newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רגעי המבחן של המשותפת: מתקפה תקשורתית, גינויים ומאבקי אגו

דווקא כשצריך אותם יותר מתמיד, רוב חברי הרשימה המשותפת קצת נעלמים. בזמן שנתניהו ופרשנים מציגים אותם כדאעש, עסוקים החברים במלחמה על כיסאות. לפחות על דבר אחד כולם מסכימים: התנגדות מוחלטת למאבק מזוין של האזרחים הערבים

מאת:

היו ימים שאחמד טיבי הואשם בידידות יתר עם הממסד הישראלי והתקשורת העברית חיבבה אותו. פעם, בעבר הלא רחוק, איימן עודה היה משחת ההרגעה של היהודים שסבלו מפריחה גזענית, אך במקביל הרבה ערבים אמרו עליו שהוא מפויס מדי, סובלני מדי ולא חזק מולם. ג'מאל זחאלקה נחשב הנאור של בל"ד, נושא הדגל של "מדינת כל אזרחיה". ואילו היחידה ששמרה באופן מתמיד על מעמד האויב האולטימטיבי היא חנין זועבי.

אבל עכשיו, במלחמת האזרחים המתבשלת בסיר הלחץ של ממשלת המטורפים, כל חברי הכנסת הערבים נכנסו לסיר אחד. כולם לפי תקשורת המיינסטרים מסיתים, גזענים, שונאי יהודים, וכולם – כולל באסל גטאס, הנוצרי – הפכו לפעילי התנועה האסלאמית.

הפרשנים לענייני ערבים קמו לתחייה, אחרי שאני כבר חשבתי שהזן הזה של פרשנות נכחד. מבלבלי השכל השתלטו על המסכים בכל הערוצים וממלאים את זמן השידור בדברי הסתה ושנאה ברוח דברי המלך נתניהו, שזרק לאוויר עוד תיאוריית קשר מדהימה בין דאעש לח"כים הערבים. טוב, מי שעשה תיאום בין תימן, לוזאן וטהראן יכול לעשות הכל בעולם.

> אלפים הפגינו בסכנין: נגד מדיניות הממשלה, נגד שימוש באלימות

חברי כנסת של חד"ש ופעילים בהפנגה בנצרת (דוברות הרשימה המשותפת)

מתנגדים לאלימות, אבל מי מקשיב? חברי כנסת של חד"ש ופעילים בהפנגה בנצרת (דוברות הרשימה המשותפת)

צבא התקשורת מיישר קו ומתחיל לדקלם במלים ומשפטים מנומקים את מנגינת ההסתה והכעס כלפי החכ"ים הערבים. אחרי כמה שעות מול הטלוויזיה אפילו אני התחלתי לדמיין את איימן עודה בבגדי אבו בכר אל-בגדאדי, ראש דאעש, אז ברחתי מהמסך לפייסבוק, שם רצה לה תמונת אחמד טיבי במדי האס.אס.

אחרי שהגיעו הודעות על הרצח בבאר שבע אמר אחד הפרשנים שאבו מאזן יחד עם חברי הכנסת הערבים אחראים להסתה הדאעשית שהביאה לפיגוע, ואף הוסיף שפעילי חמאס במזרח ירושלים גם מעורבים. כאילו כולם – כל הכוחות הפוליטיים בחברה הערבית, יחד עם הרשות, יחד עם האויב המר של הרשות (חמאס), יחד עם דאעש מסוריה ועיראק – עומדים מאחורי הפיגוע. למרות שבסוף עוד נגלה שמדובר בכלל בצעיר בודד, אחד, אולי בתיאום עם חבר, שהחליט להתאבד בצורה הכי טרנדית כיום בקרב צעירים מיואשים שמונעים מכעס ודיכוי אינסופי.

אבל לא זה הנושא כרגע. אני שואלת את עצמי מי מרוויח מההסתה נגד חברי הכנסת הערבים ולמה לא נשמע קולם של השפויים ששרדו בכנסת הנוכחית.

כמובן שרק אמרנו "ערבים", וכבר הדב הרוסי ליברמן קם לתחייה והתחיל לגעור בכולם באותה מנטרה של הסתה ערב הבחירות. אולי כדאי שמישהו יעדכן אותו שאין בחירות עכשיו. שרי הממשלה אימצו את הסיסמה של "עונש מוות למחבלים", בלי להצטרך לסבול את ליברמן עצמו בקואליציה, עם הרחבה מסוימת של המסר: עונש מוות למחבלים בלי משפט, או מוות לספק-מחבלים-ספק-לא, או מוות למחבלים שמפריעים לחיילים באמצע ליקוק הגלידה.

מתנגדים לאלימות, אבל אין מי שיקשיב

אם תקשורת המיינסטרים הייתה קצת הוגנת, או חס וחלילה חוקרת ושואלת, היא הייתה עוקבת אחרי הראיונות של הפוליטיקאים הערבים בעולם ורואה אותם השכם וערב מגנים את הכיבוש, מסבירים לעולם את המתקפות על האזרחים הערבים, אותם הם מייצגים בכנסת ומסבירים את הקשר שלהם עם העם הפלסטיני. לצד אלה הם גם קוראים למחאה מוסרית, לא אלימה, לגיטימית ובמסגרת החוק, ויוצאים נגד ונדליזם ונגד פגיעה בחפים מפשע. עוד פעם ועוד פעם הם חוזרים על המסר הזה בכל השפות.

אני מבינה שאם היו מביאים את הקולות האלו כעיתונאים המצב היה מסתבך, כי הם היו מקבלים על הראש, ואף אחד לא רוצה להסתבך ולהחשד בבגידה בבני עמו, אותו עם מתלהם שצועק "מוות לערבים".

חזרתי לנאומים האלה וצפיתי בכמה הופעות של חברי הכנסת שבולטים בשטח כרגע, וחלקם בהחלט נעלמו לנו מהמסך מסיבת לא ברורות. אחמד טיבי, איימן עודה, יוסף ג'בארין וג'מאל זחאלקה כן מנסים להופיע בתקשורת ומדברים. קטונתי מלתת ציונים לחברי הכנסת, ואני בטוחה שהם לא יושבים חסרי מעש, אבל אם נגזר עליהם בעת צרה לחבוש את כובע המסביר והדובר של החברה הפלסטינית בישראל במתקפת האזרחים והתוהו ובוהו הבאה עלינו – הייתי מצפה שכולם, ולא רק ארבעה, יתגייסו למשימה.

וזו משימה ממש לא פשוטה, מול סוללת העיתונאים והפוליטיקאים הנשכנים במיוחד. אבל אין, פשוט אין מי שישמיע הקול הזה פה, גם אם זה לא נעים ומסוכן ועלולים לעשות להם לינץ' תדמיתי – הם חייבים להגיד בקול רם מה הם חושבים ומה עמדתם, ולו כדי לעצב עמדה ברורה ברחוב הערבי וזה מתבקש מאד כרגע.

התחושה של רדיפה וגזענות ופשעי שנאה כלפי האזרחים הערבים הגיעו לרמות קשות יותר מאר בימי המלחמה על עזה בקיץ 2014, מצד אחד. מצד שני, אזרח ערבי מהדרום ככל הנראה חצה את הקו האדום במאבק והכניס את כל החברה הערבית למערבולת הגינויים והצער ההתנערות והתדהמה.

> לפלסטינים אסור ליפול שוב במלכודת האלימות הישראלית

לא חברתיים? הרשימה המשותפת (אכרם דרווישי / אקטיבסטילס)

בימים טובים יותר. הרשימה המשותפת (אכרם דרווישי / אקטיבסטילס)

מלחמה פנימית

אין ספק שהמבחן הקשה הזה תפס את חברי הרשימה המשותפת ברגע לא טוב. הרשימה לא מוכנה ולא מגיבה לפי קצב ההתפתחויות בשטח. האחדות המרשימה שהפגינו חברי הסיעה עם תחילת ההסלמה באל אקצא נסדקת עכשיו. אתמול פרסמה הרשימה הודעת גינוי חריפה לירי ולהרג בתחנה המרכזית בבאר שבע, והבהירה ש"המאבק של הציבור הערבי בישראל הוא מאבק פוליטי, עממי, ציבורי ופרלמנטרי לא אלים" – אבל חברי בל"ד הבהירו שהם מסתייגים מההודעה.

המחלוקת סביב הודעת הגינוי חושפת פילוג עמוק יותר שנמשך זה זמן מה. כבר שבועיים שחברי בל"ד לא מגיעים לישיבות הרשימה המשותפת בשל מחלוקות על איוש תפקיד יו"ר הסיעה בכנסת ובמסגרת קרבות בין המפלגות השונות לקראת הבחירות על תפקיד יו"ר ועדת המעקב, שצפויות בקרוב.

לדעתי העיתוי האומלל להתפלגות משאיר את האזרח הערבי עם שאריות של חלום האיחוד הרומנטי שערבים נאיביים כמוני האמינו בו. מצד שני אני מצאתי עידוד בעובדה שהודעת הגינוי כן יצאה בסוף עם רוב גורף ומשמעותי של החברים שמחזיר אותנו למציאות, שמזכיר שהפלסטינים – כמו כל עם אחר – מחזיקים בדעות שונות, יש להם קבוצות ותתי קבוצות שונות, וזה דווקא בריא וטבעי, וככה זה בפוליטיקה. הרי מההתחלה היהודים רצו לשים את כל הערבים בסל אחד בלי אבחנה ואנחנו נאבקנו ביחס הזה באמצעות שלוש או ארבע מפלגות ואינספור זרמים מאז קום המדינה.

מה שכן ברור הוא שהאזרח הערבי הפשוט (שוב כמוני) מבין היטב שכל חברי הרשימה המשותפת מתנגדים לאלימות ולמאבק המזוין – גם אלה שלא אומרים את זה בפה מלא. נמאס לכולנו מהרדיפה ומהגזענות הממסדית, כולנו רוצים סוף לכיבוש של העם הפלסטיני ופתרון כלשהו לסכסוך.

יחד עם זאת, רובנו לא קונים ואין לנו עצבים למשחקי האידיאולוגיה בין המפלגות בעת הקשה הזו, ואנחנו מריחים מאבקי כוח, כיסאות, כבוד ושליטה מאחורי הקלעים. איך אומרים? ימים יגידו, ואני אכתוב לכם מה הם אמרו בדיוק.

> איך מאשימים רופאים ערבים בהפקרת פצועים יהודים בלי לפרסם תגובה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

ארונו של מייקל לוין, שנהרג במלחמת לבנון השנייה, מובא לקבורה בהר הרצל בירושלים, ב-3 באוגוסט 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש90)

יום של תחושת כישלון שלא הצלחנו לעצור מלחמות מיותרות

בילדותי יום הזיכרון היה בעיני יום של עצב טהור. התחושה הזאת התחלפה בזעם על כל כך הרבה מוות מיותר במלחמות על כלום ושום דבר. המסגרת הפוליטית הבאה שתקום בשמאל חייבת להיות כזאת שתתייצב מיד נגד עוד מלחמה מיותרת, בלי תהיות ובלי ספקות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf