newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחזרה לעתיד: בסופ"ש שעון חורף נפרד לישראלים ופלסטינים

ביום שישי הרשות הפלסטינית תזיז את המחוגים שעה אחורה בעוד שהישראלים, וביניהם המתנחלים, ימשיכו בשעון הקיץ עד יום ראשון. כך תהפוך הגדה המערבית למקום היחיד בעולם שבו הזמן אינו שאלה של גיאוגרפיה אלא של מוצא

מאת:

משהו מוזר וחריג עומד להתרחש בארץ הקודש בסוף השבוע הקרוב: למשך 48 שעות יתפצלו יושבי הארץ לשני אזורי זמן שונים. ביום שישי לפנות בוקר הרשות הפלסטינית תעבור לשעון חורף ותזיז את המחוגים שעה אחת לאחור, בעוד שהמתנחלים – כמו שאר אזרחי ישראל – יישארו בשעון הקיץ עד ראשון בבוקר.

כך, ליומיים קצרים אך סמליים, תהפוך הגדה המערבית למקום היחיד בעולם שבו הזמן אינו שאלה של גיאוגרפיה אלא של מוצא: אנשים שונים ינהלו את חייהם לפי שעונים שונים, למרות שהם חיים האחד ליד או אפילו בתוך השני, באותה יחידת שטח קטנה.

המתנחלים מהווים יותר מ-15 אחוז מאוכלוסיית הגדה המערבית, מה שאומר שבערך אחד מכל שישה אנשים בגדה יסתובב בשעה מאוחרת יותר מהחמישה האחרים. נהגים שיחלפו זה על פני זה בכביש 60 ייסעו באזורי זמן שונים, לפי צבע לוחיות הרישוי של מכוניותיהם. תייר שיבקר בגדה המערבית ביומיים האלה יצטרך לכוון מחדש את שעונו כל פעם מחדש: שעון קיץ אם הוא מדבר עם יהודים, שעון חורף לפלסטינים.

הבלבול לא נגמר שם: יהודים משני צדי הקו הירוק ימשיכו להתנהל כולם לפי אותו שעון, אבל הפלסטינים יופרדו לשעונים שונים. פלסטינים אזרחי ישראל, וכנראה שגם רוב תושבי מזרח ירושלים, יפעלו לפי שעון ישראל, בעוד שבעזה ייושם שעון החורף יחד עם רמאללה.

אזורי הזמן בעולם (TimeZonesBoy CC BY-SA 4.0)

אזורי הזמן בעולם (TimeZonesBoy CC BY-SA 4.0)

חייהם של פלסטינים בגדה המערבית שעובדים בהתנחלויות או עם ישראלים או מזרח ירושלמים יהפכו לקשים במיוחד. חלקם יצטרכו לשנות את השעון מספר פעמים ביום: יקומו בשעות הלילה הקטנות כדי לעבור דרך מחסום שהוא גם מכונת זמן. אנשים אלה ממילא צריכים לחשב במסלולם היומי את כל הפקקים והעיכובים שנגמרים מחוויית המחסום, אך עכשיו יצטרכו לחשב עוד שעה של פער בשעונים.

הפעם המצב הביזארי הזה צפוי להמשך יומיים בלבד, אך לפני שנתיים הוא נמשך חודש שלם, ולמרבה האירוניה – דווקא בגלל רצונה של הרשות הפלסטינית לסנכרן שעונים עם ישראל. בשנים שקדמו ל-2013 נקבעה הזזת שעון החורף למועד מוקדם במיוחד כדי לקצר את צום יום כיפור, לבקשת החרדים בממשלה, אבל באותה שנה לא היו חרדים בקואליציה של נתניהו, והתאריך זז ונדחה ברגע האחרון. הפלסטינים לא נענו לשינוי של הרגע האחרון, שכן חששו שאם הממשלה תשנה את דעתה ברגע האחרון יאלצו גם הם לשנות את דעתם, וזה בכלל יהיה מוגזם. כך נוצר חודש שלם של פער בשעונים של יהודים וערבים בגדה המערבית.

במסגרת עבודתי כמלווה קבוצות נדדתי אז בין שני השעונים במשך כל אותו החודש. לא פעם קרה לי שלקחתי איתי עשרות אנשים מירושלים לפגישה עם דובר בחברון או בשכם, כשלאף אחד מהצדדים לא היה ברור באיזה שעה קבענו. החוויה הייתה מתסכלת לעתים אך גם מצחיקה במקרים אחרים. בכל מקרה אין ספק שזה היה מטרד קטן בהרבה מכל יתר מטרדי הכיבוש.

בסוף השבוע הקרוב, כשהשעונים ייפרדו שוב, רמות האבסורד של הסכסוך הזה יזנקו שוב לרמות הביזאר, גם אם רק למשך יומיים.

הגרסה המקורית של הפוסט הזה פורסמה לפני שנתיים באנגלית באתר 972+. הוא תורגם ונערך עכשיו על ידי חגי מטר.

> הפצע שפערו הבטונדות בירושלים ימשיך לדמם עוד ימים רבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf