התנועה הירוקה אינה רק שפיר, והיא שותפה טבעית של מרצ

קראתי את מאמרו של עמיר סגל, שקרא למרצ לרוץ ללא התנועה הירוקה. עמדה זו, שלכאורה בודקת את תרומתם של שותפיה של מרצ למספר המנדטים שקיבלה המפלגה בבחירות האחרונות וקובעת לפיה את החיבורים המתאימים, היא המתכון הבטוח לחיסול סופי של השמאל הציוני בישראל. לא רק שהטיעונים שהציג אינם מבוססים על עובדות ברורות, אלא שיש בהם ראיה קצרת טווח וטיעונים פרסונליים צרים במקום חשיבה ערכית ואסטרטגית.

בעולם שדוהר לקראת המשבר החמור בתולדות האנושות, נדרש איחוד כוחות נרחב של אנשי הסביבה. פעילי התנועה הירוקה בפעולת מחאה, אפריל 2010 (נתי שוחט / פלאש 90)

נתחיל בנושא הפרסונלי, שלצערי נדמה שהוא חזות הכל בסיטואציה בה מספר המנדטים מוגבל והמועמדים הפוטנציאלים הם רבים וטובים. סתיו שפיר עזבה מקום בטוח ברשימת העבודה לכנסת על מנת לעמוד בראש התנועה הירוקה ולהצטרף ביחד איתה אל רשימת המחנה הדמוקרטי בבחירות האחרונות. אפשר להיות ציניים ולראות בצעד זה כהימור פוליטי שלא צלח, אבל לאור קשירת גורלה של סתיו שפיר בגורלה של מרצ, אני סבור שמפלגה חפצת חיים צריכה לשמור על שותפיה ולא להיפטר מהם בהזדמנות האפשרית הראשונה. יהיה קשה לעשות חיבורים עתידיים בגישה זו.

אך התנועה הירוקה אינה רק סתיו שפיר, וזוהי סוגיה שלצערי לא מקבלת את המשקל הראוי בשיח הציבורי בתוך ומחוץ למרצ. מדובר בקבוצה איכותית של אנשים, שמייצגת אג'נדה רלוונטית ומרכזית בעולם ואשר השפעתה על עתידו של השמאל לטווח הארוך היא בעלת פוטנציאל רב.

בבואנו לדבר על התנועה הירוקה, אין לזלזל בתרומתה העצומה של מרצ למאבק הסביבתי, ביישום מדיניות סביבתית בשנים בהם היתה בממשלה ובפעילות הנרחבת של נבחרות ונבחרי מרצ בשלטון המקומי בתחומי הסביבה והקיימות. מרצ היא כיום המפלגה הירוקה המרכזית בישראל. אפשר לעסוק בחשבונות ובהשוואות בין הישגים של פעילים בשתי המפלגות, אך כדי לעשות שינוי גדול באמת בישראל, בסיטואציה של עולם שדוהר לקראת המשבר החמור בתולדות האנושות, נדרש איחוד כוחות נרחב של אנשי הסביבה.

יתכן ובבחירות הקרובות, כפי שקרה בבחירות הקודמות, התנועה הירוקה לא תסחף אחריה המוני מצביעים שינהרו לקלפיות עם פתקים של המחנה הדמוקרטי. זו עדיין מערכת בחירות בה הסוגיה המרכזית היא הישרדותו של נתניהו. המחשבה שבניית כוח פוליטי היא הסתכלות רק על הבחירות הקרובות היא בדיוק צורת המחשבה שהביאה להצטמקותו של השמאל. אסטרטגיה פוליטית היא תכנון ארוך טווח, ובראייה ארוכת טווח, כפי שרואים כבר עכשיו ברחבי העולם, סביר מאוד להניח שבעוד כמה שנים נושא הסביבה יהפוך לנושא מרכזי מאוד בישראל. רואים זאת כבר לא מעט שנים בבחירות המקומיות ברחבי הארץ.

יותר ויותר אזרחים במדינה מצטרפים לפעילות סביבתית במטרה לשמור על איכות חייהם ולהגן על עצמם ועל משפחתם מפני מפגעים כאלה או אחרים. המשבר התחבורתי אותו אנו חווים בימים אלה הוא חלק בלתי נפרד מהנושא הסביבתי, והוא משפיע באופן עצום על חייהם של רבים מתושבי המדינה. כך גם נושא אסדות הגז שתופס לאחרונה מקום מרכזי בשיח הציבורי. אם מדברים עם בני נוער, רואים לאן הרוח נושבת. כדי להיות רלוונטיים במערכת הפוליטית העתידית יש להקים כבר עכשיו את התשתית לכך. הצטמקות השמאל צריכה ויכולה להיעצר. צו השעה הוא להרחיב את המעגלים ולבסס שותפות אמיתית.

התנועה הירוקה מייצגת במובהק את האג'נדה הסביבתית. חברות בה דמויות מרכזיות בתחום. היא מדברת לשכבת הגיל הצעירה, שלצערי מרצ לא הצליחה לסחוף אחריה. אך מעבר לכך: היא השותפה הטבעית ביותר עבור מרצ. אין שום הבדל אידיאולוגי נראה לעין בין מצביעי מרצ הטיפוסיים לתומכי התנועה הירוקה. אני לא יודע כמה כאלה ישנם כיום, אבל השאלה הזאת אינה רלוונטית אם פנינו לצמיחה ולהתחדשות.

מרצ לא צריכה להתפרק מנכסיה כדי להרחיב את שורותיה ולהמשיך לרוץ ביחד עם התנועה הירוקה. כל מה שנדרש הוא לתת לנציגת התנועה מקום ברשימה שמעיד על רצון לשותפות ארוכת טווח. התנועה הירוקה אף היא צריכה לבוא בנפש חפצה, להתעלות מעל ויכוחים שלא מעניינים אף אחד בציבור המצביעים ולשבת למו"מ עם מרצ מתוך רצון שיהיה מהיר ככל האפשר ויאפשר לשתי המפלגות לפנות בכוחות משותפים למצביעים, להציג את תפיסת העולם המשותפת שלהן ולבנות לטווח ארוך את עתידו של השמאל.

הכותב הוא סגן ראש עיריית כפר סבא מטעם מרצ, מחזיק תיק הקיימות, החדשנות והתחבורה ויו"ר ועדת איכות הסביבה בכפר סבא.