במקום למנוע את רצח בני הזוג בראשל"צ, המשטרה חיסלה את הרוצח

כותבת אורחת: תמר בן דוד

כשלושה ימים לאחר שרצח את אנסטסיה רוסנוב ובן זוגה אליעזר קנדינוב, המשטרה "חיסלה" את יאן גבריאלוב ושמה קץ לפרשה. סוף טוב הכל טוב: הרוצח המתועב, עבריין מוכר למשטרה, קיבל את מה שמגיע לו ונפטר מן העולם (או העולם נפטר ממנו) כשנורה על-ידי מפקד מחוז מרכז מוטי כהן. אבל לא, זה לא יכול להיגמר ככה. אסור שהמשטרה תצא הגיבורה בסיפור הזה.

נתחיל בסוף: תראו איזה יופי עובדת עיתונות מגויסת. המילה "חיסול" שמשמשת היטב לתיאור של הריגת פלסטינים (כי הם לא מתים, נהרגים או נרצחים – הם מחוסלים) על-ידי כוחות צה"ל והמשטרה, חלחלה והפכה כעת למילה כוללת. מעתה, אם נהרגת על-ידי חמוש במדים (הנכונים), אתה מחוסל. מילה זו שוללת באופן רטורי ומראש את האופציה שהמעשה שגוי, כי הרי חיסולים באים מהעולם של ג'יימס בונד או כוכבי אקשן אחרים, שהמוות שנגרם על-ידיהם הינו צודק, הכרחי ומוסרי בתכלית.

בין אם המילה הזו, שהופיעה במספר דיווחים על הפרשה, הומצאה על-ידי עורכים מתחכמים ובין אם על-ידי המשטרה, היא משמשת כלי לספין תקשורתי מתוחכם – יחד עם הרטוריקה שניתן למצוא גם בדיווחים אחרים, בהם מתוארות לאורך ולרוחב ההתרחשויות וגבורת השוטרים של אותו הערב, כשרצח בני-הזוג והאירועים שקדמו לו מתוארים בפסקה בת שלושה משפטים (בהתאם לחשיבות הדברים בעיני הכותבים). איזה קטע, ממש אותה מתכונת של הסטטוס של גלעד ארדן, השר לבטחון פנים, שהחליט גם הוא לרכוב על הסערה.

> הבית בסכנה: "החצר הנשית" בחיפה עומדת בפני סגירה

כך, במקום להגן על תושבי המקום הזה ולמנוע פשעים כפי שמשטרה טובה (אם יש כזה דבר) אמורה לעשות, היא פשוט הרגה את הפושע וזכתה בכל הקלפים: היא גם נמנעה מלהביא את יאן גבריאלוב לדין, מה שהיה עלול לעורר ביקורת בבית-המשפט ובתקשורת על התנהלותה לפני הרצח (מדובר בעבריין מוכר ואנסטסיה ז"ל הגישה עליו תלונה ושמה את מבטחה במשטרה), וגם זכתה לנקות את שמה המצחין מאינספור מחדלים דומים נוספים בהם היא הפקירה נשים למותן.

היא גם עשתה את כל זה במה שמתואר כמבצע מורכב ומשוכלל, כשהדיווחים על הירי משתנים מכתבה לכתבה ולא כל-כך ברור אם היה נחוץ או לא – האם גבריאלוב אכן שלף את אקדחו לעבר מפקד המחוז לפני שנורה? אם כן, למה התרחיש הזה הופיע רק בכתבות מאוחרות יותר? אולי יש לי נטיה לקונספירטיביות, אבל כשאין תקשורת אמינה וחוקרת שמעלה שאלות בנושא הזה, וכשאין מה לצפות ממח"ש שיחקרו את הפרשה, אין על מי לסמוך שיבדקו את האמת.

נקודת מפתח חשובה היא זהות האדם העומד בראש המנגנון. רוני אלשיך, איש השב"כ, מונה לתפקיד המפכ"ל כחלק מתהליך מתמשך של מיליטריזציה של המשטרה ההופכת מגוף שומר, אוכף ומגן לגוף מבצעי ותוקף יותר מאי פעם. מדובר גם באדם שבתוך זמן קצר מאד בתפקיד זכה לתדמית בעייתית ביותר, עקב מדיניותו בנושא הטרדות מיניות בקרב פקודיו ובקידומיהם. אלשיך ביקר בזירת ה"חיסול".

חשוב לי לסיים בהבהרה:

מהרגע שהודיעו על מותו של הרוצח, משהו בתוכי השתחרר והרגשתי איזושהי הקלה. בתור בת לנרצחת במקרה דומה, אני גם מבינה ומזדהה עם הנחמה שחשות המשפחות של אנסטסיה ושל אליעזר (זכרם לברכה) במותו, הנובעת הן מתחושת מיצוי והן מהעובדה שהסכנה חלפה עבורם.

אבל עדיין, כפי שציינה אחותו של הנרצח, לא מדובר בצדק. המערכת המשפטית אינה מתפקדת וסוחבת הכרעות דין עד אין-קץ (מניסיון) ורחוקה מלפעול לטובתן של נשים שחוות אלימות כזו או אחרת, אבל זה בוודאי אינו תפקיד המשטרה למלא את המקום הזה. לא ככה יעשה הצדק ולא ככה ימנעו מקרים נוספים, עם כמה שאין בי טיפת צער על מותו של עוד אחד מיני חלאות רבים.

[עדכון 31.5]: לאחר שמשפחתו טענה שמשהו חשוד בגרסת המשטרה בהתחשב בממצאי נתיחת הגופה, מח"ש הודו שגבריאלוב ירה לעצמו בראש לאחר ההתנגשות ברכבו. גילוי מעלה אף יותר שאלות בנוגע לצורך בירי משטרתי ובפעולת ה"חיסול".

תמר בן דוד היא אשה קווירית ירושלמית, בתה של אביטל רוקח ז"ל.

> לקראת ההכרעה בעליון: לא להפקיר את יונתן היילו