newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו עוד ירוויח מהשקר על המופתי

בנימין נתניהו יודע מה הוא עושה. הוא קנה לעצמו יום שלם של בדיחות במקום דיבור על ניטרולים, ונטע קצת יותר עמוק את האמונה שהפלסטינים רק מבקשים להשמיד את היהודים. נקווה לא יתחילו לבקש מאיתנו פיצויים לניצולים

מאת:

דבריו של בנימין נתניהו, לגבי חלקו לכאורה של המופתי הפלסטיני אמין אלחוסייני בשואה, הספיקו להתפשט בעולם, ליצור מפץ של בדיחות, גינויים, שכתובים וחיקויים, ובתוך יממה להיות מופרכים ומוכחשים. כמעט שכחנו שאנחנו נמצאים בעיצומו של מאבק יומי ושפיכות דמים.

ראש הממשלה הצליח לבדר את הקהל, ואמנם הוא חזר בו מהדברים כפי שתיכנן מראש, אבל אני לא מסוגלת להיות שאננה. בכל פעם שהאיש הזה מפעיל את כפתור הפחד הקיומי של היהודים – אנחנו משלמים מחירים מחרידים.

מופע הסיאנס לנשמתו של היטלר שערך ראש הממשלה מול מועדון הקונגרס הציוני בא לתקן את הסיאנס הקודם, שבו ראה את ח'אמינאיי לוחש להיטלר להשמיד את היהודים. בסיאנס ההוא התערב לו זרם "רוחאניי" אחר וההתגלות לא הייתה צלולה, עכשיו אפשר לקבוע בוודאות: זה היה המופתי, לא היטלר ולא איראן.

התמונה של המופתי עם היטלר בכלל קשה לצפיה ולעוסה. ההיסוטריה מכירה בכך שהמופתי נסע לברלין ולא כדי לבחון את מחירי המילקי, אבל משם ועד לתפור לנו תיק בגודל הזה? כך מראה נתניהו שהשמים הם הגבול.

> אז המופתי גם פירק את הביטלס? גולשים מגיבים לשכתוב ההיסטורי

רואה למרחקים: בנימין נתניהו (לע"מ)

רואה למרחקים: בנימין נתניהו (לע"מ)

על בסיס היכרותי עם קהל מעריציו של נתניהו, אינסטנקטיבית חיפשתי להתגונן. מיד רציתי להתנער מהבורגנות הפלסטינית שעליה נמנה המופתי, רצתי להתקשר לתחקירן בערוץ 10 כדי לוודא שיקחו היום מומחה ערבי שיגן על דמנו. הוא יסביר את הרקע המפוקפק של המופתי ובריתותיו, שהתמונה בכלל צולמה לאחר שמאות אלפי יהודים כבר נשלחו לתאי הגזים, שלא היה אינטרנט אז.

ככה מיד צצה גם שאלת הפיצויים, לפלסטינים אין את הפריבילגיה לחמוק מנטילת אחריות על פגיעה באזרחים חפים מפשע כמו שיש לממשלת ישראל. ברצינות, כמה ניצולי שואה עדין חיים כאן היום? לכמה אנשים נצטרך לשלם? יש 193 אלף ניצולים בארץ, בגיל ממוצע של 86, כ-13 אלף נפטרים מדי שנה, רבבות מהם בטח קיבלו התקף לב מהגילוי של נתניהו, אז כמה שנים זה יצא כפול כמה אנשים? אלוהים, רק שישלמו המשפחות הבורגניות הפלסטיניות ההן, ולא אנחנו. לא מספיק שאני בת לאם פליטה מ-48'?

נרגעתי עם המחשבה שאפשר לסמוך על כך שרוב ניצולי השואה לא התלהבו מהבדיחה הגסה של נתניהו. סביר להניח שרבים מהם חשבו שמדובר בעוד שיטה לעכב את כספי הנספים מלהגיע אליהם, במיוחד כאשר חמישים אלף מהם חיים מתחת לקו העוני. מהבחינה הזו אנחנו הערבים וניצולי השואה נמצאים באותה סירה. בהזדמנות זו אני נזכרת בפלסטיני שונה לגמרי מהמופתי, אדווארד סעיד, שאמר כי התנועה ששמה לה למטרה לחסל את הקיום היהודי על אדמת אירופה – האנטישמיות, ששיאה היה גם בשואה – הפכה את גם הפלסטינים בעקיפין לקורבנותיה בסופו של דבר. אז גם אני קורבן, אני יכולה לסגור את הארנק החלול שלי בינתיים.

 תוכניות החינוך החדשות

מה שברור הוא שיש פה טוויסט בנרטיב, והדבר בטח יתבטא בתוכניות הלימוד, שמהן אנחנו שואבים מה שהמדינה רוצה שנדע. אני כבר התחלתי לרחם על התלמידים הערבים בבתי הספר, ובעיקר על הקטנים. כנראה שכבר בשנה הבאה הם יראו את המחזה "כשהאיש עם הזקן פגש את האיש עם השפם" במסגרת סל התרבות של משרד החינוך.

חינוך לערכי השואה לגיל הרך זה משהו שפשוט לארגן, ועם ההחלטה האחרונה של בנט ביחס לילדים הערבים, סביר שזה אפילו יתקיים בשפה העברית. הקטנטנים יקבלו ערכת צבעים וח'מסה שתשמור על העם היהודי בגל השואה הנוכחי.

הבעיה תהיה הוא עם הנוער הפלסטיני של היום, התיכוניסטים שחופרים את האינטרנט ללא תיווך של מורה להיסטוריה, ושמאסו בפיטום שנעשה לנו במדעי השואה. היום הם לומדים שליש מתוכנית הלימודים בהיסטוריה על השואה ושליש על ההיסטוריה של העם היהודי, והשאלות בחומר הן חובה במבחן הבגרות כך שאין להתחמק, ועם זאת הם ממשיכים לבוא לבית הספר עם הכפייה. מעתה נראה לי שהם יפרדו מהשליש של ההיסטוריה של המאה העשרים והמזרח התיכון כי החלק הזה יוקדש לדיוקנו ופועלו של המופתי.

> רגעי המבחן של המשותפת: מתקפה תקשורתית, גינויים ומאבקי אגו

היטלר, המופתי, ואחד שיודע. (שירה גלזרמן)

רואים את התמונה הזאת, לא רואים ניטרולים. היטלר, המופתי, ואחד שיודע. (שירה גלזרמן)

אין ברירה, ההיסטוריונים יצטרכו להזיע כדי להוכיח שהמופתי ייצג והנהיג עם שאיננו קיים. זאת אחרי שבן גוריון כבר השקיע רבות בבניית הנרטיב החינוכי למדינת ישראל, ולכן הפלסטינים של לפני 1948 לא מופיעים בספרי ההיסטוריה בערבית כיריבים אכזרים, ולא ככאלה שמצטלמים סלפי עם היטלר. הם מוצגים כחבורת פלאחים פזורה בכפרים, או כגנבים וקבצנים בערים, או שלרוב הם פשוט לא נמצאים: אין להם תמונות ואין להם פנים. שלא לדבר על כך שההיסטוריה כולה בתוכניות הלימוד בערבית נגמרת ב-1948. אין כיבוש ב-1967, אין ממשל צבאי, אין בעית הפליטים, אין הסכם שלום עם מצרים, אין אוסלו, אין אפילו את המהפך של הליכוד ב-1977 – אבל מעכשיו יהיה מופתי.

אחרי שנתניהו העז לעשות השבוע זיווגים ביזאריים כמו זה של איימן עודה עם דאע"ש או של בל"ד עם הקומוניסטים ולחלופין – אבו מאזן עם המפגעים הפלסטינים, הוא ניסה עכשיו למחזר זיווג ישן אחר. זה לא הזיווג של המופתי והיטלר למעשה, אלא זה של השואה והמדינה. הקו המקשר בין השמדת העם היהודי באירופה להקמת מדינה ישראל, הקו שנפסל מחקרית ומוסרית, קו שמתייחס לשואה כנכס אסטרטגי שאפשר לסחוט יותר. הפיצוי על השואה הוא עוד התחמשות ועוד העצמה לכוחה הצבאי של ישראל, וסלחנות לכיבוש ולטרור היהודי, במקום מאבק אנושי מתמיד בגזענות ותורת הגזע.

הניסיון להכניס את הפלסטיני לגבולות הדיוקן של הרוע, זוהי תשובתו של נתניהו לכל אלה שרוצים לטפל בסכסוך משורשיו, להתחשבן מ-1948, לבקש הכרה בנכבה. אבל מבחינת נתניהו הטיהור האתני של העם הפלסטיני ממולדתו עוד יצטייר כמאבק בשואה.

עם גל הבדיחות המופתיות ששטף את העיניים והרשת אתמול – הסחת הדעת עבדה. בימים האחרונים שבכל הסיקור לקוריוז ששלף נתניהו נצפתה באתרי החדשות ועל מסכי הטלוויזיה רק התמונה של היטלר והאדם שלידו, ונעלמו תמונות ההוצאה להורג והניטרולים. המחשבה ההזויה ששתל הקוסם, לפיה "הפלסטינים רוצים להשמיד אותנו", לא תתמוסס בקרוב, ותישאר בראשיהם של רבים מתומכיו. אולי יעלה בדעתם ליישם בעצמם גם את חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י 1950, לפי מיטב המסורת האחרונה?

> בחזרה לעתיד: בסופ"ש שעון חורף נפרד לישראלים ולפלסטינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf