בוקר טוב, מר בנט. עכשיו נזכרים?
נפתלי בנט נותר אדיש כאשר התקשורת הדהדה תעמולה שקרית נגד האזרחים הערבים והסיתה נגד שמאלנים. לפעמים הוא גם הצטרף אליהם. עכשיו, כאשר טענותיו עוותו בראיון חדשותי אחד, הוא פתאום נזכר שצריך לחבק את כולם ולכבד מחלוקות
לחברנו נפתלי בנט נעשה עוול אמיתי בריאיון בחדשות 12, כאשר קרן מרציאנו עיוותה את הטענות שהעלה בספרו "איך לנצח מגיפה" בנוגע למדיניות הטיסות הרצויה בתקופת הקורונה. מרציאנו הציגה מצג שווא שלפיו הוא לא מתכוון לערוך בדיקות לשבים ארצה, כשבפועל כתב בדיוק את ההפך. בנט טען, ובצדק, שככה לא נוהגת תקשורת מקצועית, ושהוא מצפה להתנצלות ותיקון מחדשות 12.
עכשיו הוא פתאום נזכר ש"שמאלנים לא מרגישים פה בנוח". נפתלי בנט (אורן בן חקון / פלאש 90)
ברצוני לפנות ישירות לבנט ולומר לו, בגוף שני: בנט, אני אתך. אבל ברשותך יש לי כמה שאלות על מחויבותך לתקשורת ביקורתית.
למשל, איפה היית כשהאשימו את אזרחי המדינה הערבים ב"טרור ההצתות", ומדינה שלמה הסיתה נגדם בניצוח התקשורת? בעצם, אני יודע איפה היית. כתבת בפייסבוק שזה "גל טרור לאומני של מחבלי אש שנועד לרצוח אזרחים ולהטיל אימה". ככה, יחד עם העדר, בלי לחכות לממצאים, בלי לבדוק שום דבר.
בסוף היה סביר הרבה יותר, כך מסתבר, שלא היה ולא נברא, וגל השריפות פרץ בכל רחבי המזרח התיכון. לא טרור ולא נעליים. כתב אישום על רקע לאומני לא הוגש אפילו נגד אזרח ערבי אחד.
או למשל, איפה היית כששר הפנים גלעד ארדן הסית נגד יעקב אבו אלקיעאן ז"ל אחרי פינוי אום אל חיראן וקבע שהוא דרס שוטרים בכוונת מכוון וכינה אותו מחבל? כשראש הממשלה בנימין נתניהו כינה את האירוע "פיגוע טרור נפשע"? כשהתקשורת קיבלה בתחילה את גרסת המשטרה ללא היסוס?
אני אזכיר לך איפה היית: התנגדת להצעת החוק של מרצ והערבים להקמת ועדת חקירה. לא רק שקבעת שהוא מחבל בלי לדעת כלום, התנגדת לחקירת האירוע! בינתיים ממצאי החקירה מצביעים על כך שאבו אלקיעאן נורה ברגלו, מה שגרם להידרדרות רכבו שגרמה למותו הטרגי של שוטר משטרת ישראל, ארז לוי ז"ל. שתי מיתות מיותרות וכואבות, של יהודי וערבי. אבל אתה היית בצד של התקשורת. הרי ערבי גרם למותו של שוטר, ומה זה יכול להיות אם לא טרור? מי צריך תקשורת ביקורתית כשיש דעות קדומות?
איפה היית בכל מסעות התעמולה המכוערים של ארגון אם תרצו נגד שמאלנים, שעם חלקם, כמה מפתיע, התקשורת שיתפה פעולה? איפה היית למשל בקמפיין "השתולים" של האנשים השפלים האלה נגד ארגוני שמאל, שחבריהם הוצגו כבוגדים? או כשחיילת וחברה לשעבר בארגון סילפה את דברי המרצה שלה, ד"ר קרולה הילפריך מהאוניברסיטה העברית, וטענה שהיא גינתה את הופעתה במדים באוניברסיטה? (ואף אחד בתקשורת לא שאל את עצמו זה למה שהמרצה תגיד לה את זה בינואר, לקראת סוף הסמסטר, באופן פתאומי, ולא כבר בשיעור הראשון? מה השתנה פתאום? רק בתחילת השנה האזרחית עיניה פיתחו יכולת להבחין בצבע ירוק?).
איפה היית כשהתקשורת הלכה שבי אחרי התעמולה של הארגון הקיצוני עד כאן, שלפיה ארגון שוברים שתיקה אסף מידע צבאי מסווג שלא כדין? איפה היית כשקראו להם בוגדים? אולי שמעת, אולי לא, אבל בסוף היועמ"ש החליט שאין מקום לפתוח בחקירה נגד שוברים שתיקה, כפי שהדין צריך להתייחס לתעמולה זולה, אלימה ומכוערת. על זה כמעט ולא שמענו בתקשורת, רק את הקריאות על בגידה נפשעת היא טרחה להדהד.
ואחרון חביב, איפה היית כשאם תרצו תלו שלט ענק באיילון שנשא איור של טליה ששון ועליו איקס גדול, ושהציג אותה כ"אויבת של חיילי צה"ל"? לי האיקס הזה נראה בזמנו כמו כוונת, אבל התקשורת, בגדול, לא מאוד התרגשה ממה שיכול להתפרש כהסתה לרצח. לקרן החדשה היה אכפת, השאר שתקו.
אבל עכשיו אתה פתאום נזכר ש"שמאלנים לא מרגישים פה בנוח", כפי שאמרת לאחרונה במליאת הכנסת ולרוני קובן בתוכניתו "פגישה". עכשיו אתה נזכר שצריך לחבק את כולם ולכבד את המחלוקות. צר לי על העוול שנעשה לך בחדשות 12, ואני הראשון להסכים אתך: צריך תקשורת ביקורתית. רק נראה לי שנזכרת בזה קצת מאוחר מדי.
אתה יכול לנסות ללטף שמאלנים כמה שאתה רוצה, אבל אני כבר יודע: אסור להאמין לאף מילה ממילות החיזור שלך. אתה פתטי.
יקיר אדלמן הוא פובליציסט, חבר המפלגה הדמוקרטית, בן 30 מתל אביב
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
