הוראת התנ"ך: התלמידים רוצים משמעות, קיש רוצה חיילים

רוצה שיהיו "חיילים מדהימים". שר החינוך יואב קיש בביקור בבית ספר בירושלים, 1 בספטמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

מערכת החינוך מתקשה ליצור עניין ומשמעות בלימודי התנ"ך. על מסד הבורות, יש מי שמשתמשים בתנ"ך רק כסמל לאומי, במטרה לטפח זהות יהודית קורבנית, כוחנית, שונאת ומתנשאת. כך נוהג שר החינוך יואב קיש, העובר בין בתי הספר ומשתתף בטקסי חלוקה של ספרי תנ"ך לתלמידות ולתלמידי כיתות ב'.

בעקבות הביקורים מפיץ השר סרטוני Reels, בהם הוא לוחץ את ידיהם של חתני השמחה הצעירים, תחת הכותרת: "מחזקים את הזהות היהודית של תלמידי ישראל!". באחד מבתי הספר הוא הסביר בלשונו העילגת לתלמידי כיתות ב' מהי אותה זהות יהודית מוחזקת. במלחמה, הוא אמר להם, "ראינו שיש לנו לוחמים מדהימים. הם גדלו כי הם מכירים את הזהות שלהם, מכירים את העבר שלהם, את השייכות ואת החיבור החזק של העם היהודי, וזה בעצם המטרה".

>> תוכנית שורשים של השר קיש: לא תוכנית ולא חינוך 

"לוחמים מדהימים" כמטרת העל של לימודי התנ"ך אינה המצאה של קיש. בשנת 1895, באחת האסיפות של המורים הציונים הראשונים, הם קבעו שיש "להלעיט את התלמידים בתנ"ך". המורה מרדכי לובמן מראשון לציון הסביר כי בכל העמים הילד "נעשה פטריוט" בזכות "מעמד עמו והתפתחות ארצו" בהווה. אולם לנו אין עדיין הווה, ולכן החינוך הלאומי יישען על העבר התנ"כי. זאת משום ש"מעמד עמינו שעבר, תפארת ארצנו שהייתה, הוד החיים אשר שררו פעם, העבר הזה צפון רק בתנ"ך" (מתוך ספרו של דוד שחר, "מיתוס וחינוך", רסלינג 2021).

"להלעיט" זה קל, אבל ללמד תנ"ך זה כלל לא פשוט. ד"ר בן ציון מוסינזון, מראשוני המורים לתנ"ך כתב כבר בשנת 1910: "אחת השאלות היותר קשות והיותר סבוכות של החינוך העברי היא, בלי ספק, שאלת לימוד התנ"ך". כולם הסכימו שזה חשוב מאוד, אולם הניסיון הראה כבר אז, ש"אין הספר הזה יכול להינתן בידי ילדים, לא לפי צורתו ולא לפי תוכנו".

יותר ממאה שנים חלפו ועדיין לא נמצא פתרון משביע רצון להוראת התנ"ך, ועל כך אפרט בהמשך. ואף על פי כן, ואולי בזכות הבורות, הזהות היהודית עולה ופורחת.

על שגשוגה של הזהות היהודית מעידים מספר מחקרים. כך למשל, בסקר שפרסמה לאחרונה "הרשות לזהות לאומית יהודית", נמצא כי "אצל רוב הישראלים הזהות היהודית התחזקה מאז אירועי ה-7 באוקטובר". ראש הרשות, ניר אורבך, אף התגאה כי "רוב הציבור חש את הקשר החזק שיש לנו בין עם ישראל לארץ ישראל ולמדינת ישראל ומחובר לשורשים שלנו". נזכיר כי הרשות הוקמה בשנת 2023 כזרוע ממשלתית של מפלגת נעם, בהנהגת הרב צבי טאו וח"כ אבי מעוז.

גם סקר שפרסם ארגון רבני צהר לפני כחודש, קבע "שקיימת תשתית רחבה של ידע יהודי בסיסי, שמשותפת לכל המגזרים בחברה היהודית בישראל". הציון במבחן "הידע היהודי" של כלל המדגם היה 83, והציון של הנשאלים החילונים היה 75, "מה שמעיד על היכרות טובה עם מושגים מרכזיים ביהדות".

ממצאים דומים עלו גם בסקר של המכון למדיניות העם היהודי. בשנתיים האחרונות חל זינוק בתחושת ההזדהות ההדדית בין יהודי ישראל ליהודי העולם. "השינוי הדרמטי ביותר נרשם דווקא בקרב החילונים", אשר "חדלו לראות את עצמם כיהודים חדשים, שונים ועילאיים, והתחילו לראות את עצמם כנמצאים באותה סירה עם יהודי התפוצות, כלומר כמיעוט פגיע". הנה לכם טירוף הדעת: תחושת נרדפות של מיעוט פגיע היא הביטוי הנשגב של הזהות יהודית.

זהות יהודית שונאת ומתנשאת

ויש עוד. המחקרים מצביעים על כך שלא מדובר בהתחזקות של "סתם" זהות יהודית, אלא דווקא של זאת הלאומנית והפשיסטית ביותר. למשל, בסקר מדד זכויות האדם שעורך מכון זולת, הסכימו 45% מהיהודים בישראל כי "אסור שערך השוויון יגבר על הזהות היהודית במדינה". כלומר מותר בשם היהדות להפלות בני אדם שאינם יהודים.

רק שליש מהציבור היהודי טענו שערך השוויון חשוב יותר מהזהות היהודית. אבל גם בקרב אותו שליש "ליברלי" לכאורה, מקננת העליונות היהודית. כאשר הם נשאלו שאלות מדיניות ספציפיות, הסתבר שגם הם אינם מסתייגים מאפליה. רובם (75%) תומכים באפליית ערבים בכל הקשור לחוקי בנייה לטובת "ייהוד הגליל והנגב", ומרביתם (62%) תומכים באפליה בתנאי העבודה והרווחה של מבקשי מקלט ומסתננים, על מנת שיחזרו לארצותיהם.

לסיכום נקבע: "בקרב היהודים, הממצאים מעידים על הסתייגות משמעותית מערך השוויון במידה וערך זה מתנגש עם הזהות היהודית של המדינה […] ולא רק שהתמיכה בשוויון היא חלקית, גם משמעות ערך השוויון מסויגת וחלקית".

45% מהיהודים בישראל מאמינים שמותר בשם היהדות להפלות בני אדם שאינם יהודים. סליחות בכותל המערבי, 29 בספטמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

בסקר מדד הדמוקרטיה לשנת 2024 של המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא כי מחצית היהודים בישראל מסכימים ש"כדי לשמור על הזהות היהודית, עדיף שהיהודים והערבים בישראל יחיו בנפרד". שיעור דומה מסכימים שהאזרחים הערבים "הם סיכון ביטחוני לישראל".

בסקר מדד השותפות לשנת 2024 של מרכז אקורד, העידו 51% מבני ובנות הנוער היהודים כי הם חשים "שנאה ברמה גבוהה" כלפי ערבים. נמצאה גם ירידה בתמיכה בערכים הדמוקרטיים בהשוואה לשנים קודמות.

ואחרון: מרכז חַמלה, העוסק בפיתוח המדיה החברתית בחברה הערבית, מפרסם מדי שנה את מדד הגזענות וההסתה של יהודים נגד ערבים ברשתות החברתיות. אם בשנת 2017 נסקרו 675 אלף פוסטים גזעניים בעברית, הרי בשנת 2024 מספרם הגיע כבר ל- 12.5 מיליון. בממוצע, דוברי העברית בישראל פרסמו בכל דקה 23.6 פוסטים גזעניים.

אתגריה של תוכנית הלימודים בתנ"ך

במצב עניינים זה, לא נראה שישנה בעיה כלשהי עם הזהות היהודית שאליה עורג שר החינוך. היא עולה על גדותיה, רעה והרסנית מתמיד. אולי זה הזמן ששר החינוך יחדל מסרטוני היח"צ ויתפנה להתמודד עם מה שבאמת חשוב במסגרת תחום אחריותו – תוכנית הלימודים בתנ"ך.

כפי שהוזכר קודם, כבר מאה שנים ויותר מתלבטים המחנכים בסוגיה זאת. בשנת 1991 מונתה ועדה "לבדיקת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי" בראשות פרופ' עליזה שנהר. הוועדה קבעה כי "הירידה המתמשכת במעמדם של מקצועות היהדות הינה תולדה של תמורות חברתיות ופוליטיות ושינויי ערכים המקרינים על בתי הספר".

במענה לכך הציעה הוועדה להדגיש את אופיים של מקצועות היהדות "כמקצעות הומניסטיים, מנחילי תרבות וערכים, המעניקים כלים לבניית השקפת עולם", כלומר לצמצם את הממד הדתי וההיסטורי ולהגביר את "המרכיבים הרלוונטיים, המשמעותיים והאקטואליים לתלמיד בין ימינו".

תוכנית הלימודים שנכתבה בשנת 2003 בעקבות המלצות הוועדה לא סיפקה את הסחורה. בשנת 2007 קבעה פרופ' יאירה אמית, המומחית בתחום, כי "הוראת המקרא כיום אינה מגשימה אף לא אחת מן המטרות שתלו בה".

בשנת 2018 הושקה תוכנית לימודים חדשה, שנועדה גם היא ליישם את המלצות ועדת שנהר. שוב חזרה ההבטחה ל"למידה משמעותית ורלוונטית לחיי התלמידים", עם דגש על "ידיעת הסיפור ותכניו". נפתלי בנט, שהיה אז שר החינוך, הצהיר שהתוכנית "תחזיר את הספר לעם הספר".

במחקר שערכו ד"ר גילת כ"ץ וד"ר אורי קצין בשנת 2020, שוב התברר כי "הוראת מקצוע התנ"ך בבית הספר הממלכתי מצויה במשבר". אמנם התלמידים "מבטאים הערכה, חיבה, חיבור וקשר לתכניו" של התנ"ך, אך הם לא מוצאים עניין בשיעורים. הם מבקשים שבית הספר יאפשר להם "ללמוד פרקי תנ"ך שתוכניהם סוציאליים, הומניים, מעוררי חשיבה ורלוונטיים לחייהם".

הם מבקשים הוראה בגישה רב-תרבותית, "שתכלול הצגת כמה וכמה עמדות ופרשנויות, ושיינתן בשיעורים מקום למגוון הקולות, האמונות והתפיסות של תלמידי הכיתה". בתמצית, הם רוצים משמעות.

אך בעוד התלמידות והתלמידים מחפשים משמעות, שר החינוך מחפש זהות. הם רוצים לחשוב ולהתדיין, והוא רוצה שיהיו "חיילים מדהימים". ברור שהאחד בא על חשבון השני. אני מניח שגם שר החינוך מבין שאם הוראת התנ"ך תצליח לעורר חשיבה חברתית ואנושית, היא לא תוכל עוד לשמש ככלי לגיוס חיילים.