newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שתי נשים ערביות בצמרת ה"דמוקרטית": "כתובת לנפגעי השלטון"

חנאן א-סאנע ו-וורדה סעדה הגיעו לרביעייה המובילה בפריימריז שנערכו ב"דמוקרטית", המפלגה שנולדה ממחאת בלפור. המחאה, הן אומרות, עזרה לאנשים להבין שאין כאן דמוקרטיה. "יהודים בחרו בערביות להוביל", הן אומרות

מאת:

בתחילת השבוע בחרו כ-4,500 מתפקדי "דמוקרטית", המפלגה שהתגבשה סביב מחאת בלפור, את מועמדיהם לכנסת. במקום הראשון נבחר ברק כהן. אחריו, בפער של 90 קולות, חנאן א-סאנע, ולאחר מכן סדי בן שטרית ו-וורדה סעדה.

רוב הבוחרים בהן היו יהודים. וורדה סעדה (מימין) וחנאן א-סאנע במחאה בבלפור (צילום: דמוקרטית)

רוב הבוחרים בהן היו יהודים. וורדה סעדה (מימין) וחנאן א-סאנע במחאה בבלפור (צילום: דמוקרטית)

בחירתן של שתי נשים ערביות-פלסטיניות ברביעייה הפותחת, ללא שריונים, היא דבר יוצא דופן, גם ברשימות "יהודיות" וגם ברשימות "ערביות". שתי נשים ברביעייה הראשונה אפשר למצוא רק במרצ ואולי גם במפלגת העבודה, שם טרם התקיימו פריימריז לרשימה.

ב"דמוקרטית" מכריזים כי שבוע לפני הבחירות בסוף מרץ הם יעשו הערכה, ואם יתברר להם שאין להם סיכוי לעבור את אחוז החסימה, הם יפרשו כדי למנוע בזבוז קולות. אבל בינתיים הם מתכוונים לקמפיין שטח.

לאחר הפריימריז שוחחתי עם א-סאנע וסעדה על המקום הגבוה שהגיעו אליו שתי נשים ערביות-פלסטיניות, על מחאת בלפור, על חיבור מאבקים, ועל הסיכוי למשוך מצביעים ערבים-פלסטינים.

"אנחנו הכתובת לכל מי שנפגע מהשלטון ומהמשטר", אומרת חנאן א-סאנע, בת 42 מבאר שבע, בוגרת תואר שני במשפטים. "כל פעיל או כל מוביל מאבק הביא את הקהל שלו, את האנשים שאתם הוא עובד ושרואים בו כתובת למאבק. אני הבאתי את הנשים שרואות בי מנהיגה שיכולה להשמיע את קולן".

א-סאנע, שנולדה בלקיה למשפחה של תשע אחיות ואחים, פעילה שנים בנגב, במיוחד עם נשים בדואיות בכפרים הבלתי מוכרים. לדבריה, היתרון של "דמוקרטית" הוא בחיבור לשטח. "אין לנו כסף, ההון שלנו הוא המתפקדות והמתפקדים שלנו".

"חשבו שזו עוד מפלגה שהיהודים יהיו בה מקדימה וידברו בשמנו", אומרת סעדה. "אבל כשהם ראו שגם חנאן וגם אני ברביעיה הפותחת, היה שינוי"

א-סאנע מתגאה בכך שנבחרה ללא שריון: "בכוונה הגעתי למפלגה לא דרך שריון או מקום מובטח. הצביעו לי 2,384 מתפקדים מתוך יותר מ-4,500, היו חסרים לי 90 קולות לזכות במקום הראשון. יכולתי להיות בְּמפלגה במקום משוריין, עם דרך קלה להגיע לכנסת, אבל לא רציתי".

היא מספרת שגייסה נשים מהדרום אך גם מהצפון ומהמרכז וגם גברים שרצו בית פוליטי. "להיבחר באופן דמוקרטי היתה עבודה לא פשוטה, הגעתי לכל המתפקדים תוך עשרה ימים בעזרת מתנדבים ומתנדבות. הדרך הדמוקרטית יותר נכונה, כי זה מה שדרוש לבנות מציאות יותר טובה".

ערבים פחדו לבוא בגלל אלימות המשטרה. שלט במחאה בבלפור (צילום: אורן זיו)

ערבים פחדו לבוא בגלל אלימות המשטרה. שלט במחאה בבלפור (צילום: אורן זיו)

מוכנים לקבל ערבי בתור מנהיג

"אתמול ישבתי עד שלוש בלילה וחזרתי לאנשים ששלחו לי ברכות ותגובות", סיפרה ד"ר וורדה סעדה, בת 58 מירושלים שנבחרה למקום הרביעי. "לפני הפריימריז רבים היו סקפטים, חשבו שזו עוד מפלגה שהיהודים יהיו בה מקדימה וידברו בשמנו", היא אומרת. "אבל כשהם ראו שגם חנאן וגם אני ברביעיה הפותחת, היה שינוי. מקבלים את הערבי גם בתור מנהיג. לא נבחרנו בשריון. מי שבחר אותנו היו בעיקר יהודים. עדיין אין הרבה מתפקדים מהחברה הערבית, כי הם סקפטיים לגבי מפלגות חדשות".

סעדה עוסקת בחינוך ב-36 השנים האחרונות, מרצה למנהל חינוכי ומנהיגות במכללת קיי, פעילה בארגוני שלום ועובדת עם הוועדה הפלסטינית לאינטראקציה עם הציבור הישראלי.

סעדה מסבירה כי התמודדה משום שמדובר ב"קבוצה יוצאת דופן, יש אווירה אחרת ממה שראיתי במפלגות אחרות". סעדה מספרת שבעבר הרחוק היתה פעילה במרצ, ובשנים האחרונות הייתה "חיילת של הרשימה המשותפת".

את "דמוקרטית" הקים פרופ' אודי שפירא, מדען ממכון ויצמן, והיא מתבססת על מפגינים ומפגינות ממחאת בלפור שהגיעו כל שבוע לירושלים. מבחינת סעדה וא-סאנע, המחאה היתה מנוף להגיע לקהל רחב.

"הייתי בבלפור כמעט כל שבוע", מספרת סעדה, "עליתי על הבמה ודיברתי. מבחינת השתתפות של פלסטינים במחאה, יש בעיה של ניידות, וגם בהתחלה היה פחד מאלימות המשטרה. אני נמצאת שם, אבל לשוטרים אני לא מתקרבת, יש לי פציעה בכתף מאלימות שוטרים עוד מהזמן שהייתי באוניברסיטה".

לדבריה, האלימות כלפי מפגינים ערבים היא חזקה יותר, ולכן אנשים חששו להגיע, אבל ערבים רבים הביעו תמיכה במחאה ברשתות החברתיות, בשיחות זום וגם בצמתים.

א-סאנע טוענת שהמחאה עזרה לרבים בישראל להבין שאין כאן בכלל דמוקרטיה. "יותר אנשים רוצים לשאת קול בעד דמוקרטיה אמיתית", היא אומרת. "בדמוקרטיה אין ימין שמאל, זה או דמוקרטיים או אנטי-דמוקרטים".

"לא ראש בראש עם המשותפת"

שתי המועמדות טענו שקהל היעד שלהן הוא קודם כל המאוכזבים ואזרחים שמעולם לא הצביעו, ולאו דווקא תומכי הרשימה המשותפת. "מדובר על יותר מ-40% בחברה הערבית", אומרת א-סאנע. "אנחנו ממש לא ראש בראש מול המשותפת".

ויחד עם עם זה יש לה מסר למשותפת וגם למפלגות אחרות: "אני רוצה שהרשימה המשותפת ויתר המפלגות יסתכלו על הנשים בעין אחרת", אומרת א-סאנע, "לא כאל מי שלא יכולות להוביל ולהנהיג. נתנו לפוליטיקאים גברים להוביל את החברה הערבית במשך עשרות שנים ולטפל במצוקת בעוני, באלימות, ברצח, באבטלה ובדיור. עכשיו האמירה היא ברורה: נשים חייבות לקחת חלק במנהיגות ובפתרון הבעיות".

מאמינים בחיבור לטווח ארוך. מפגין במחאת בלפור (צילום: אורלי נוי)

מאמינים בחיבור לטווח ארוך. מפגין במחאת בלפור (צילום: אורלי נוי)

א-סאנע מספרת שמאז שנבחרה היא מקבלת פניות רבות מערבים-פלסטינים בישראל. "משפחות אומרות לי אנחנו אתך", היא אומרת. "יש גישה (בחברה הערבית, א"ז) שכדי לגייס  קולות, צריך לפנות לשייח׳ים או למנהיגים, אך היום זה השתנה. פעילים ופעילות צעירים, בעלי דעה ואקדמאים, פונים אלי ורוצים להיות חלק מהשינוי".

גם מבחינת סעדה, הפנייה צריכה להיות קודם כל ל"לא משוכנעים". "נמשוך את אלה שאין להם בית, לא את מי שכבר החליטו לאיזו מפלגה יצביעו", היא מסבירה. "לאחר מכן אנשים יראו את המצע והתוכן של המפלגה, ויבואו. דרוש זמן. לא עובדים רק לבחירות הקרובות, אלא רוצים לעבוד לאורך שנים לבנות מפלגה חדשה. נגיע למועצות המקומיות. המחאות באות משם מכיוון שיש שם שחיתות, בגלל שיש שם אפליה בתקצוב, במיוחד בחינוך. זה המקום שצריך להשקיע בו".

בית פוליטי לטווח ארוך

"זה בית פוליטי לטווח ארוך", ממשיכה א-סאנע את אותו קו מחשבה. "הקמנו 13 ועדות בסוגיות חשובות לאוכלוסיות השונות: אבטלה, חינוך, זקנים, בעלי חיים, חוקה, משטר ועוד. בכל ועדה המטרה היא לבנות אסטרטגיה ותוכנית עבודה לטווח ארוך.

"אנחנו פה בשביל להישאר, אם לא בכנסת אז בשטח. להיות בית פוליטי לכל האוכלוסיות שנפגעו מהשלטון, להיות כתובת למאבקים וסוג של חיבור מאבקים בין כל הקהילות – חרדים, אתיופים, פלסטינים, ישראלים – כולם".

אם תיבחר, א-סאנע תהיה האישה הבדואית הראשונה בכנסת. "ישראל מצהירה שהיא דמוקרטית, אבל אזרחיות של המדינה (הכוונה לנשים בדואיות; א"ז) סובלות ממצוקת דיור וחיות תחת איום הריסות, בגלל חוסר תכנון והכרה בכפרים". לדבריה, מדובר במהלך מכוון של המדינה, שלא רוצה להכיר בבעלות של בדואים על אדמותיהם.

"הנשים בנגב מתמודדות עם עוני ועם 89% אבטלה עוד לפני הקורונה. ברוב הכפרים אין שירותי בריאות", מוסיפה א-סאנע. לטענתה, חלק מהנשים שהתפקדו ל"דמוקרטית" והצביעו לה בפריימריז, הצביעו בפעם הראשונה בחייהן.

ומה בנוגע לשאלות הקשות של זהות המדינה? אתמול (שלישי), בשיחת זום שבה השתתפו כמה מאות אנשים, שאלה העיתונאית ענת סרגוסטי את ברק כהן ואת סעדה וא-סאנע איך הם מתמודדים עם העובדה שבחוקת המפלגה נכתב שהיא מאמצת את מגילת העצמאות, בעוד הם דוגלים בשוויון אזרחי מלא.

כהן ענה כי לפני תקנון המפלגה, בשנה הבאה יוכלו המתפקדים להצביע על הנושא ולשנות את המצע. סעדה נקטה גישה פרקטית. "הרעיון הוא לקחת את מה שטוב לנו ולא את מה שמרחיק את האוכלוסיות השונות", היא אומרת. "ננסח הכל בצורה שכולם ירגישו שייכות. מגילת העצמאות הרי נקשרת לנכבה. אני בעד לעדן, לשנות, להוסיף ובעתיד לשנות את התקנון. הייחוד של המפלגה הוא שהיא לקחה את הדברים החיוביים והמחברים".

"זה יקרה תוך פחות משנה", מוסיפה א-סאנע. ״אנחנו מאמינים בדמוקרטיה אמיתית. 95 מהמועמדים בעד שינוי החוקה, רק צריכים להביא את זה לריבון – למתפקדים".

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים מתעמתים עם מתנחלים וחיילים באזור ח'לה אל-שוואהין, ב-8 במרץ 2021 (צילום: באסל אל-עדרה)

פלסטינים מתעמתים עם מתנחלים וחיילים באזור ח'לה אל-שוואהין, ב-8 במרץ 2021 (צילום: באסל אל-עדרה)

המדיניות הגזענית שנקראת "אדמות מדינה"

פלסטיני מבוגר ראה מתנחלים חופרים באדמתו, והלך עם בני משפחתו – בעלי הקרקע – לבדוק מדוע זה קורה. מה שקרה אחר כך הוא עוד דוגמה שגרתית ויום יומית של המדיניות שמפעילה ישראל כדי לגרש את הפלסטינים מאדמתם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf