עובדי ידיעות אחרונות, היום הוא יום נהדר לפוטש
אסור לכם לשתוק עכשיו. השתיקה שלכם היא בושה לכם, בושה למקצוע העיתונות, ובושה לכל מה שידיעות אחרונות התיימר לייצג אי פעם. זה הזמן לקום ולתבוע את הרחקתו של האיש שהיה מוכן למכור את כולכם תמורת עסקה מפוקפקת ומשחיתה
אם הם רוצים לשמר משהו מהכבוד העצמי והקרדיט המקצועי שלהם, עובדי קבוצת ידיעות אחרונות צריכים לקום כאיש אחד ולארגן פוטש נגד נוני מוזס. הצעד הראשון במהלך כזה צריך להיות חתימה על הצהרה משותפת לכלל עובדי הקבוצה (או כמה שיותר מהם), שתובעת את סילוקו של ארנון מוזס מכל עמדת השפעה בעיתון, ואיום מפורש שאם לא ייעשה כן כלי התקשורת של הקבוצה יושבתו ללא הגבלת זמן. אני משוכנע שאנשים העוסקים בעבודה מאורגנת יוכלו לעזור להם. אני גם משוכנע שיימצאו עיתונאים בכירים ונחשבים שיגבו אותם.
דרישה לסילוק ואיום בהשבתה הם צעדים דרסטיים, על סף האלימים, אבל הריח שעולה מפרשת השוחד לכאורה העצומה והבלתי נתפשת כמעט בין נתניהו לנוני מוזס לא מאפשר מוצא אחר לעיתונאים ועוסקים בתקשורת שרוצים לשמר ולו שמץ מהקרדיט הציבורי שנותר להם. זה גם צעד נחוץ כדי להציל את הכבוד העצמי שלהם והיכולת שלהם להביט במראה, אבל יותר מכל זה מוצא יחיד שיציל את אמון הציבור הישראלי בתקשורת בכלל.
מי ששותקים מול תועבה כזו מבית לא יוכלו לצאת באופן משכנע נגד שחיתות ולכלוך במקומות אחרים: לא בעולם העסקי, לא בעולם המשפט ולא בפוליטיקה. הם יהיו בדיחה.
> שלוש טעויות פטאליות וקונספירציה: קיצו הפוליטי של בנימין נתניהו
לא אנשי מכירות
עיתונות אינה ככל המקצועות. ולא שיש מקצוע כלשהו שבו לא קיים פיתוי לשקר קצת; אין מקצוע כזה. אבל עיתונאי, בשונה מכל יצרן או ספק שירותים אחר, אינו רק האדם שמבצע את העבודה ומספק מוצר מבוקש: הוא האדם שמספר את הסיפור הגדול שבמסגרתו נערכות העסקאות האלה. עיתונות, במובן הזה, אינה מקצוע כלכלי, אלא זרוע תרבותית ושלטונית בלתי רשמית. השליחה של הציבור לבירורם של האמת והצדק בעניינים הנוגעים לכלל, ומי שמאמינים שתביא דין וחשבון נקי משיקולים זרים לציבור הרחב.
אולי בעידן של תוכן שיווקי כל-נוכח ושל באנרים ולינקים למכירת מוצרים – אפילו בחלומות שלנו – האמת הזו נשכחה, אבל אסור שתישכח. העילה האמיתית של מקצוע העיתונות היא לא מכירת מכונת הכביסה וחבילת הנופש, או המסרים שמשרד ממשלתי כלשהו רוצה להעביר באותו שבוע. או בשבוע הבא.
העילה האמיתית היחידה לקיומו של מקצוע העיתונות הוא הרצון והצורך של הציבור בידיעת האמת על המתרחש סביבו. בפסיקת משפט צדק. בטיפוח חשיבה ביקורתית, דבר שאינו אפשרי בעולם שבו לא רק שהשקר לגיטימי, אלא אין בכלל אמת.
במובן הזה, עיתונאי שהמו"ל שלו מעורב לכאורה בעסקת שוחד עצומה שתשפיע על כל אספקט בחיי הציבור אינו איש מכירות שראש הצוות שלו התבלבל: הוא שופט בהרכב שבו אב בית הדין לוקח שלמונים מהצדדים המעורבים במשפט.
את האמת הזאת חייב כל עיתונאי וכל עוסק בתקשורת לזכור. אובדן אמון הציבור בתקשורת פירושו אובדן אמון הציבור באמת ובצדק. לשתוק, כעובד קבוצת ידיעות אחרונות, מול ההתנהלות של נוני מוזס פירושה חתירה כנגד היסוד החשוב של העיתונות: אמונו של הציבור בכך שהמניע העיקרי והשליחות העיקרים של התקשורת היא להביא אמת, ולא למכור קריירות של פוליטיקאים ומכונות כביסה. בטח לא להתחכך במי ומי ולהיות מחוזר על ידי משרדי יח"צ, שעבורם העיתונאים הוא לא יותר מנתח בשר בחלון הראווה של קצב, אם לנקוט במטפורה העדינה יותר הנוגעת לשוק בשר.
אם אתם רוצים שנאמין לכם אי פעם בקשר למשהו, ובראש ובראשונה אם אתם רוצים שנאמין לכם שמקצוע העיתונות הוא לא קריירה שנתקעתם בה במקרה ואתם אכן מרגישים איזשהו סוג של שליחות כלפי עצמכם, כלפי הציבור שקורא אתכם וכלפי המקום הזה, קומו מהכיסאות הנוחים, הסבו את המבט מהמסך המרצד, ותנו לקולכם שיישמע בעולם האמיתי.
> הגנה מן הצדק: הקלף המנצח שפספסו עורכי הדין של אלאור אזריה
יש תקשורת אחרת
נוני מוזס, האיש שחתום על כל גיליון של העיתון הזה ורוח נושבת בכל פינה של כל כלי תקשורת של הקבוצה, היה כנראה מוכן למכור את כולכם – את הדעות והעבודה והמאמצים שלכם – תמורת עסקה מפוקפקת עם הדמות המושחתת והמשחיתה ביותר בישראל מזה שנות דור.
אסור לכם לשתוק עכשיו. השתיקה שלכם היא בושה לכם, בושה למקצוע העיתונות, ובושה לכל מה שידיעות אחרונות התיימר לייצג אי פעם. לא "העיתון של המדינה", אלא "פרצופה של המדינה": מפעל מושחת שמנוהל על ידי איש חסר מעצורים ומוסר אחד, על רקע שתיקה מחפירה של כל המעגלים הקרובים אליו.
האחד עשר בינואר 2017 הוא יום נהדר לפוטש.
ולקוראים פה: זה בדיוק הזמן לתמוך במעט העיתונות הישרה שנשארה פה: אם זה עיתון הארץ או המקום הכי חם בגיהנום או הפלטפורמה המעולה הזו, שיחה מקומית, שתשמח לעזרתכם. גם לקוראים יש תפקיד חשוב בעיצוב פני העיתונות והתרבות. לתועבה שנקראת ידיעות אחרונות אל תעזו להתקרב. את ישראל היום תשאירו בידי האנשים הנחמדים שמחלקים אותו.
לישראל מגיעה עיתונות שמסוגלת לדבר אמת. אבל קודם ניקיון גדול. ואני חושב שאני מדבר לא רק בשם עצמי כשאני אומר לעובדי ידיעות אחרונות: דברו עכשיו או שתשתקו לתמיד. אם לא תדברו עכשיו אתם לא ראויים לאמון שלנו, ולא לשם התואר שמוצמד לעיסוק שלכם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן