הפצצת בית הקפה בעזה: "הם בחרו בדבר שגורם לנו שמחה והרסו אותו"

"פשוט מקום של אנשים רגילים". הריסות קפה אל-באקה בעיר עזה, אחרי שהצבא הטיל עליו פצצה של 230 ק"ג, ב-30 ביוני 2025 (צילום: עומאר אל-קטאא)

במשך יותר משני עשורים, קפה אל-באקה היה מקום מפלט אהוב ליד הים במערב העיר עזה, מקום להיפגש בו עם בני משפחה וחברים, או למצוא מרחב שקט למנוחה או עבודה. מבנה העץ הפשוט של בית הקפה, בן שתי הקומות, עם מרפסות פתוחות מלאות שמשיות, השקיף על הים התיכון, והבעלים שמרו על מחירים נמוכים למען הקהילה.

אל-באקה היה אחד מבתי העסק היחידים בעזה שהצליח להמשיך לפעול למרות המלחמה. הוא סיפק גישה לאינטרנט לסטודנטים שהמשיכו בלימודיהם, לעיתונאים ששלחו דיווחים, ולפרילנסרים שניסו להמשיך לעבוד למרות הפסקות החשמל התכופות והעקירות החוזרות ונשנות. בזמן שהחיים ברצועה נעצרו, אנשים ישבו באל-באקה על כיסאות פלסטיק ולגמו כל משקה שהיה ניתן להשיג תחת המצור, כשהם גונבים רגעים קטנים של שלווה יחד עם עמיתים ואהובים.

כל זה נפסק ביום שני, 30 ביוני, בשעות הצהריים, כשהצבא הישראלי הפיל פצצה של 230 ק"ג על בית הקפה, ללא כל אזהרה. לפי משרד הבריאות העזתי, בהפצצה נהרגו לפחות 33 אנשים, בהם אחד מבעלי בית הקפה, סהר אל-באקה.

הצבא טען בהודעה כי "תקף מספר מחבלים מארגון הטרור חמאס", וכי "טרם התקיפה ננקטו צעדים כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים". בתגובה לבקשות מידע נוספות לגבי יעדי ההתקפה ומדוע נהרגו כל כך הרבה אזרחים נמסר מדובר צה"ל כי "האירוע מתוחקר". רק שבוע לאחר מכן פורסמה הודעה משותפת של דו"צ ודוברות שב"כ (ההודעה המלאה בסוף הכתבה), שבה נמסרו יעדי התקיפה ונטען שוב כי "ננקטו צעדים לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים".

מאהר אל-באקה, אחיו של סהר ובעלים משותף של בית הקפה, הביע צער ותדהמה. "האבל של הציבור מראה שבית הקפה היה פשוט מקום של אנשים רגילים – לא היתה לו שום מטרה אחרת, למרות מה שטוען הצבא", הוא אמר למגזין 972+. "זה היה מקום לבלות בו ולמצוא בו נחמה, מקום שהיה ידידותי לכולם מאז תחילת המלחמה. אני עדיין בהלם עמוק שהפציצו אותו".

"אנחנו מתאבלים כאן על הכל, אפילו על הקירות"

אסמאעיל אבו חטאב, צלם עיתונות בן 32 מהעיר עזה, היה בין ההרוגים במתקפה. הוא היה לקוח קבוע בבית הקפה במשך שנים, והגיע לשם לעיתים קרובות כדי להיפגש עם חברים ועמיתים, בניסיון לשמור על שגרה גם במהלך המלחמה.

אבו חטאב היה מוכר בצילומי היופי של הטבע בעזה, אבל בגלל המלחמה עבר לתעד את המוות והעקירה הכפויה של תושבים לאורך החוף – תמונות שהופיעו בהמשך בתערוכת הצילומים שלו "בין השמיים לים", שהוצגה בכמה מדינות בארה"ב.

בנובמבר 2023, אבו חטאב נפצע קשה כשהופצץ מגדל אל-ע'יפארי בעיר עזה, שבו שכנו משרדי "קבוצת המדיה הפלסטינית". למרות זאת, הוא המשיך לעבוד כצלם עיתונות, ואחרי שחזר לעיר עזה במהלך הפסקת האש בפברואר, שב לצלם את החיים ליד הים, כשהוא נחוש להציג בפומבי את האנושיות העיקשת של עזה.

היה נחוש להציג בפומבי את האנושיות העיקשת של עזה. תמונה מחשבון האינסטגרם של אסמאעיל אבו חטאב, 4 ביוני 2025 (צילום: באדיבות משפחת אבו חטאב)

"זה אובדן של חבר יקר ויצירתי במקום שיש בו כל כך הרבה זיכרונות", אמר סאלם אל-ריס, חבר קרוב של אבו חטאב ועיתונאי עצמאי, למגזין 972+. "הכרתי את אסמאעיל לפני כמה שנים דרך חברים משותפים. למדנו להכיר אחד את השני היטב והיינו נפגשים כדי לדבר על העבודה ועל החיים. הוא סיפר לי שהיסס אם לחזור לעבוד באותו קצב אחרי שנפצע בתחילת המלחמה וכמעט איבד את רגלו".

השניים נפגשו בסוף השבוע שלפני ההפצצה בבית קפה אחר בדיר אל-בלח במרכז עזה, והתחילו להעביר מפגשי הכשרה לקבוצה של עיתונאים. אל-ריס הגיע לעיר עזה ביום ראשון, שם קיים את המפגש הבא. "הוא [אבו חטאב] היה אמור להשלים את ההכשרה שלהם ביומיים הבאים, כמו שעשינו עם הקבוצה הראשונה שבוע קודם לכן", סיפר אל-ריס.

בסוף הפגישה ביום ראשון, אחת המשתתפות בהכשרה שאלה את אל-ריס שאלה שלא היה יכול לענות עליה. "אמרתי לה לשאול מחר את אסמאעיל, מכיוון שהוא היה הכי מנוסה בתחום", אמר למגזין 972+. "לא ידעתי שניפרד ממנו כל כך מהר".

פרנס אל-סלמי, אמנית חזותית מהעיר עזה וחברה קרובה של אבו חטאב, נהרגה איתו בהפצצת בית הקפה. "היא היתה מאוד חביבה ועדינה", אמרה נלי ח'אליד, חברתה של אל-סלמי, למגזין 972+. "נהגנו ללכת ל[קפה אל-באקה] ביחד, ותכננו להיפגש שם שוב ברגע שתסתיים המלחמה.

"אנחנו מתאבלים כאן על הכל, אפילו על הקירות", אמרה ח'אליד. "[אל-סלמי] היתה בחורה שאפתנית. היא עבדה עם אסמאעיל, וסייעה לו להשיק את האתר של פלטפורמת המדיה שלהם, ByPa (שבו יוצרים מעזה שיתפו סיפורים על החיים והזהויות שלהם). הגורל היה מהיר יותר. הם עזבו יחד, ונפגוש אותם בגן עדן".

"מלחמה שרודפת נשמות, לא רק מקום": עבודה של פרנס אל-סלמי, מחשבון האינסטגרם של האמנית, 18 במאי 2025 (באדיבות משפחת אל-סלמי)

"זה היה המקום היחיד שאהבתי בעזה"

בימים שחלפו מאז ההפצצה, פלסטינים רבים כתבו הספדים מרגשים לאל-באקה, שבהם תיארו את האהבה העמוקה והמתמשכת שלהם לבית הקפה, והתאבלו על אובדן של אתר חשוב נוסף בעזה.

בית הקפה היה המקום השמח של מרים אל-אח'רס, בת 28 מהעיר עזה. "זה היה המקום היחיד שאהבתי בעזה", היא אמרה. "מאז ילדותי, הלכתי לשם עם חבריי מבית הספר כל סוף שבוע. הם אפשרו לנו להביא אוכל מבחוץ. בתיכון, בכל פעם שהייתי לחוצה מהלימודים, הייתי הולכת לשם לבד, יושבת בשולחן ליד הים. כשלמדתי באוניברסיטה, היינו הולכים לשם לחגוג ימי הולדת ואירועים משמחים אחרים".

בזמן המלחמה, אל-באקה המשיך להיות מקום המפלט של אל-אח'רס. "המשכתי ללכת לשם כדי להירגע ולהתרחק מהמלחמה. ביום ההפצצה נעקרתי מאזור א-דרג' (בעיר עזה) בגלל הוראות פינוי חדשות של הצבא הישראלי, ולכן לא הלכתי לבית הקפה. אמרתי למשפחה שלי שאחרי שנעבור לבית קרובי המשפחה שלנו על החוף, אל-באקה יהיה יותר קרוב אלינו ואוכל ללכת כל יום.

"כשקראתי את החדשות על הפצצת בית הקפה, הרגשתי זעזוע גדול – הם בחרו בדבר שגורם לנו שמחה, והרסו אותו. אני עצובה מאוד על אובדן המקום הזה והאנשים שלו. אני מקווה שהמלחמה תסתיים לפני שכולנו נמות".

יוסוף סאלח אל-אשקר, לקוח ותיק בקפה אל-באקה, כתב על האובדן בפוסט בפייסבוק: "זה היה פחות או יותר המקום היחיד שניתן היה ללכת אליו – אם היה לך כסף ואם לא – כדי לשבת, ליהנות ולהזמין את אותם דברים. למרות הפשטות שלו, ראיתי בו יותר מרחב תרבותי מאשר בית קפה ליד הים. בשנה שבה המעברים היו פתוחים לעיתים קרובות יחסית, אפילו נהגתי לארח בו".

בפוסט אחר, עבדאללה כרם סיאם כתב: "אל-באקה לא היה רק מקום. הוא היה גן עדן קטן של צחוק, של מפגשים מתוקים עם משפחה וחברים. הכנסנו לשם פיסות של חיינו, בילינו לילות ארוכים, וחיינו רגעים שלעולם לא יחזרו".

בין הפצועים בהפצצה היתה אולה עבד רבו, שסיפרה על הרגעים האחרונים שלה עם ארוסה, נסים אבו צבחה, בפוסט בפייסבוק שאותו כתבה ממיטתה בבית החולים אל-שיפאא. "הוא ישב לידי… וצילמנו הרבה תמונות. הוא כמעט רעד משמחה, ואמר לי כמה שהתמונות יפות".

הזוג שתה קפה ואכל פלאפל, ודיבר על נסיעות משותפות, על התקווה של נסים לפגוש את אימה של אולה ועל הגאווה שחש מכך שכבש את ליבה. "הוא החזיק את היד שלי כל הזמן. גם כשדיברנו על מוות, הוא אמר לי לא לדאוג, כל זמן שאנחנו ביחד".

ואז הגיע הפיצוץ. "נפלנו על הרצפה", כתבה אולה. "הרגל שלי דיממה… קשרתי מפה על הפצע, וקראתי לו: 'נסים, בבקשה, תגיד לי שאתה בסדר… בבקשה אל תעזוב אותי". אבל הוא שכב דומם על גבו, כשהוא מדמם בכבדות. "הוא מת ברגע הראשון".

אמבולנס פינה את נסים לבית החולים לפני אולה. כשהגיעה לשם כמה שעות לאחר מכן כדי לקבל טיפול, צולעת מהכאב בכף רגלה, משפחתה כבר היתה שם. אביה לא היה מסוגל להסתכל עליה, ולא ענה על שאלותיה הנואשות אם נסים שרד.

אחרי שעברה ניתוח שנועד לטפל בגידים הקרועים בכף רגלה, היא שוחררה מהחדר על כיסא גלגלים. ואז הגיע הרגע. "הוא נהרג, נכון?" שאלה אולה את בן דודה. "הוא עכשיו בגן עדן", היתה התשובה.

"הם הביאו את גופתו כדי שאוכל להיפרד ממנו", כתבה אולה. "הוא נראה כמו הירח המלא – יפה יותר מתמיד. אני מתגעגעת אליו כל כך".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

מדו"צ ושב"כ נמסר, כאמור, שבוע אחרי התקיפה: "מטוס קרב של חיל האוויר תקף בהכוונת חיל הים, אמ"ן ושב"כ, וחיסל במהלך השבוע שעבר (ב') את המחבל רמזי רמדאן עבד עלי צאלח, מפקד הכוח הימי של ארגון הטרור חמאס בצפון רצועת עזה. צאלח היווה מוקד ידע מרכזי בארגון הטרור חמאס, בשבועות האחרונים קידם ותכנן בתווך הימי פעולות טרור נגד כוחות צה"ל שפועלים ברצועה. המחבל חוסל בעיר עזה בזמן ששהה במבנה עם מספר מחבלים נוספים. בין המחבלים הנוספים שחוסלו: השאם אימן עטיה מנצור – סגן ראש חוליה במערך המרגמות של ארגון הטרור חמאס; נסים מחמד סלימאן אבו צבחה – מחבל במערך המרגמות של ארגון הטרור חמאס.

"טרם התקיפה ננקטו צעדים כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים, לרבות שימוש בחימוש מדויק, תצפיות מהאוויר ומידע מודיעיני נוסף".

אולה עבד רבו, ארוסתו של אבו צבחה, אמרה בתגובה לכך כי "הצבא תמיד משקר כדי להצדיק את ההפצצות וההרג של אנשים רגילים וחפים מפשע".

רווידה עאמר היא עיתונאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס