הבגרות, שבו תמכה קודמתו בתפקיד, יפעת שאשא ביטון. צמצום הבחינות היה מהלך מקצועי שנועד להגביר את שוויון ההזדמנויות במערכת החינוך. לקיש לא היה מושג על מה הוא מדבר, אז הוא נתלה בהסבר פטריוטי תלוש וטען שצמצום המבחנים פוגע "בעיצוב דמותו הלאומית של התלמיד".

קיש בשירות הימין הקיצוני ביותר

הפטריוטיות הדתית-לאומנית היתה המצפן של מרבית החלטותיו. בינואר 2024 התראיין השר קיש מזירת פיגוע בצומת רעננה, שם נרצחה עדנה בלושטיין ז"ל. כאשר שאלה אותו המראיינת שאלות נוקבות שלא ידע לענות עליהן, הוא נטש את עמדת השידור, הצטרף לבני נוער דתיים שהתקהלו במקום ורקד איתם על דם הנרצחת בשירת "עם ישראל לא מפחד".

ביולי 2025 התייצב קיש לצד גורמים שעוררו פרובוקציות מתוזמרות סביב הנחת תפילין בבתי ספר ממלכתיים. אנשי המקצוע במשרד החינוך ערכו בירור מול בתי הספר והיו אמורים להציג את ממצאיו בישיבת ועדת החינוך של הכנסת. אלא שבישיבה העיד נציג המשרד כי "בהתאם להנחיית השר", תוצאות הבירור לא יוצגו לחברי הכנסת.

כך מנע השר מהאמת הפשוטה – שאין שום בעיה עם הנחת תפילין – לצאת לאור. הסתרת האמת אפשרה לו להציג את עצמו בראיון ליעקב ברדוגו כמגן חופש הפולחן היהודי. לדבריו, רק בזכות עמידתו האיתנה מול מנהלי בתי הספר, "אין דבר כזה שבמדינה יהודית נער לא יוכל להניח תפילין".

החוגים הדתיים היו גם הסיבה לפירוק חלקים ממשרד החינוך. למשל, כבר בשלב גיבוש ההסכמים הקואליציוניים הסכים קיש להעביר את סמכות המינוי של רוב חברי המועצה לחינוך ממלכתי-דתי מידי שר החינוך לידי שר האוצר, סמוטריץ'. למועצה יש סמכויות בלעדיות בניהול זרם החינוך הממלכתי-דתי. כך הגביר קיש את הבדלנות והפוליטיזציה של החינוך הדתי-לאומי.

הגביר את הבדלנות והפוליטיזציה של החינוך הדתי-לאומי. יואב קיש ובצלאל סמוטריץ' בדיון ועדת החינוך, 17 בינואר 2018 (הדס פרוש / פלאש 90)

קיש גם עשה ככל יכולתו כדי להעביר מיליארדי שקלים לעמותות הפרטיות המנהלות את מוסדות החינוך החרדי. הוא סיפר שבתמורה לכסף יעבור החינוך החרדי לפיקוח משרד החינוך, לרבות לימודי ליבה והשתתפות במבחנים הסטנדרטיים, דבר שלא היה ולא נברא. בפועל, קיש העמיק את הבדלנות וההפגרה של החינוך החרדי.

קיש גם הסכים להעביר שני מיליון שקלים מתקציב החינוך של הרשויות המקומיות לידיו של סגן השר אבי מעוז, לטובת הקמת מערכת ניטור לאומנית-דתית לתוכניות החיצוניות המופעלות בבתי הספר. עוד הסכים להעביר את האגף לתרבות יהודית ממשרד החינוך למשרדה של השרה אורית סטרוק. בתקציב האגף, 65.5 מיליון שקלים, מימנה סטרוק עמותות לאומניות ועמותות הדתה שנכנסו למוסדות החינוך הממלכתי.

עמותות אלה נכנסו גם מהדלת הראשית של משרד החינוך. ביוזמת חוגים המקורבים לרב צבי טאו פעלה בכנסת ועדה "להגות יהודית במערכת החינוך". כבר בישיבה הראשונה הבטיח קיש לחזק את לימודי הדת בחינוך הממלכתי (שאינו דתי). ביוני 2025 הוא השיק תוכנית לימודים חדשה בשם "שורשים – התוכנית הלאומית לזהות יהודית".

במסגרת תוכנית זו הוא פגע באוטונומיה של ההורים החילוניים, כאשר הכריז: "אי אפשר עוד להשאיר את הזהות היהודית כעניין של בחירה מקומית או העדפה פרטית". התוכנית פגעה גם במנהלות ובמנהלים, שכן הם חויבו להקצות 4% מתקציב בתי הספר לרכישת תוכניות חינוכיות חיצוניות מתחום "תרבות יהודית". מדובר במאות תוכניות של גופים דתיים-לאומיים פרטיים, שהמדריכים שלהם נכנסים לכיתות החינוך הממלכתי במקום המורות והמורים המוסמכים להוראה.

בלחץ אותם חוגים לאומניים, ביטל קיש פרויקט דגל שתמך בבתי ספר בחינוך הממלכתי אשר שילבו מורות ערביות. ועדת החינוך בראשותו של ח"כ צבי סוכות קבעה כי "מורה שערכיו נוגדים את הערכים היהודיים לא ילמד בחינוך העברי", וקיש מיהר לבצע את ההחלטה הגזענית.

קיש הרס את החינוך הממלכתי הליברלי

התמיכה בחוגים הדתיים הלאומניים לוותה בדיכוי החינוך הממלכתי. קיש רדף מנהלות ומנהלים, וכן מורות ומורים, שהביעו עמדות ליברליות, באמצעות זימונים מופרכים לשימוע. תחילה היו אלה מורים ומנהלים שהשתתפו במחאה נגד ההפיכה המשטרית, ומאוחר יותר מורים ומנהלים שהשתתפו במחאה לסיום המלחמה ולשחרור החטופים.

בין לבין, תמך השר קיש בחוקי ההפיכה המשטרית הנוגעים למערכת החינוך, שעליהם כתבתי בהרחבה: מעקב אחר התבטאויות מורות ומורים, הרחקת ארגוני חינוך שוחרי זכויות אדם ושלום, רדיפה בגין התבטאויות סטודנטים ומרצים באקדמיה ואפליה ממוסדת של החינוך הערבי, במיוחד במזרח ירושלים.

בעוד מיליארדי שקלים הופנו לחינוך החרדי ולחינוך הדתי-לאומי, נדרש המשרד לקצץ בתקציבו לטובת מימון המלחמה. במקום לעצור את שטף הכספים הקואליציוניים, קיצץ קיש בתקציב הכשרת המחנכות לגיל הרך, תחום הסובל גם ככה מתת-תקצוב. כמו כן קיצץ קיש בתקציבי תוכניות חברתיות לצמצום אלימות, למניעת נשירה, לתגבור שעות לימוד לתלמידים בפריפריה, לחינוך בלתי פורמלי ולהארכת יום הלימודים, וכן בתקציב מפעל ההזנה.

קיש גם מנע את יישום המלצות ועדת שפירא שנועדו לתקן את הפגיעה המתמשכת בתלמידי החינוך המיוחד. המלצות הוועדה נגעו גם לתיקון מהותי של העיוותים בחלוקת תקציב שעות הלימוד לבתי הספר, חלוקה המיטיבה עד מאוד היום עם החינוך הדתי.

קיש הוביל את התוכנית להעמקת הפיקוח על בתי הספר באמצעות הגדלת חובות הדיווח על כל שיעור ושיעור. מכיוון שהרס כל חלקה פדגוגית במשרד, לא נשאר בו דבר מלבד רגולציה חונקת. קיש גם התייצב לצד משרד האוצר ותמך בתוכנית להפרטה של העסקת המורות והמורים. מדובר במורים אשר יעבדו הרבה יותר שעות וימים תמורת שכר נמוך יותר וללא הגנה של ארגוני עובדים.

כך, צעד אחר צעד, הוביל יואב קיש את מערכת החינוך לתהום. מדינה חפצת עתיד חייבת להגן על המקצועיות הפדגוגית של מערכת החינוך מפני פופוליזם שלטוני ופוליטיקאים המתחלפים תדיר.