שיר שבועי מפרסית: אלצהיימר

אינני זוכר את שמי
וכשאפתח את פי
איני יודע באיזו שפה אדבר
באיזו שפה אתפלל
באיזו שפה אקלל

כמו מיטת בית חולים
ששכחה את חוליה המתים

אינני זוכר את צבע עיניה של אמי
ואיני יודע אם אבי עישן מקטרת או סיגריות
האם נולדתי בקיץ או בסתיו?
האם נולדתי בשנת אלף תשע מאות שבעים וחמש
או שבעים וחמש אלף תשע מאות ואחת?
לחתול של אחותי קראו פנתר או רוקו?
כורש היה מלך רומי או פרס?
מי ניצח בספר ההיסטוריה של כיתה ה'
לוטף-עלי ח'אן או מחמד ח'אן?
מה היה ריח לחייה של בת השכנים
שהתאהבתי בה גיל אחת עשרה?

איזה פרי הניב העץ בחצר ביתה של סבתי?
מה היה שמו של חבר נעורי
שנהרג בתאונת דרכים?
איך היה קורא לנו סגן המנהל
בהמות או חמורים?

אני משול לאוטובוס מקרטע
שלא זוכר את פניו של מי מנוסעיו

אבל אותך אני זוכר
ויודע מה היה צבע מטפחת הראש שלך בפגישתנו הראשונה
ויודע בדיוק איזו ציפורן כססת
בהמתנה למפגש
ואני עדיין זוכר
את הבושם הצרפתי שלך ואת הגוון האיראני של קולך
כשהשבת לברכת שלומי
אני יכול לומר לך בדיוק
כמה עלים נשרו באותו הרגע מעץ השקמה
ברחוב בו עמדנו
וכמה עורבים ישבו על המעקה המאובק של הגן
אני יכול אפילו לספר לך
כמה פעמים בדקה פעם לבך
וכמה ריסים סגרו על אישוני השיש בעיניך

העולם יכול לפרוח מזכרוני ברגע
ואני יכול לשכוח את
מספר תעודת הזהות
מספר חשבון הבנק
ואת מספר הטלפון שלי
אבל רק המוות יוכל
למשימה הקשה של מחיקתך מזכרוני
המוות אשר כשאת לצדי
חולף על פני והלאה ומשים עצמו כלא רואה
ואחר כך, בגן העדן,
מעניש מלאכים קטנים
על שהטעוהו בזיהוי
וצוחק בלבו על הסומק שעולה בלחייהם

לא קל לשכוח אותך
כשם שלא קל לשכוח את הנשימות
שחוזרות על עצמן במונוטוניות
כקוראות לך חרישית לבוא