newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השתיקה הרועמת של דובר צה"ל אחרי הפוגרום בשמחת תורה

מתקפת המתנחלים על כפר בדרום הר חברון זכתה לתשומת לב תקשורתית רבה. אך אף שהיו במקום חיילים, בדובר צה"ל בחרו לא להתייחס לאירוע, פרט לסרטון קצר שמראה מתנחל דוחף חייל. השתיקה אינה מפתיעה, לנוכח מעורבותם של חיילים בהגנה על מתנחלים פורעים באירוע הנוכחי ובעבר

מאת:

מתקפת המתנחלים על הכפר אל מופגרה שבדרום הר חברון ביום שלישי זכתה לתשומת לב רבה בתקשורת הישראלית, במיוחד ביחס להתעלמות הכמעט מוחלטת מהאלימות היומיומית באזור – של מתנחלים והצבא.

אולי בגלל ההיקף, האכזריות שבפציעת ילד בן 4 בראשו, או בגלל המועד שבחרו התוקפים – שמחת תורה, הסיקור היה רחב יחסית. אך כפי שמתעדים כתבי "שיחה מקומית" באסל אל עדרה ויובל אברהם כבר זמן מה, האלימות בדרום הר חברון היא יומיומית ושיטתית, וכוללת הריסות בתים ואלימות מתנחלים נגד פלסטינים ובעלי חיים.

חייל ומתנחלים בכפר אל מופגרה (צילום: בצלם)

סיקור תקשורתי נרחב, שבלט ביחס להתעלמות הכמעט מוחלטת מהאלימות היומיומית באזור. חייל ומתנחלים בכפר אל מופגרה (צילום: בצלם)

דבר חריג נוסף שקרה הפעם היה שמשטרת ש"י עצרה שלושה מתנחלים יום לאחר האירוע, ואף אמורה להביא אותם לדיון ביום חמישי בבקשה להעריך את מעצרם. בדרך כלל, תלונות של פלסטינים על אלימות מתנחלים אינן מובילות לפעולה כלשהי או לכתבי אישום.

בסרטון שפירסם ארגון בצלם יממה לאחר התקיפה, ניתן לראות חיילים עומדים ליד כמה מתנחלים רעולי פנים, שחלקם זורקים אבנים, ולא עושים דבר כדי לעצור את התקיפה או לעכב אותם. בהמשך, נראים כמה כלי רכב צבאיים בעת שהמתנחלים תוקפים בית וכלי רכב של פלסטינים.

במקרה השני, החיילים דווקא היו מאוד פעילים – נגד מי שצילם את הסרטון. בתיעוד נראה שהם דוחפים אותו וזורקים לעברו רימוני הלם. לפי עדויות תושבים, החיילים חיפו על מתנחלים בעזרת ירי של גז מדמיע ורימוני הלם. בתיעוד החיילים נראים אדישים למראה רעולי הפנים היהודים שזורקים אבנים לצדם ואף מחפים עליהם, מה שרק מוכיח שמדובר בעניין "שגרתי" למדי.

למרות תשומת הלב התקשורתית והתיעוד האמור, בדובר צה"ל שומרים על שתיקה מאז האירוע, כאילו שלצבא אין שום קשר לאירועים. הם בוחרים לא להגיב על נוכחות החיילים במקום ועל העובדה שלא עשו דבר כדי למנוע את האלימות. בכלי תקשורת אחרים לא פורסמה תגובת הצבא. גם בקשת תגובה מצד "שיחה מקומית" לא זכתה למענה עד פרסום שורות אלה. היא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.

רק היום, יומיים אחרי האירועים, נזכרו בצבא לפרסם קטע קצר ממצלמת גוף של חייל שהיה בשטח, שבו נראה מתנחל דוחף חיילים ומנסה לעבור לכיוון הכפר. לא מפתיע, בסרטון לא נראית האלימות כלפי הפלסטינים או החיילים שלא מונעים אותה, אלא רק חיילים שמנסים למנוע את מעבר המתנחלים, באופן שתואם את הנרטיב הצבאי על כך שהחיילים רק מנסים "להפריד" בין הצדדים הנצים.

השתיקה הרועמת הזאת של דובר צה"ל אינה מפתיעה. רק לפני שבועיים, חיילים תקפו פעילים ישראלים שהגיעו עם מכלית מים לאותו הכפר שבו התרחשה תקיפת המתנחלים השבוע. באירוע ההוא תועד מפקד דוחף לקרקע פעיל מבוגר, וחונק תחת ברכו את תולי פלינט מלוחמים לשלום.

בדובר צה"ל בחרו להתייחס לאירוע בטיעון השקרי כי המפגינים חסמו ציר ותקפו חיילים – טענות שאפילו המשטרה לא ייחסה להם חשיבות, ושיחררה את העצורים ללא תנאים. בעקבות האירוע, הפנה פלינט את האצבע המאשימה לדובר צה"ל ולתרבות ההסתרה והשקר שמיושמת שם.

מאות ישראלים התגייסו לעזרה

השתיקה של דובר צה"ל בולטת עוד יותר ביחס לכך שבכל אירוע שבו פלסטינים מפגינים, זורקים אבנים או קוטפים עכוב נשלחת מיד תגובה סטנדרטית, כמעט אוטומטית, על כוח צבאי שהגיע למקום, פיזר את האירוע או עיכב את המעורבים. דבר זה ממחיש יותר מכל עד כמה לא רק החיילים בשטח, אלא גם בדובר צה"ל, רואים את תפקידם כהגנה על המתנחלים, ולא רק להוציא תגובה על אירוע. הדבר מוביל לכך שחלק מכלי התקשורת בישראל מדווחים על אירועים כאלה כ"דיווחים פלסטיניים" או "עימותים", כי אין להם אישור מהצד הישראלי.

הבעיה, כמובן, אינה רק בדובר צה"ל, אלא בצבא עצמו. כמאה חיילים וחיילות ששלחו לשר הביטחון מכתב ביולי, הדגישו כי לחיילים בשטח אין מושג איך להתמודד עם אלימות מתנחלים, ורבים מהם כלל לא יודעים שמותר להם לעכב אותם או לפעול מולם.

כפי שציין השבוע כתב "הארץ" יניב קובוביץ', בצבא עדיין מתקשים לאתר את המתנחל (או אולי חייל) שביצע ירי בנשק צבאי בא-תוואני ביוני. קובוביץ' ביקש את עזרת הציבור בזיהוי היורה. גם במקרים אחרים – כמו אלה שהתרחשו במאי, לא דווח על פעילות של הצבא נגד החיילים שהשתפו באירועי האלימות או לא פעלו כדי לעצור אותם.

האירוע באל מופגרה מצטרף לשורת אירועים שבהם חיילים משתתפים באלימות מתנחלים – בין אם באי מניעה או בצורה פעילה. ב-14 במאי, חייל בחופשה ירה לעבר פלסטינים בכפר קוסרא, ביום שבו התרחשו כמה מתקפות משולבות של מתנחלים וחיילים. באותו היום, נורה למוות איסמעיל טובאסי בדרום הר חברון, כשחיילים נמצאים בקרבת מקום. ביוני מתנחל לקח נשק מחייל וירה לעבר פלסטינים בכפר טוואני, ליד המקום שבו התרחשה התקיפה השבוע. אותו מתנחל הגיע מחוות מעון, ההתנחלות שלפי העדויות גם התוקפים השבוע הגיעו ממנה.

כפי שכתבה עמירה הס אלימות המתנחלים בגיבוי הצבא היא רק חלק אחד מהניסיונות לגרש פלסטינים משטח C בכלל ומדרום הר חברון בשטח האש 918 בפרט.

אחרי המתקפה השבוע, יותר מ-1,200 ישראלים תרמו כמעט 200 אלף שקל בתוך יממה לשיקום הנזקים בכפר. רבים אחרים נחשפו בפעם הראשונה למציאות שבה חיים הפלסטינים בדרום הר חברון, וביום שבת יקיימו פעילים וארגונים פעולת מחאה בדרום הר חברון, בניסיון נוסף להביא מים לאזור. לפחות עליהם, השקרים של התקשורת הממוסדת על "עימותים" וניסיונות הטיוח של דובר צה"ל כבר לא עובדים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf