אליפות העולם בשכחה למרחקים קצרים

עוד לא עברו שבועיים מסופו של מבצע צוק איתן, וכאילו לא הייתה עזה מעולם. הפוליטיקאים המשיכו הלאה למלחמות התקציב ולפתיחת שנת הלימודים, העיתונים חוגגים מחדש את פרשות הרפז וגואל רצון, וכולם-כולם עוקבים בדריכות אחרי דאע"ש וקמפיין הלחימה החדש של ארה"ב.

אף אחד, לעומת זאת, לא מציין למשל שאתמול מתה עוד ילדה פלסטינית בת חמש בעזה. הוריה של רחפאת אבו-ג'מעה מתו מהפצצה בזמן המלחמה, כמו גם עוד לפחות 24 מבני משפחת אבו-ג'מעה שנפגעו בהפצצה אחת, והילדה גססה לאיטה ולבדה זמן רב. לפי סוכנות מען, אבו-ג'מעה היא פצועת המלחמה השלישית שנפטרה בשבוע האחרון בעזה, אבל בישראל אף אחד לא יודע על זה. לא שדיברו יותר מדי על ההרוגים בעזה בזמן המלחמה, אבל למה אי אפשר לדווח עכשיו, כשהתותחים כבר לא רועמים?

עוד לא מדווח בתקשורת על הדייגים הפלסטינים ששוב נעצרים על ידי חיל הים, על המשבר החמור במים שגורם לכך ש-75 אחוז מתושבי עזה זוכים בגישה למים רק אחת לארבעה עד חמישה ימים, וגם זה לשעות בודדות, על זרימת הביוב לים של עזה (ושלנו) בשל קריסת מערכות החשמל והביוב, או על עשרות אלפי העקורים שאין להם לאן לשוב. עזה, המצור עליה, חמאס, התושבים – הכל נשכח. היה כלא היה.

> מסקנות חקירת צוק איתן כבר כאן

הריסות עזה, אחרי המלחמה (אן פאק / אקטיבסטילס)

ואם לא יהיה שינוי דרמטי, כך זה יימשך. ממשלת ישראל, ככל הנראה, לא עומדת להסיר את המצור. היא גם לא עומדת לפתוח במשא ומתן עם ממשלת האחדות הפלסטינית על הסכם שלום של קבע. הממשלה עסוקה בעיקר בהשתלטות על קרקעות נוספות, בריב עם בג"ץ על זכותה לא להרוס התנחלויות שנבנו באופן לא חוקי על קרקע פלסטינית בבעלות פרטית, ובהעברת תקציבים מוגדלים להתנחלויות פחות – נגיד – מאשר ליישובי עוטף עזה.

ומה אמורים תושבי עזה לעשות עכשיו? הנה, רציתם שקט? יש שקט. אף רקטה לא נורתה מאז הפסקת האש. אף חוליה לא תקפה מהים או ממנהרת טרור. רציתם בניית אמון? הנה – בניית אמון. בזמן שילדות ממשיכות למות בעזה והמצור חונק והכלכלה בקרשים ואין מים ואין בתים ואין הסרת מצור ואין תוכנית שיקום ממשית ואין עתיד ואין כלום – שקט.

עד הפעם הבאה. הרי אם נמשיך לא לדבר על עזה כל עוד שלא יורים משם, אם נמשיך לתת ל-1.8 מיליון בני אדם שנמצאים שם, כאן, פשוט לגווע לאיטם בתוך הכלא הענק שבנינו עבורם, אז הירי יתחדש. בסוף החודש או בעוד שנה, אבל יתחדש. ואם לא ירי, מנהרות, ואם לא מנהרות אז יהיה משהו אחר. ואז נגיד שהם פושעים ומה קרה שהם יורים וכבר הגענו להפסקת אש אז למה הם מתקיפים ואין ברירה והפעם באמת צריך להראות להם מה זה.

זה דבר אחד שהפוליטיקאים אדישים, או שהציבור לא מתעניין, אבל חובתם המקצועית של עיתונאים היא לעסוק בעזה עכשיו יותר מתמיד, להסביר מה קורה שם ממש עכשיו. אם לא בשביל שום דבר אחר – אז כדי לתת הקשר למלחמה הבאה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

מחכים אחרי המלחמה (אן פאק / אקטיבסטילס)