newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כולנו הפסדנו הלילה

הילרי קלינטון לא הייתה הבטחה גדולה, אבל הניצחון של טראמפ הוא בכל אופן נצחון של הגזענות והאי שוויון. הוא גם כמובן רע ליהודים

מאת:

הפסדנו הלילה. הלבנים, השחורים, הנשים והגברים, תאבי החיים והשלום, השפיות, העולם כולו וארצות הברית, העניים והשכירים, החפצים בסובלנות והנאבקים לעולם צודק. כולנו הפסדנו. אנחנו עדיין הרוב, והתקווה שלנו היא עדיין הסיכוי היחיד, אבל הבוקר היא חטפה מכה אנושה. מאוד.

יכול להיות, כפי שטענו לא מעט רפובליקנים במשך השנה האחרונה, שזהותו של הנשיא הרבה פחות משפיעה בפועל מאיך שזה מצטייר במהלך הקמפיין. אני מאמין בזה, אבל זה עדיין לא מרכך את ההפסד הצורב. טראמפ, שמשקף יותר מכל אדם אחר בעולם היום את שנאת הנשים משולחת הרסן, את הבוז לכל מי ששונה ממנו, את האמונה בעליונותו של הכוח והכסף, את האדישות לסבלם של החלשים ואת הגזענות כלפי שחורים ומהגרים, ניצח את המערכה במעצמה החזקה בעולם.

> שתי סיבות שבגללן הנשיא דונלד טראמפ מסכן את עתיד האנושות

אמריקאים צופים בתוצאות הבחירות בכיכר טיימס בניו יורק (נעם ריבקין פנטון / פלאש90)

אמריקאים צופים בתוצאות הבחירות בכיכר טיימס בניו יורק (נעם ריבקין פנטון / פלאש90)

אין שום דבר טוב מזה שהמועמד שנתמך על ידי הקו קלוקס קלאן (והתעכב במשך שבועות מלהתנער מהם, בחצי פה), שניהל קמפיין אנטישמי נגד "היהודים" ושלא פספס הזדמנות להשפיל נשים מול המצלמות הפך הערב למנהיג העולם החופשי. תראו מי שמח הבוקר: הגזענים, השמרנים וסוכני חוסר השוויון. ברור שהם יצהלו, אחד משלהם לקח. ניצח את כל השיט הזה שאנשים כמונו נאחזים בו – ובעט בדלי. עכשיו הם יכולים להמשיך לחגוג כאוות נפשם, מי יכול להגיד לך "תפסיק" כשנשיא ארצות הברית מאחוריך?

זהו גם יום הדין של הסוקרים. מהמקלים שהעניקו לקלינטון 60-70 אחוז שתזכה, ועד אלה שדיברו על 90 אחוז שתזכה (כמו רויטרס). הם ילמדו את הטעות ויתקנו אותה מן הסתם, בכל זאת – זה המקצוע שלהם. אבל גם אנחנו למדנו שוב שלא מספיק להיות הרוב תמיד, ה-99 אחוז. זה לא המקצוע שלנו לחזות את העתיד ואפילו לא לנצח, אבל זו החובה שלנו אם אנחנו רוצים להבטיח לעצמנו חיים הוגנים, ולא להמשיך לשקוע במלחמות ושנאה ופירוד בלתי פוסק.

האם הילרי קלינטון הייתה ההימור הטוב ביותר? מן הסתם לא, בטח שהיינו מעדיפים להפסיד עם ברני סנדרס, אבל אף אחד לא שואל אותנו. להפך, המערכת כולה – על הכסף הגדול שלה, ועמדות הכוח בהן היא נאחזת – מגויסת כדי לא לשמוע מה שיש לנו לומר. זה עדיין לא עושה אותנו למיעוט, ועדיין לא אומר שהמאבק נגמר.

האם העם היהודי ירוויח? לא. רוב היהודים בארצות הברית הם דמוקרטיים, ועדיין הרפובליקניים הם התומכים האוטומטיים ביותר למדיניותה של ישראל. למה? כי לא ישראל מעניינת אותם, האינטרס האמריקני הדורסני הוא שמדריך את התמיכה הזו. גם כשפעם אחר פעם זה פוגע בכל מה שקריטי עבור העם היהודי והישרדותו, ועבור היהודים בישראל. הלילה, חוץ מכל הדרמה הגדולה, ניצחה התפיסה שרואה בנו פיון בלוח של אינטרסים גדולים יותר, שישמרו כל מלחמה שארה"ב תרוויח ממנה – והיהודים (עם כל תושבי האזור) שוב יפסידו.

מאבק פוליטי בנוי מ-99 הפסדים על כל ניצחון אחד. הלילה היה עוד אחד מ-99 ההפסדים. זה מאכזב. אבל אנחנו עדיין פה.

אה ועוד משהו חשוב: לכל מי שטוען שנו, לפחות יהיה עכשיו מעניין. אז זהו שלא – טראמפ מזמן הפך להיות מיחזור חומרים כושל ושעמום אחד גדול.

> טראמפ, פליז תהפוך אותנו למדינה ה-51 של אמריקוש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf