newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הילרי, דונלד: פליז תהפכו אותנו למדינה ה-51 של אמריקוש

תנו לנו כוכב רשמי בדגל שלכם. צרפו אותנו והסבירו לציבור שלכם איך אתם מממנים הפרות קשות של זכויות אדם לא באיזו ארץ נידחת בלבנט, אלא בארצם של בני החורין ובמולדתם של האמיצים

מאת:

מכתב פתוח אל נשיא/ת ארה"ב הבא/ה:

על אף שברגעים האלה, בישורת האחרונה שלפני גזר הדין, תוצאות הבחירות אצלכם הולכות ומסתמנות כברורות יותר, מכיוון שאני אזרחית של מדינה שכבר הלכה לישון יותר מפעם עם זאבים בעור של כבש והתעוררה עם צבועים בעור של פיל, אני מפנה את דברי אל שני המועמדים כאחד. נדמה לי שבקשתי הצנועה יכולה למצוא אוזן קשבת אצל שניכם.

אני יודעת שאתם יודעים שאנחנו יודעים שמי מכם שייבחר יהיה הרבה יותר מנשיא של מדינה אחת, גדולה ככל שתהיה; הוא/היא יהיו שוטר המקוף הגלובלי החדש. אני גם יודעת שהזירה הבינלאומית מציבה ועוד תציב בפניכם אתגרים רבים וקשים, ושאין כל סיבה שתקדישו תשומת לב מיוחדת למדינה אחת בהפרעה שנמצאת בטנטרום נצחי של קרוב לשבעים שנה.

אבל מכיוון שאתם בכל זאת מתעקשים, אלוהים יודע למה, להמשיך ולהציג לפחות מראית עין של עניין מיוחד בנעשה בתחומיה, הבקשה שלי אליכם היא פשוטה מאוד: נשיא/ה אמריקני/ת יקר/ה, הבה נמסד את יחסינו באופן רשמי. אמצו אותנו רשמית אל חיק הפסים והכוכבים ותנו לנו להיות הכוכב המנצנץ הקטן, ה-51 במספר על דגלכם.

> לא רק כפר קאסם: 55 שנה לרצח הנערים מחיפה, סכנין ואום אל-פחם

מי מהם יתן לנו את הכוכב ה-51? הילרי קלינטון, דונלד טראמפ (ABC/Ida Mae Astute פליקר, מייקל ואדון CC BY 2.0 פליקר)

מי מהם יתן לנו את הכוכב ה-51? הילרי קלינטון, דונלד טראמפ (ABC/Ida Mae Astute פליקר, מייקל ואדון CC BY 2.0 פליקר)

הרי גם ככה אנחנו מנהלים כבר שנים סוג של חשבון משותף, עם עסקאות סיבוביות שמחזירות לכיסכם את הסיוע המיוחד שאתם מרעיפים עלינו היישר אל תעשיית הנשק שלכם (תחביב משותף לכם ולנו, וזוגיות טובה תמיד נבנית על תחומי עניין משותפים). בואו נחסוך את העמלות, הפכו את זה לחלק מתקציב הפנים שלכם. אבל הרבה יותר חשוב מכסף, עטפו אותנו בתדמית הדמוקרטית והליברלית שאתם מוכרים לעצמכם כל כך הרבה שנים ותנו לנו להיות חלק ממנה.

הפכו אותנו לחלק מכם ואז תחליטו אם עדיין יתאפשר לכם לגבות – בהסכמה שבשתיקה או בתמיכה אקטיבית ממש – מדיניות גזענית מוצהרת ומעוגנת בחקיקה כלפי כעשרים אחוז מאזרחי המדינה ה-51 שלכם. צרפו אותנו ותחליטו מה קורה עם מיליוני האנשים חסרי המעמד האזרחי שנמצאים תחת שלטון צבאי של מדינה ממדינותיכם. צרפו אותנו והסבירו לציבור שלכם איך אתם מממנים הפרות קשות של זכויות אדם לא באיזו ארץ נידחת בלבנט, אלא בארצם של בני החורין ובמולדתם של האמיצים.

אמנם הסקרים נראים מבטיחים, אבל אני מבינה שעדיין אי אפשר לפסול את האפשרות שבסוף ייבחר האיש הכתום. זה אכן יהיה מצער מאוד, אבל לפחות נדע שהשיטה הפוליטית שלכם תגביל את כהונתו לשתי קדנציות לכל היותר. אצלנו האיש הסגול מכהן כבר כנצח, ונראה שעוד נצח לפניו ולפנינו. אני מוכנה לקחת את הסיכון.

אני יודעת שהדמוקרטיה שלכם רחוקה מלהיות מושלמת, וגם הפרות קשות של זכויות אדם לא זרות לכם. אבל בייאושי אני נוטה להאמין שהמעורבות שלכם בנעשה בארצי היתה הרסנית פחות אילו הייתם מחוייבים כלפיה לפחות למראית עין של התנהלות תקינה, הגינות וצדק כפי שאתם מתיימרים אצלכם בבית. בשלב הזה, זה כל מה שנוכל לבקש.

> "עד שיסתיים הכיבוש, אין לנו שום עניין להיות חלק מהקונצנזוס"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf