newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להרוס את השליח: כך החריבה ישראל את מתקני העיתונות בעזה

המשרדים של סוכנות הידיעות הצרפתית בעזה הוחרבו, ככה גם המשרדים של חברת הפקה שהעבירה שידור חי מעזה ועוד עשרות מתקנים ששימשו עיתונאים. "ישראל לא רצתה שיראו את הפשעים שלה", אומרים עיתונאים בעזה. פרק מ"פרויקט עזה" של פורבידן סטוריז

מאת:
ישראל החליטה לחנוק את השידורים הישירים מעזה. צלם פלסטיני על ראש מגדל טבעה בעזה, 23 באוקטובר 2023 (צילום: מוחמד זענון)

ישראל החליטה לחנוק את השידורים הישירים מעזה. צלם פלסטיני על ראש מגדל טבעה בעזה, 23 באוקטובר 2023 (צילום: מוחמד זענון)

על פי "הוועדה להגנה על עיתונאים", 108 עיתונאים ועובדי תקשורת, בהם יותר מ-100 פלסטינים, שני ישראלים ושלושה לבנונים, נהרגו מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר. על רקע המלחמה הקטלנית ביותר עבור עיתונאים מאז מלחמת העולם השנייה, פורבידן סטוריז – (Forbidden Stories) רשת בינלאומית של עיתונאים המחויבת להמשיך את מלאכתם של עיתונאים שהושתקו – יצאה לחקור את הפיכתם של העיתונאים למטרה ברצועת עזה ובגדה המערבית.

תוך שיתוף פעולה מרשים, פורבידן סטוריז קיבצו יחד 50 עיתונאים מ-13 כלי תקשורת ברחבי העולם. הגוף המשותף ניתח יותר מ-100 מקרים של עיתונאים ועובדי תקשורת שנהרגו בעזה, וכן מקרים שבהם ישראל שמה לכאורה עיתונאים על הכוונת, איימה עליהם או פצעה עובדי עיתונות בשמונה החודשים האחרונים.

משום שבלתי אפשרי לדווח באופן חופשי מרצועת עזה, חברי הגוף המשותף יצרו קשר עם יותר מ-120 עיתונאים ועדי ראייה לפעולות צבאיות בעזה ובגדה המערבית; התייעצו עם 25 מומחים לבליסטיקה, לכלי נשק ולאודיו, בהם ארגון ;Earshot והשתמשו בצילומי לוויין שלו Planet Labs ו.Maxar Technologies-

להלן הכתבה השלישית של הפרויקט, ש"שיחה מקומית" ו-972+ מפרסמים יחד עם פורבידן סטוריז. לרשימה המלאה של המאמרים הנכללים ב"פרויקט עזה", ולכל מידע נוסף על הפרויקט, לחצו כאן

******

השעה היתה שתיים לפנות בוקר, 10 באוקטובר 2023, עדל זענון, עיתונאי בסוכנות הידיעות הצרפתית (AFP), התקשר בדאגה לממונים עליו. צוות AFP קיבל הוראה לפנות את המשרדים שלו במגדל חאג'י שבלב העיר עזה, אות לכך שהבניין עומד להיות מופצץ.

רק כמה שעות קודם לכן, מסר במכתב פבריס פריס, היו"ר והמנכ"ל של AFP, את הכתובת של הבניין לדובר צה"ל כדי למנוע פגיעה אפשרית בו.

>> הווסט לא עזר: כך כטב"מים ישראלים הרגו עיתונאים בעזה

"האם אנחנו צריכים לפנות את הבניין או להישאר בו?" שאל זענון את מארק ז'ורדייה, ראש משרד AFP בירושלים, שהיה בצדו השני של הקו. "אל תבזבזו אף רגע, פנו", ענה ז'ורדייה, "אני אתקשר לצבא ואחזור אליך בהקדם האפשרי".

בסופו של דבר הבניין ניצל באותו יום, אולם הפצצה ישראלית הרגה שלושה עיתונאים פלסטינים, שעמדו כמה מאות מטרים מהבניין ובאו לתעד את ההתקפה. מאוחר יותר באותו הלילה התקשרו מהצבא לז'ורדייה ואמרו לו שהמתקן מסווג כעת ככזה ש"אין לפגוע בו". פחות מחודש לאחר מכן ירו טנקים ישראליים על המשרדים של הסוכנות.

זו לא היתה הפעם הראשונה שבה עיתונאים קיבלו הוראה לפנות את משרדיהם בעזה עקב איום בהפצצה ישראלית. "לצבא הישראלי יש היסטוריה של התקפות על מתקני תקשורת", הסביר בראיון קרלוס מרטינז דה לה סרנה, מנהל תוכניות ב"וועדה להגנה על עיתונאים".

לא פעם ראשונה. עיתונאים פלסטינים על רקע הריסות המגדל שבו שכנו משרדי אל-ג'זירה ואיפי במאי 2021 (צילום: מוחמד זענון)

לא פעם ראשונה. עיתונאים פלסטינים על רקע הריסות המגדל שבו שכנו משרדי אל-ג'זירה ואיפי במאי 2021 (צילום: מוחמד זענון)

במאי 2021 נהרס מגדל ששכנו בו המשרדים של רשת אל-ג'זירה ושל סוכנות אסושייטד פרס (AP), באמצעות שלושה טילים. ישראל טענה שזו היתה תגובה לסכנה מיידית שנבעה מנוכחות חמאס בבניין. כאשר נשאלה על כך בפומבי, לא הציגה ישראל כל הוכחות שיתמכו בטענה זו.

מאז 7 באוקטובר לבשה התופעה ממדים חסרי תקדים. בתגובה למתקפת החמאס על עוטף עזה, הפציצה ישראל את רצועת עזה ללא הרף. כתוצאה מכך, הכיסוי העיתונאי ברצועה הוגבל עד מאוד.

"כשאתה בודק סכסוכים ברחבי העולם… בדרך כלל תמצא אנשי תקשורת בינלאומית בשטח", אומרת אירנה חאן, דווחית של האו"ם לקידום ולהגנה על הזכות לחופש דעה והבעה. "אבל לאף אחד מהם לא אושרה גישה (לעזה). או שהם התלוו לצה"ל".

רק עיתונאים מרצועת עזה יכולים לדווח על מה שקורה ברצועת עזה. הם נאבקים מדי יום כדי לשרוד ולמצוא מקומות מסתור. אולם במקרים רבים, מקומות העבודה שלהם כבר לא קיימים. לפי איגוד העיתונאים הפלסטיני, כ-70 מתקני עיתונות, כולל תחנות רדיו מקומיות, סוכנויות ידיעות, מגדלי שידור ומוסדות להכשרת עיתונאים – נהרסו באופן חלקי או מלא מאז תחילת המלחמה.

בשיתוף עם AFP, "עיתונאים ערבים לעיתונות חוקרת" (ARIJ), לה מונד (Le Monde), פייפר טרייל מדיה (Paper Trail Media) וגופי תקשורת בינלאומיים אחרים – חקר פורבידן סטוריז כמה מהמקרים האלה. בהתבסס על ניתוחים של מומחים לבליסטיקה ולשמע, אנחנו יכולים להראות כי הרס מתקני התקשורת בעזה על ידי ישראל הוא לכאורה חלק מאסטרטגיה רחבה, שנועדה לחנוק את המידע היוצא מעזה.

השידור החשיך

ב-13 באוקטובר 2023, הצבא הורה למיליון התושבים בצפון רצועת עזה להתפנות דרומה. שלושה ימים מאוחר יותר, לאחר שנמלטו באמצע הלילה ממשרדיהם בעקבות שיחת הטלפון מהצבא, נטשו עובדי AFP את מגדל חאג'י, הנמצא בלב שכונת רימאל היוקרתית בצפון-מערב העיר עזה. הצוות כלל שמונה עיתונאים, צלמים ואנשי צוות אחרים, כולם תושבי עזה שעובדים שנים ארוכות ב-AFP, אחת מסוכנויות הידיעות היחידות המחזיקות משרדים ברצועת עזה.

"בתוך הרצועה אין תקשורת זרה", אמרה לפורבידן סטוריז שורוק אסעד, דוברת באיגוד העיתונאים הפלסטיני, "(הם) עובדים עם מקומיים".

הרגישו בבית. משרדי AFP במגדל חאג'י, 2015 (צילום: AFP)

הרגישו בבית. משרדי AFP במגדל חאג'י, 2015 (צילום: AFP)

לפני שעזב, צוות AFP השאיר מצלמה על חצובה בקומה העשירית של הבניין. המצלמה היתה מחוברת לגנרטור, שעובד AFP מילא בו דלק מפעם לפעם. המטרה היתה לשדר תמונות מעזה במשך 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אף שמדי פעם נקטע בגלל סיבות טכניות, השידור הזה היה אחד המקורות האחרונים לתמונות חיות מהעיר העזה ובעצם מרצועת עזה כולה. בזכות כך, התקשורת העולמית עקבה אחר המתרחש.

ב-2 בנובמבר, בשעה 12:02 בצהריים, בעוד המצלמות מתעדות את נהם המטוסים ואת עננות העשן העולים מבניינים בצפון העיר עזה, צילום הווידיאו רעד פתאום, ועשן כיסה את העדשה. הצילום קלט בשידור ישיר הפצצה במרחק מטרים ספורים, צילום שצפו בו בעולם כולו.

 "המיקום של המשרד הזה ידוע לכולם, וציינו אותו (באוזני ישראל – ל"פ) פעמים רבות בימים האחרונים, בדיוק כדי למנוע התקפה כזו ולאפשר לנו להמשיך לספק תמונות מהשטח", מיהר לצייץ פריס, מנכ"ל AFP, ב-X (לשעבר טוויטר).

כמו משרדים אחרים של כלי תקשורת, בתי חולים ואתרים הומניטריים ברצועת עזה, נקודות הציון של הבניין נמסרו לצבא הישראלי בהזדמנויות שונות. כאמור, בלילה של התראת הפינוי, הצבא הבטיח ל-AFP שהבניין סווג כ"לא לפגוע בו".

כשנשאל בזמנו על ידי AFP, הכחיש דובר צה"ל כל פגיעה במגדל חאג'י. "נראה שהיתה התקפה של צה"ל בסמוך לבניין כדי לסכל איום מיידי", אמר דובר צה"ל בהודעה.

תמונות בלעדיות שצילמה AFP, שותפה בפרויקט עזה, מציגות את היקף הנזק שגרמה ההפצצה. המשרדים של הסוכנות מלאים באבק ורסיסי זכוכית על הרצפה, ובחדר שבו שרתים של מחשבים מאיימים ליפול ממדף, חור עצום בקיר מאפשר הצצה לדרום מזרח רצועת עזה.

המסקנה של המומחים: טנק ירה על המבנה. למעלה: מבט מתוך משרדי AFP שנפגעו; למטה: המבנה מבחוץ (צילומים: AFP)

המסקנה של המומחים: טנק ירה על המבנה. הצבא אמר שמדובר ב"הדף". למעלה: מבט מתוך משרדי AFP שנפגעו; למטה: המבנה מבחוץ (צילומים: AFP)

בתגובה לשאלה שהופנתה אליו במסגרת התחקיר הזה, דובר צה"ל חזר על האמירה כי "משרדי AFP לא היו מטרה להפצצה, והנזק שנגרם להם עשוי להיות תוצאה של גל הדף או רסיס".

אולם חרף ההכחשות של הצבא, פורבידן סטוריז ושותפים אחרים בפרויקט גילו כי ב-2 בנובמבר נרשמו לפחות שתי פגיעות ישירות בבניין שמשרדי AFP שוכנים בו, בין 11:55 ל-12:05 בצהריים. צילומים ישירים של שתי המתקפות האלה מציגים הבזק דמוי ברק של ירי באופק ושל התפוצצות ארבע שניות מאוחר יותר.

הודות לעבודת חקר של מקורות גלויים שביצע לה מונד – בתמיכה של Earshot, ארגון המתמחה בתחקירי שמע במסגרת הגנה על זכויות אדם – אנחנו יכולים להצביע על המקור של הירי: שטח שומם במרחק של כשלושה קילומטרים, שיש ממנו מסלול ירי ישיר למגדל. מניתוח נוסף של המהירות ושל המאפיינים של התחמושת, אפשר להסיק שהיריות נורו ככל הנראה מטנק.

"שידרנו את התמונות כפי שהן. אנחנו לא נותנים להן פרשנות. אבל התמונות כנראה הטרידו את הצבא הישראלי".

אדריאן וילסון, מהנדס פורנזי לחומרי נפץ המרבה לעבוד עבור האו"ם, אומר: "יש ביטחון כמעט מלא שטנק הוא שירה על משרד AFP". הוא שולל את האפשרות של פגיעה מקרית. לפחות חמישה מומחים נוספים, כולל ווֹר נוּאָר, חוקר עצמאי של כלי נשק וסכסוכים, וטרבור בייל, לשעבר מומחה לטיפול בחומרי נפץ בצבא האמריקאי, מסכימים עם הקביעה.

ניתוח של שני צילומי לוויין שסיפקו Planet Labs מ-31 באוקטובר ומ-3 בנובמבר, מאשר כי טנקים נכחו באזור בזמן המדובר. קיים צילום לוויין נוסף מאותו יום. הוא שייך ל-Maxar Technologies, חברה המתמחה גם היא בצילומי לוויין. החברה לא רצתה לשתף איתנו במידע המדויק שהיה מאפשר לזהות את מיקום הטנקים הישראליים. Maxar סירבה להגיב עד לזמן הפרסום.

האם שידורים חיים היו על הכוונת?

אולם הניתוח של השידור החי הוביל לתגלית נוספת. דקות ספורות לפני הפגיעות במשרדי AFP, התפוצצות נוספת התרחשה בבניין סמוך – מגדל אל-ע'יפאני, שגם בו היו מצלמות.

בקומה ה-16 במגדל הזה – אחד הגבוהים ברצועת עזה – נמצאים המשרדים של "קבוצת המדיה הפלסטינית" (PMG). ידוע לכל כי חברת ההפקה הזו מספקת לכלי תקשורת מבט ללא הפרעה על עזה באמצעות הצילומים שהמצלמות שלה מקליטות. קצת לפני עשר בבוקר, כמה מצלמות שהיו מוצבות בחלונות הצפוניים, הדרומיים, המזרחיים והמערביים של המגדל שידרו תמונות חיות לכמה כלי תקשורת בינלאומיים, כולל רויטרס ואל-ערביה, ואז נשמע פיצוץ.

באותו בוקר, איסמעיל אבו חטאב הכין לעצמו קפה וסיים להוריד את הצילומים שצולמו יום קודם. אבו חטאב, עיתונאי פרילנס, ישן במשרדים של PMG והתכונן לעוד יום עבודה. "תפסתי את המצלמה ולא ראיתי כלום. לא יכולתי לשמוע כלום. כל מה שאני זוכר הוא פס אור צהוב", אמר חטאב בראיון לפרויקט.

עיתונאי אחר צילם את המחזה: עשן סמיך הציף את המשרדים, ודרכו אפשר להבחין במעורפל בחצובה של מצלמה עומדת במרחק. חטאב נפצע ברגלו והועבר במהירות לבית החולים שיפאא, שעדיין היה פעיל באותו זמן. הוא לא חזר למשרדי PMG.

מנכ"ל PMG חסן מדהון סיפר בראיון עם הפרויקט, כי טנקים ישראליים הגיעו לצפון העיר עזה ב-31 באוקטובר. כשנשאל מה יכולה היתה להיות הסיבה להתקפה על הקומה ה-16 במגדל אל-ע'יפאני – הלב של PMG – טען מדהון שהצבא הישראלי רצה למנוע הפצה של תמונות, שיָראו את הפשעים שהוא עמד לבצע ואת ההרס שהוא עתיד לזרוע.

"לכן הם כיוונו אלינו", אמר מדהון. "שידרנו את התמונות כפי שהן. אנחנו לא נותנים להן פרשנות. אבל התמונות כנראה הטרידו את הצבא הישראלי".

בתגובה לשאלה לגבי האירוע, דובר צה"ל השיב כי לצבא "לא ידוע על התקפה במקום ובתאריך שצוינו".

אף שאין בה הוכחה חותכת לאסטרטגיה מכוונת מצד הצבא הישראלי, סדרת התקיפות האלה, שהתרחשה בדיוק במקום שעמדו המצלמות של PMG ומטרים ספורים מהמצלמות של AFP במגדל חאג'י, מספקת כמה רמזים. איש תחזוקה במגדל חאג'י ביקש מצוות AFP להפסיק את השידור החי לזמן מה, מחשש למתקפות נוספות. משום שאיש לא היה מסוגל לחזור למשרדים כדי לחדש את השידור, הם נסגרו באופן סופי ב-10:31 בבוקר ב-12 בנובמבר, ובכך הסתיים השידור החי של תמונות מהעיר עזה.

"ישראל צריכה לחזור אלינו ולהסביר מה המדיניות שלה בנוגע לשידורים חיים בנקודות שונות, והאם הם נתפסים כמטרות לגיטימיות באופן כלשהו, כי קיימות די עדויות נסיבתיות הגורמות לנו לחשוד שככה הם עובדים", אמר פיל צ'טווינד, מנהל המידע ב-AFP, בראיון לפרויקט. "במקום שקיים בו פוטנציאל לביצוע פשעי מלחמה, שידור חי הופך לראיה קריטית", אמרה אירנה חאן, הדווחית של האו"ם.

הטקטיקה שנוקטת ממשלת ישראל לא מכשילה רק פעילות עיתונאית בעזה. ב-21 במאי תפסו שלטונות ישראל ציוד השייך לצוות סוכנות AP המוצב בישראל, בתואנה שהעיתונאים הפרו חוק חדש בענייני תקשורת האוסר לספק שידור חי לאל-ג'זירה. לפני שהציוד הוחרם, העיתונאים פשוט צילמו ושידרו מבט כללי על צפון רצועת עזה משדרות. הציוד הוחזר לאחר לחץ מהממשל האמריקאי.

"בכך שהוא משמיד במכוון כלי תקשורת, צה"ל לא רק מסב נזק בלתי מתקבל על הדעת לפעילות של חדשות", נכתב באתר של "עיתונאים ללא גבולות" ב-2021, לאחר שהמגדל שבו שכנו משרדי אל-ג'זירה ו-AP נחרב. "הוא גם, באופן רחב יותר, בולם כיסוי תקשורתי של סכסוך המשפיע באופן ישיר על אוכלוסייה אזרחית".

הרס המשרדים של AFP ו-PMG הוא אבדה גדולה למועסקים בהם. יחיא חסונה, עיתונאי העובד ב-AFP מאז 2009, תיאר בראיון לפרויקט את מגדל חאג'י כ"כמקום שבו היו החלומות שלי, העתיד שלי, החיים שלי, המשרד שלי". משום שרבים מהעיתונאים בעזה ראו בו את ביתם השני, מרכז הפעילות הזה סיפק להם תמיכה לוגיסטית חיונית.

משרדי AFP היו "מקום שבו (אנשי הצוות) היו יכולים לבוא ללא פחד", אמר צ'טווינד. בתארו את ההשפעה הפסיכולוגית של המתקפה על המשרדים שלהם, הוא אמר שהקולגות שלו הרגישו ש"אם הם (ישראל) הצליחו לפגוע במשרד, במקום הבטוח שלנו, אין לנו מקום בטוח בכל רצועת עזה".

מקלט לעיתונאים

"בית העיתונות", הנמצא כמטחווי אבן ממגדל התקשורת בשכונת רימאל בעזה, היה פעם מקום מקלט לעיתונאים. תחנה שאסור להחמיץ, מקום לפגוש קולגות, וגם למצוא אוכל, רשת וויפיי ואפודי מגן. בשביל שורוק אסעד מאגודת העיתונים, "זה היה אכן אחד המקומות הכי בטוחים לעיתונאים" בעזה לפני המלחמה האחרונה.

מקום בטוח מלחצים פוליטיים. אולם המפגשים בבית העיתונות בעזה, 9 באוקטובר 2023 (צילום: דף הפייסבוק של בית העיתונות - פלסטין)

מקום בטוח מלחצים פוליטיים. אולם המפגשים בבית העיתונות בעזה, 9 באוקטובר 2023 (צילום: דף הפייסבוק של בית העיתונות – פלסטין)

אחרי שחמאס ביסס את כוחו ברצועה, ולאחר שניצח בבחירות ולאחר קרבות אחים מול הפת"ח, העיתונאים בעזה סווגו לפי ההשתייכות הפוליטית שלהם. למי שלא היה שייך לפלג כזה או אחר, היה קשה להשיג אקרדיטציה או אפילו לכסות מסיבת עיתונאים. ככה נולד "בית העיתונות" ב-2013.

איברהים ברזאק, לשעבר כתב של AP וחבר בוועד המנהל של הארגון, הסביר את המקור של הפרויקט. "לא היה מקום או מסגרת לעיתונאים עצמאיים, לאנשים שאינם מזוהים פוליטית", הוא אמר.

בילאל ג'דאללה הוא האיש שהציע את הרעיון למקום מקלט מפני לחצים פוליטיים. מההתחלה, הוא רצה להפוך את בית העיתונות למקום עצמאי שבו כולם יכולים להיפגש. "ג'דאללה עשה פריצת דרך אדירה", אמר לפורבידן סטוריז חיכמת יוסף, ידידו של ג'דאללה והעורך הראשי של "סאווה ניוז", גוף תקשורת עצמאי ששכן בבית העיתונות. "בגלל זה העיתונאים אהבו אותו. הם קראו לו השייח' של העיתונאים והאב הרוחני של העיתונאים, כי הוא לא אכזב איש בכל קריירה העיתונאית שלו".

שמם של ג'דאללה ובית העיתונות יצא הרחק מעבר לעזה. צילומים של ביקורי דיפלומטים גרמנים, צרפתים ודנים, שפורסמו בחשבונות המדיה החברתית של המוסד, מעידים על ההכרה הבינלאומית בו. באתר האינטרנט של בית העיתונות מוצגת רשימת התורמים לו ולפעילותו, בהם ארגונים כמו אונסק"ו, ממשלות קנדה, נורבגיה ושווייץ, האיחוד האירופי ועוד.

"אנחנו מממנים פעילויות הקשורות להעצמה של עיתונאים צעירים שרק סיימו את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה בעזה… ומממנים גם אספקת ציוד מגן לעיתונאים", אמר לפורבידן סטוריז רובן אנדרה יוהאנסן, המפקח על הענקת מלגות בנציגות הנורבגית.

ראמי אבו ג'מוס, המנהל בפועל של בית העיתונות, הסביר ש"הנורבגים והשווייצרים נתנו את איתורי המקום שלנו לצבא כדי שלא יפגעו בנו. זה לא עזר".

"זה היה כמו כוורת"

ב-9 באוקטובר, עם תחילת המתקפה הישראלית שבאה בעקבות המתקפה של חמאס יומיים קודם לכן, אחזה פניקה בעיתונאים בעזה. באותו היום כמה עשרות מהם מצאו מחסה בבית העיתונות כדי להצטייד בציוד מגן ולהתאסף במקלט. "ג'דאללה החליט להפוך את בית העיתונות למקום עבודה לעיתונאים", הסביר ברזאק, "הם יכלו לבוא, להשתמש בגנרטור ובוויפיי חופשי".

בסך הכל חולקו כ-80 אפודים שהודפסו עליהם הלוגו של בית העיתונות והמילה PRESS. "זה היה כמו כוורת", נזכר יוסף.

כמה שעות מאוחר יותר החריבה הפצצה את הבניין הסמוך שבו שכנה "פלטל", אחת מספקיות האינטרנט העיקריות בעזה. בית העיתונות נפגע גם כן, והחיבור לאינטרנט נותק באופן זמני. העיתונאים שם איבדו קשר עם העולם החיצון.

ארבעה ימים לאחר מכן, ב-13 באוקטובר, פונו העיתונאים מבית העיתונות על פי פקודות הצבא, וכך גם העיתונאים ב-AFP שבמרחק כמה רחובות מהם. הם אולצו לצעוד לכיוון דרום רצועת עזה, כחלק מהגל העצום של עקירה מהצפון.

מאותו יום, הכוורת הזו של העיתונאים השתתקה. ב-19 בנובמבר, מתקפה אווירית ישראלית הרגה את ג'דאללה בעת שניסה לחבור במכוניתו אל משפחתו בדרום רצועת עזה. שני עובדים נוספים של בית העיתונות נהרגו באותו חודש: אחמד פטימה ומוחמד אל ג'איה. מתוך 80 העיתונאים שקיבלו אפודים מבית העיתונות בתחילת המלחמה, 11 איבדו את חייהם.

הצלחנו לאתר את האדם האחרון שישן במשרדי בית העיתונות. מוחמד סאלם, לשעבר המנהל הכספי של המוסד, הבטיח לג'דאללה שהוא ישמור על המקום אם ג'דאללה ייהרג. הוא מצא שם מקלט עם משפחתו במשך כמה חודשים, ובראיונות שונים לפרויקט תיאר את המועקה של החודשים האלה. ב-29 בינואר הוא גילה שכוחות ישראליים נמצאים במרחק 100 מטרים מבית העיתונות.

הבניינים סביבו נשארו שלמים. בית העיתונות בעזה אחרי עזיבת הצבא הישראלי, 10 בפברואר 2024 (צילום: מוחמד סאלם, הושג על ידי ARIJ)

הבניינים סביבו נשארו שלמים. בית העיתונות בעזה אחרי עזיבת הצבא הישראלי, 10 בפברואר 2024 (צילום: מוחמד סאלם, הושג על ידי ARIJ)

"טנק עמד ברחוב בחמש בבוקר, והקנה שלו מכוון לעבר בית העיתונות, ישר אלינו", הוא תיאר. "הייתי לכוד (שם) שלושה ימים, ראיתי את המוות". ב-1 בפברואר ניצל סאלם רגע של שקט והצליח לעזוב את המקום עם משפחתו ברגע האחרון. הצבא נסוג מהאזור לאחר שכבש אותו ושלט בו במשך 11 יום. סאלם חזר לבית העיתונות על אופניים ב-10 בפברואר, וגילה שהבניין נחרב במכוון בעזרת חומרי נפץ, וכל מה שהיה בו נהרס – מחשבים, שולחנות, ציוד ועוד.

"אף אחד מהבניינים מסביב לבית העיתונות לא ניזוק", אמר סאלם. "אילו זו היתה מתקפה אווירית, הכל היה נמחק". לא הצלחנו לאמת באופן עצמאי את הטענה שלו.

בכך שפגעה בכל המתקנים והציוד של העיתונות בעזה, ישראל לא רק חוסמת מקורות של תמונות ומידע מעזה, היא גם מחבלת בלוגיסטיקה שעיתונאים זקוקים לה כדי לעשות את עבודתם. "בית העיתונות היה העט שלי, הלשון שלי, העיניים שלי, האוזניים שלי… אני עכשיו נכה", אמר אחמד כנעאן, אחד ממייסדי הארגון, שהיום הוא מובטל.

לפני פרוץ המלחמה, נחנכה תערוכה בגינה של בית העיתונות שהציגה תמונות מרחבי העיר עזה – דרכים, פארקים, גינות וחופים – כפי שתועדו על ידי צלמים תושבי העיר. מאז עברו תשעה חודשים, וכעת כל התמונות קבורות תחת ההריסות.

לדיווחים תרמו: ארתור קרפנטיה (לה מונד); גאאל פור, שרה בנעאידה, בנואה טוסנט, ג'אן מארק מוג'ון ומארק ז'ורדיה (AFP); מריה רטר, מריה קריסטוף, דאז'אנה קוליג ופדריק אוברמאייר (פייפר טרייל מדיה); קריסטו בושק (דר שפיגל/פייפר טרייל מדיה); מנישה גאנגולי (גארדיין); ועיתונאים ערבים לעיתונאות חוקרת (ARIJ)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

יסחבו פערי התפתחות והשכלה עד אחרית חייהם. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

הילדים הלא מוכרים להורים הלא מוכרים בכפרים הלא מוכרים בנגב

אלפי ילדים בגיל חינוך חובה בכפרים הלא מוכרים בנגב לא רשומים לגנים. במקום לספק כיתות, המדינה מתעלמת מהחלטות ומציעה פתרונות גרועים. במשך שנים ישראל מתעמרת בתושבים בתקווה שיעזבו את אדמותיהם, והילדים משלמים את המחיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf