השותקים והמתעלמים, ידיכם שפכו את הדם הזה
המשטרה שמתעלמת, בתי המשפט שמרחמים על אנסים ומסתפקים בצווי הרחקה דמיוניים, הרבנות שכובלת עגונות גם מול אלימות, הרווחה שמזניחה ומשרד החינוך שמפקיר. אתם אשמים. נאומה של תמר בן דוד בתה של אביטל רוקח ז"ל בהפגנה הערב בירושלים
שנתיים, תשעה חודשים ושלושה-עשר ימים עברו מאז הרצח של אמי האהובה אביטל רוקח.
בשנתיים, תשעה חודשים ושלושה-עשר הימים הללו נרצחו מעל חמישים נשים נוספות. כל כמה שאני מנסה, כל כמה שכל רצח כזה הוא כמו אגרוף חזק לבטן, אני לא זוכרת את כולן. מדי פעם, איכשהו, נחרטים להם שמות ופנים – סוהא מנצור, אילנה כהן, אנסטסיה רוסנוב.
אבל למרות המספרים המחרידים ולמרות השמות והפנים, שבתרבות שלנו מהווים איזה משהו קדוש לכאורה, כל מקרה ממשיך לעמוד לגופו. כל פעם מחדש מדווחים האם הכתובת הייתה על הקיר, האם זה רצח על רקע רומנטי או על רקע כבוד המשפחה (התשובה טמונה כמובן במוצא של הנרצחת), מה היו הגורמים לרצח והאם המשטרה עשתה כמיטב יכולתה או לא.
> למה הוא לא רצח קודם את עצמו?
מיצג מחאה בהפגנה בתל אביב נגד רצח נשים הערב (צילום: תומר נויברג, פלאש90)
אם כבר כולכן פה, אתן יודעות שהמשטרה לא עשתה כמיטב יכולתה. אתן יודעות שרבות מדי מעשרות הנשים האלה התלוננו במשטרה ועשו הן בעצמן, כל אחת כמיטב יכולתה, כדי לשמור על חייה ועל נפשה. בחלק מהפעמים – כמו במקרה של אמא שלי – גם על ילדיה.
זו השתיקה של כל האנשים שם למעלה ופקידיהם שמאפשרת את מדיניות הפרד ומשול הזו, בה רוצח אחד הוא משוגע, השני בכלל רומיאו כי הרג גם את עצמו והשלישי פשוט פלסטיני, או אתיופי, או גרוזיני כמו "אבא" שלי – אז מה הפלא שהוא רצח אותה?
למול הרפש הזה, אני רוצה שנאמר חזק וברור – ידיכם שפכו את הדם הזה. משטרת ישראל, המפכ"ל יוצא השב"כ רוני אלשיך והשר לביטחון פנים גלעד ארדן, שממשיכים לדפוק בכל הכח מיעוטים אתניים, מתנגדי משטר וסטלנים, אבל שותקים לנוכח אלימות מגדרית ומינית אפילו בתוך המערך המשטרתי – ידיכם שפכו את הדם הזה.
בתי משפט השלום, המחוזיים והעליון, ששואלים נאנסות אם הן נהנו מזה, שמרחמים על אנסים בני טובים ושמפקירים נשים כמו אמא שלי לצווי הרחקה דמיוניים על האקסים הרצחניים שלהן – ידיכם שפכו את הדם הזה. הרבנות ואנשי הדת האחרים שמשתפים פעולה עם העינוי המתמשך של נשים עגונות, גם כאשר מדובר במערכות יחסים אלימות – ידיכם שפכו את הדם הזה. משרד הרווחה, שנכשל שוב ושוב באיתור מצבי מצוקה קיצוניים ומשרד החינוך שמתייחס לחינוך מיני ומגדרי שוויוני כלוקסוס שולי לעומת משוואות טריגונומטריות – ידיכם שפכו את הדם הזה.
ולכל הגברים שסביבנו – קול דמי אחיותיי זועקים אליכם מן האדמה. תפסיקו לרצוח אותנו ולהתעלל בנו, תפסיקו לחשוב על מונוגמיה רכושנית ואלימה בתור רומנטיקה, תפסיקו לחשוב שמישהי חייבת להיות כלי הקיבול, הרחם או הכוס השימושי שלכם. תפסיקו כבר.
לנשים ולאחרות שיצאו מהבית הערב – בואו נמשיך לתמוך אחת בשניה, בחמלה ובמאבק, בדמעות ובזעקה גדולה, ללא סייג וללא כניעה להפרד ומשול. מה נעשה אחת בלי השניה?
תודה שאתן כאן.
תמר בן דוד היא אשה קווירית ירושלמית, בתה של אביטל רוקח ז"ל.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
