newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום לבקש ממפקדיו "להרגיע את הרוחות", מוטב שכוכבי יביט במראה

הרמטכ"ל יודע היטב שיד החיילים על ההדק לא היתה כה קלה אלמלא "רוח המפקד" בצבא שהוא מפקדו. ספק אם כוכבי עצמו היה מגיב על הנסיקה במקרי ההרג של פלסטינים אלמלא עינם הפקוחה של התקשורת וארגוני הזכויות  

מאת:

ישנה מידה לא מבוטלת של ציניות, שלא לומר חוצפה, בבקשה של הרמטכ"ל אביב כוכבי מהקצינים הבכירים בפיקוד מרכז "להרגיע את השטח", כפי שדווח היום בהארץ. הרי לא איזו יד נעלמה "הציתה את השטח" בגדה המערבית בחודשים האחרונים. הצבא עצמו, זה שכוכבי מפקד עליו – ואולי בכמה מקרים מתנחלים מלווים בחיילים – הוא שהרג 40 אזרחים פלסטינים בשלושת החודשים האחרונים, 35 מהם במקרים שבהם לא נעשה שימוש בנשק חם מצד הפלסטינים (כך לפי נתוני בצלם).

מידה לא מבוטלת של ציניות וחוצפה. הרמטכ"ל אביב כוכבי בביקור בצומת תפוח, 3 במאי 2021 (סראיה דיאמנט / פלאש 90)

מידה לא מבוטלת של ציניות וחוצפה. הרמטכ"ל אביב כוכבי בביקור בצומת תפוח, 3 במאי 2021 (סראיה דיאמנט / פלאש 90)

כוכבי לא היה צריך לחכות לרעש התקשורתי המסוים סביב הירי באזרחים פלסטינים – רעש שלשיחה מקומית היה חלק נכבד ביצירתו – ולפניות בנושא מצד חברי כנסת או ארגונים כמו ג'יי סטריט כדי להעביר פקודה ברורה לקצינים ולחיילים: תפסיקו לירות ללא אבחנה, תפסיקו להרוג ולרצוח אזרחים (קשה למצוא הגדרה אחרת לירי בילד מוחמד אל עלאמי מבית אומר), תפסיקו לשמש ככוח עזר למיליציות של מתנחלים שפושטות על כפרים פלסטיניים, זורעות בה הרס, ויורות על אזרחים תוך שימוש בנשק שקיבלו מצה"ל או ממש לקחו מידי חיילים.

החיילים שנכחו בשטח כשאיסמאעיל טובאסי נורה בכפר אל-ריחיה ולא דיווחו למשטרה אף שהבינו שנעשה במקום פשע;

החיילים והקצין שראו אזרח רעול פנים (שייתכן שהוא בכלל חייל ב"חופשה") יורה צרורות לעבר אזרחים פלסטינים בכפר עוריף, ללא חולצה, כאילו הוא נמצא בנופש, והחליפו אתו דברים וחייכו אליו במקום לעצור אותו בו במקום;

החיילים שראו מתנחל יורה צרורות לעבר פלסטינים בעסירה אל קיבליה וקיבלו אותו חזרה לחבורה שלהם כאילו הוא אחד מהם;

החיילים שירו באותו יום במאלכ חמדאן מכפר סאלם, למרות שעמד במרחק של עשרות מטרים מהם ולא היה יכול לאיים עליהם בשום דרך;

החיילים שהרגו כבר ששה מתושבי ביתא שיצאו למחאות על הקמת מאחז ליד הכפר שלהם, מאחז שאין מחלוקת שהוקם באופן לא חוקי גם לפי חוקי הכיבוש על אדמות שאפילו לא הוכרזו כאדמות מדינה וספק אם יוכרזו. אחד ההרוגים האלה היה שאדי שרפה, השרברב של הכפר, שנורה בשעה שתיקן צינור מים, וגופתו שוחררה לקבורה רק היום;

החיילים שהרגו בכפר נבי סאלח את מוחמד תמימי שהלך להביא את אחיו הקטן לאחר שהצבא נכנס לכפר;

החיילים שירו בבית אומר על המכונית של משפחת אל עלאמי שנסע לאחור כדי להתרחק מהחיילים לאחר שחזר מקניות והרגו את בנו מוחמד בן ה-12; החיילים שהחליטו למחרת להשליך רימוני הלם לעבר הלוויה של מוחמד במקום להניח לה להתנהל ללא הפרעה, מה שהוביל ליידוי אבנים ולירי של חיילים שהרג את תושב הכפר שאוקת עוואד.

כל החיילים האלה, ועוד אחרים שהיו מעורבים בירי קטלני בפלסטינים בחודשים האחרונים, ובשנים הרבות שלפניהם, לא היו נוהגים כפי שנהגו אלמלא היתה בצבא "רוח מפקד" שהם חסינים והם לא ישלמו שום מחיר על הרג אזרחים, אלמלא חשו שהם והמתנחלים חד הם, אלמלא ידעו היטב שכל ההודעות השגרתיות של דובר צה"ל על המחויבות "לשמור על השקט והביטחון לתושבי אזור יהודה ושומרון" הם לא יותר מאשר בדיחה עצובה, שכן צה"ל מחויב ל"שקט וביטחון" של תושבים מסוג מסוים מאוד, תושבים מסוג ישראלי או ליתר דיוק יהודי.

כיוון שלמפקד של הצבא קוראים אביב כוכבי, הרי האחריות נופלת עליו ישירות, והוא לא צריך לזמן את מפקדיו כדי לבקש מהם "להרגיע את הרוחות". הוא צריך קודם כל להסתכל על עצמו במראה.

אבל בין אם כוכבי טורח להסתכל במראה ובין אם הוא זורק את האחריות על המפקדים שתחתיו, חשוב להבין שזה לא קורה משום שהתעוררו בו או בצמרת הצבא נקיפות מצפון. זה קורה משום שארגוני זכויות אדם כמו בצלם, יש דין ואחרים חוקרים ומפרסמים את מה שמתרחש בשטחים הכבושים, זה קורה משום שחשיפות עיתונאיות בשיחה מקומית, הארץ ומקומות (לא רבים) אחרים מזכירות לכוכבי ולקצינים אחרים שיש מי שמסתכל על מה שהם עושים במרחבים האלה שנדמה שמעטה עבה של חסינות חל עליהם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מרבית האנשים אינם מצליחים להצדיק הפרה בוטה של הקוד המוסרי על ידי מעשיו של הצד השני, נוראים ככל שיהיו. ילדים בעזה על חורבות ביתם (צילום: עמאד נאסר / פלאש90)

הפציעה המוסרית עוד תסתבר כאחד הנזקים הגדולים של המלחמה

פציעה מוסרית היא סינדרום ייחודי המתבטא ברגשות אשמה ובושה ומלווה בתחושת דיכאון, חרדה ואף מחשבות על נזק עצמי. לכשיתבררו הממדים המלאים של הזוועה בעזה, כולנו עלולים להימצא בקבוצת הסיכון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf