newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה בצלם לא מדברים ישירות איתנו בארץ?

אז זהו, שהם דווקא כן, עם כל מי שמוכן להקשיב. ולמה לא לפעול באופן דמוקרטי? כי אין דמוקרטיה כשמליוני פלסטינים נשלטים על ידי ישראל ואין להם זכות הצבעה. טור דעה מצולם

מאת:

אבל למה בצלם לא מדברים בארץ, ולמה לא משתמשים בכלים של הדמוקרטיה כדי להפסיק את הדיקטטורה הצבאית של הקהילה היהודית בישראל (שנקראת גם “מדינת ישראל”) על הקהילה הפלסטינית של יהודה ושומרון?

בעניינים אלה עוסק הווידיאו הקטן שהכנתי (ברגע האחרון, בין הבישולים לחג) עם הצלמת המוכשרת נורית. מקווה שתיהנו.

> זינוק של יותר מפי 10 בתרומות הקטנות לבצלם

בנוסף, אי אפשר שלא להעיר על כל הפרשה הזאת: ידיעות אחרונות חשף שריב בסוכה של כמה מבכירי הליכוד כמעט נגמר בתגרה פיזית ואפילו בדקירה. זה אירוע שבו היו מעורבים דוד ביטן, שולל האזרחויות הגדול מהמזרח, ירון מזוז, סגן השר לענייני יאדה יאדה כלשהם, ורועי שרעבי, יו"ר סיעת הליכוד בהסתדרות.

"רועי שרעבי?", חשבתי, "השם הזה נשמע לי מוכר מאיפשהו". ואז זה דקר אותי: רועי שרעבי, שהיה יושב ראש הלשכה של השר לבטחון פנים יריב לוין, הוא אדם שהורשע בדקירה ונידון למאסר על תנאי.

שמח בסוכה של הליכוד. ובאופן כללי הרושם שעולה מהליכוד של היום הוא שמדובר בחבורה של בני נוער עם ערכת קריוקי עוצמתית במיוחד, שהתיישבו בגן ציבורי באמצע הלילה, והם ירעישו כמה שבא להם, ויעשו מה שבפטריארכיה שלהם לעשות, כי דוד שלהם הוא מאפיונר גדול ומי ידבר איתם.

לא יודע איך לומר את זה לנוער הבעייתי של סיעת הליכוד: גם קריירת הפשע של הדוד הכי חזק במאפיה מגיעה לסיומה מתישהו. אנחנו נסבול את האטימות והטפשות שלהם עוד קצת. בסוף גם נתניהו ילך הביתה, והמשחק הישראלי ייפתח מחדש.

> כך נעשה לחגי אלעד של 1958

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf