newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראלים, תפסיקו כבר לשחות בחרא שלנו

95 אחוז מהמים בעזה אינם ראויים לשתייה, וההתקפות הישראליות רק מדרדרות את המצב. אם זה לא מעניין אתכם, אולי יעניין לחשוב מה קורה לכל הביוב שנשפך מעזה לים

מאת:

כותב אורח: סם בחור

הפלסטינים בעזה מתחילים להתעורר מהלם הקרב של טבח הרמדאן בן 51 הימים שביצעה ישראל, שבו נהרגו 2,160 פלסטינים (למעלה מ-515 מהם ילדים), למעלה מ-11,000 נפצעו (לפי ההערכה יותר ממחציתם הפכו נכים לצמיתות), ואלפי בתים ועסקים נהרסו. המציאות עגומה מתמיד. אף אחד מגורמי העומק שהובילו להתפרצות מרחץ הדמים בעזה לא השתנה. ישראל ומצרים ממשיכות להטיל סגר על גבולותיה של עזה.

ואולם, יש מוצר אחד שעובר את הגבול לישראל בחופשיות. למען האמת, מוצר זה זורם בלי שיתגלה על ידי צה"ל הכל-יכול ומתגלגל היישר אל חופי תל אביב. מוצר זה הוא החרא הפלסטיני, או ליתר דיוק, לפי ההטייה התקשורתית המקובלת בימים אלה, חרא של מחבלים פלסטינים.

אין אנו הפלסטינים רוחשים אהבה רבה לישראלים הנופשים על חוף ימה של תל אביב. לרבים מישראלים אלה אין בעיה להיות אנשי היי-טק בבוקר, להחליף למדי צבא ולהשתתף בהפיכת עזה לגיהינום עלי אדמות אחר הצהריים, ואז ללכת לנוח ולשחות עם המשפחה על חוף ימה של תל אביב בערב. אך אנו ממליצים לישראלים, ואם כבר אז גם לכל התיירים המגיעים לישראל, להפסיק לשחות בחרא שלנו. לא רק שמנהג זה פוגע בבריאותכם ובבריאות ילדיכם, אלא שהוא גם הורג אותנו, הן על דרך המליצה והן בפועל.

> השריפה במפעל חיפה: מזהמים ומתעשרים, מרעילים ומרוויחים

רוחצים בחוף תל אביב (חגי מטר)

רוחצים בחוף תל אביב (חגי מטר)

עוד ועוד ביוב לים

בנייר מדיניות חדש שכותרתו "לייבש את פלסטין: מלחמת המים השיטתית של ישראל", בהוצאת אל-שבכה, רשת המדיניות הפלסטינית, כותבת מונא דג'אני מירושלים על הנזק שגורמות התקיפות הצבאיות החוזרות ונשנות של ישראל על מערכות המים של עזה:

95 אחוז מהמים שהפלסטינים בעזה צורכים מזה עשורים הוכחו כבלתי ראויים לשתייה. המחסור בחשמל שנמשך כבר כעשור גורם להגבלת יכולת טיהור השפכים וכתוצאה מכך גם להגבלת כמות המים לבתים, וכן מגביר את הזרמת מי הביוב הגולמיים לים. גם לפני תקיפת עזה הקיץ הוזרמו כ-90 מיליון ליטר של מי ביוב גולמיים או מטוהרים חלקית [לים התיכון] ביום – והם ממשיכים להיות מוזרמים כיום – כתוצאה ממחסור במכוני טיהור.

כל עוד שממשלת ישראל ממשיכה להטיל סגר מלא על רצועת עזה, אין סיכוי שיהיה בזמן הנראה לעין די חשמל כדי להפעיל את מערכות המים והביוב. בנייר העמדה שלה מתארת גב' דג'אני גם את מלחמת המים המתנהלת בגדה המערבית. היא מציינת:

על פי הקואליציה הפלסטינית למים, ביוב ותברואת חירום עבור פלסטין (EWASH) בין השנים 2009-2011 נהרסו 173 מתקני מים, ביוב ותברואה שונים, ובכלל זה החרמת מיכלי מים המשמשים כאמצעי חירום כאשר הגישה למים מוגבלת. מעבר לתקיפות שיטתיות של צה"ל על תשתיות באזור C [62 אחוז משטח הגדה המערבית], מבצעים גם תושבי ההתנחלויות הלא-חוקיות ליהודים בלבד מעשי השחתה והרס המכוונים דווקא נגד מקורות מים פלסטינים ולעיתים קרובות משתלטים על מעיינות טבעיים לשימוש הפנאי שלהם. אפשר לומר שהמתנחלים פועלים במסגרת מדיניות ישראלית ברורה הרואה בהשתלטות מסוג זה על מקורות מים אמצעי לחימה מקובל.

לנזק שנגרם יש השפעות ארוכות-טווח, כפי שמוסיפה גב' דג'אני:

ישובים פלסטינים רבים תלויים במקורות מים בסיסיים כגון בארות, מעיינות ובורות מים כדי לענות על צרכיהם הביתיים הבסיסיים. במקרים רבים הוקמו התשתיות לפני עשרות ואף אלפי שנים, והן במצב ירוד ביותר. מאות ישובים בגדה המערבית סובלים מנזקים והרס מכוונים למקורות המים שלהם. בורות מי גשם, בארות, מערכות השקיה ומערכות מים שנבנו לפני התקופה הרומית היוו יעדים להתקפות של צה"ל.

הנזק מהרס תשתיות מים אינו מסתכם במחלות, מחסור בצרכי קיום בסיסיים, אובדן הכנסה ואובדן הזדמנויות פיתוח. בטווח הארוך משפיעה המלחמה של ישראל בתשתיות המים השפעה עמוקה על הקשר של הפלסטינים לאדמתם. כשמונעים מחקלאים מים, מגרשים אותם מאדמתם. כשמונעים מרועי צאן גישה לבורות מים עתיקי יומין, גודעים את מקור פרנסתם המסורתי ומרוקנים כפרים עתירי משאבים ממקומות עבודה, משפחות ומסורות.

צינור ביוב בים של עזה, 2012 (אקטיבסטילס)

צינור ביוב בים של עזה, 2012 (אקטיבסטילס)

לייהד את הים

היות שהכלכלה הפלסטינית דהיום מבוססת על תורמים, צודקת גב' דג'אני בפנייתה שלהלן לתורמים בניסיון לשים קץ לתוקפנות ישראלית זו על מערכת המים שלנו. כל עוד שהתורמים לא ישנו את נטייתם הפוליטית לקבל בהכנעה את הכיבוש הישראלי ויקבלו על עצמם להוסיף למנדט ההתערבות שלהם גם את זכויות האוכלוסיה הילידית, לא ישתנה דבר.

"על התערבות תורמים בתחום המים לעבור ממתן פתרונות זמניים להפעלת לחץ מדיני פעיל על ישראל כדי שצבאה יחדל מההרס האסטרטגי של תשתיות מים. או אז ניתן יהיה להשקיע כספים בפיתוח ארוך-טווח של תשתיות להעצמה הפוליטית של הקהילות הפלסטיניות ברמת השטח, להבטיח גישה למים נקיים, ולאפשר את הפיתוח הכלכלי הן של המגזר התעשייתי והן החקלאי. אם יובטח לפלסטינים ולקהילת התורמים שהתשתיות חסינות מפני התקפות ישראליות תתהפך מגמת המדיניות שהותירה את הפלסטינים חסרי ישע וחסרי מים".

הרוב המוחלט של הישראלים היהודים מעדיף פשוט להתעלם מכל דבר שהוא פלסטיני. עבורם אנו שקופים. מאז קום מדינת ישראל הייתה המדיניות ברורה: לעקור את האוכלוסיה הפלסטינית בכל האמצעים האפשריים, חוקיים ולא חוקיים, להרוס כפרים פלסטינים כדי למחוק את שרידי הפשע, ולמתג מחדש כל דבר שנשאר, כגון שמות ישובים ורחובות. כבר מזמן מכנה ממשלת ישראל מדיניות זו "ייהוד" המדינה.

למרבה הצער, סכסוך זה אינו עומד להסתיים בקרוב. בינתיים, ישראלים, אנא בקשו מילדיכם לא לבלוע את מי הים.

סם בחור הוא יועץ עסקי פלסטיני-אמריקאי ברמאללה המשמש כיועץ מדיניות לאל-שבכה, רשת המדיניות הפלסטינית. הוא כותב את הבלוג הזה. פוסט זה פורסם במקור באנגלית באתר 972+ ותורגם על ידי שושנה לונדון-ספיר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

פלסטינים במחנה נוסייראת אחרי ההתקפה הישראלית, ב-8 ביוני 2024 (צילום: חאלד עלי / פלאש90)

"איך זה הגיוני להרוג 200 איש כדי לחלץ ארבעה אנשים?"

חיילים יוצאים ממשאיות סיוע, טנקים ומטוסים מפציצים, גופות בכל מקום, בתי חולים עמוסים בפצועים, ותחושה של אחרית הימים: כך תיארו במחנה נוסייראת את הפעולה הישראלית לחילוץ ארבעה חטופים. "אנחנו דם זול בעולם צבוע", אומרים שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf