עשור לגדר, פרק 11: ביטחון לישראל?

המניע העיקרי והמוצהר להקמת גדר ההפרדה היה השמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל. עשור לאחר תחילת הבנייה, ולצד כל השפעותיה על הפלסטינים, על הטבע, על הכלכלה ועל המצב הפוליטי שנסקרו כאן, הגיע הזמן לשאול: האם הצליחה הגדר להשיג את מטרתה?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

צילום פרויקט: אורן זיו / אקטיבסטילס

במבט ראשון, כשעומדים על גבעת בית הקברות בבודרוס, גדר ההפרדה נראית הגיונית ומתבקשת. מעל ענני הגז המדמיע, המתפשטים בעמק במסגרת חילופי האבנים והרימונים בין נוער הכפר לבין נוער הצבא, מעבר לגדר, שעכשיו בנויה כמעט על הקו הירוק לאחר שהמאבק העממי המקומי המפורסם הוביל לשינוי התוואי ולהשבת 95% מהאדמות לצד הכפר, ומבעד לשכבת הערפיח החום, הרובץ תדיר מעל לב הארץ – אפשר לראות בבירור ובקרבה מוחשית עד מאוד את קו המתאר המוכר של תל אביב.

זה לא קו מתאר רחוק או עמום. בקו אווירי יש רק כ-20 ק"מ בין תל אביב לבין הגבעה הזאת, ובמבט מעמיק יותר אפשר ממש לזהות את המגדלים, אחד-אחד. הנה עזריאלי והקריה, הנה שער העיר ברמת גן, וקצת צפונה משם אפשר לראות גם את העגורנים של השכונה החדשה המתפתחת לצד מגדלי yoo ואת אקירוב. ניתן להבחין גם בבתי המגורים של דרום-מזרח העיר, קרובים ונמוכים יותר, וכן בחירייה. שם הרי הזבל – הושט ידך וגע בם.

מבט מבית הקברות של בודרוס לעבר תל אביב (צילום ואינפוגרפיקה: רות אדמונדס)

מבט מבית הקברות של בודרוס לעבר תל אביב (צילום ואינפוגרפיקה: רות אדמונדס)

במובן הזה, במקום הזה, אפשר להבין למה ישראל רוצה את הגדר הזאת כאן. אם הזכרנו בפרק הראשון בסדרה את הרקע להקמתה, את פיגועי ההתאבדות ואת הלחץ הציבורי על הממשלה לפעול, הרי שהגדר כאן, שעומדת כאמור כמעט על הקו הירוק ומונעת גישה חופשית ומהירה למטרופולין הגדול ביותר בארץ – נראית כמו הפתרון.

אבל במבט נוסף ברור שהתשובה לא יכולה להיות כל כך פשוטה. אם מורידים את המבט מקו הנוף, רואים שוב את שרידי ההפגנה המתפזרת, את שער הגדר נפתח, את הג'יפים הצבאיים שועטים קדימה, את התותח המותקן על הגג של אחד מהם יורה מטח של כעשרים רימוני גז לתוך בית הקברות והכפר עצמו, את החיילים שרצים ומנסים לעצור צעירים נמלטים, ואת המשפחות המסתגרות בבתיהן ומנסות להגיף את הדלתות ולאטום את החלונות מפני העשן החונק.

המבט השני מזכיר שכמאה דונם מאדמות הכפר נותרו מצידה השני של הגדר, והפכו כמעט בלתי נגישות. הוא מזכיר את העובדה שאין "אנחנו פה והם שם", כי הצבא (כמו כל ישראלי) יכול בחופשיות עדיין להכנס לכאן ולעשות כרצונו. הוא מזכיר שבמקור התוואי כאן סיפח בערך פי עשרים יותר אדמות, ושאילולא המאבק העיקש של התושבים רבים יותר מביניהם היו עלולים לאבד את פרנסתם – ושבמקומות אחרים לא היה כזה מאבק, או כזה הישג, אלא רק תסכול מצטבר. הוא מזכיר שהמצב הקיים עדיין לא מקובל על הנתינים החיים תחת משטר צבאי, ושהם ימשיכו להלחם, בדרך זו או אחרת, עד שיזכו בעצמאות. המבט השני מזכיר שהשאלה היא לא רק האם גדר, אלא איזה, איפה ואיך.

ארוכה ומתפתלת. החומה באזור ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ארוכה ומתפתלת. החומה באזור ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"התוואי מסכן את הכוחות המסיירים"

"אם אתה שואל את הישראלי הממוצע ברחוב, שחושב שהשאלה היא האם להקים גדר או לא, הוא יגיד לך: 'אני שומר על החיים שלי, אז כוסאוחתו – יש להם מחסום, שייסעו עוד שעתיים, לא מעניין אותי'. לדעתי הוא צודק לגמרי. כי אם מציבים חיים מול נוחות או כל דבר אחר אז ברור שהחיים גוברים. אבל זה בדיוק הבלוף הגדול", כך אומר אל"מ שאול אריאלי, חבר המועצה לשלום ולביטחון, ואחד ממחברי הספר "חומה ומחדל".

"האמת היא שאין ויכוח בין ישראל לבין העולם על עצם הזכות להקים גדר. גם העולם, גם בית הדין בהאג, אומרים לנו שאפשר להקים גדר, חומה, נחל עם תנינים, מה שבא לנו – כל עוד שזה על הקו הירוק. ולזה ישראל אומרת לא. העניין הוא שממשלת ישראל העדיפה ביודעין להפקיר את הביטחון של התושבים ולסכן את חייהם כדי להשיג אינטרסים זרים, בעיקר התנחלותיים".

כפי שהוזכר בפרק הראשון, אורכו העדכני של התוואי הארוך והפתלתל הוא יותר מפי שניים מאורך הקו הירוק, 85% אחוז ממנו עוברים בתוך הגדה המערבית, וכ-50 אלף פלסטינים נשארים ממערב לו – נתונים שכל מומחה לביטחון ודאי יסכים שהופכים את מלאכת השמירה על הגבול שנוצר דה-פקטו לקשה יותר.

אבל לא רק העיקרון הכללי ולא רק ההיגיון המספח של התוואי כולו פוגעים באפקט הביטחוני של הגדר – אלא גם קטעים ספציפיים שלה, שאפילו בג"ץ קבע שאינם תורמים לביטחון. כבר ב-2002 הוגשה עתירה לבית המשפט נגד מקטע הגדר באזור של ג'יוס והתנחלות צופין, שנדחתה לאחר שהשופטים קיבלו את טיעוני מערכת הביטחון בדבר הצורך הביטחוני שבתוואי. עם זאת, עתירה נוספת שהוגשה נגד אותו מקטע ב-2005 התקבלה לאחר שהתושבים והמוקד להגנת הפרט חשפו שהתוואי תוכנן כפי שתוכנן לטובת צרכי התרחבות ההתנחלות.

מבתקת את אזורי הכפר. הגדר ליד אריאל  (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מבתקת את אזורי הכפר. הגדר ליד אריאל (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה", כתב השופט אהרון ברק, שקיבל את העתירה השנייה. "לא הוצגה בפני בית המשפט העליון, בעתירה הראשונה, התמונה בשלמותה. העתירה שלפנינו מצביעה על אירוע שאין להשלים עמו, שלפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו נגד עיני מקבלי ההחלטות".

בפשטות: בית המשפט קבע שמערכת הביטחון שיקרה לו. לימים החשיפה הזאת עלתה לאחד ממתכנני הגדר הבולטים, המתנחל אל"מ במיל' דני תרזה, במשרתו. אבל לא צריך לדאוג לתרזה יותר מדי. לפני שנה הוא הפך ליועץ ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לענייני הגבול שישראל תציע במסגרת מו"מ עם הפלסטינים – מכל הנושאים שבעולם.

בעתירה אחרת, בזו של הכפר בלעין, קבע ההרכב בראשות השופטת דורית בייניש שלא רק שהשיקול המוביל בקביעת תוואי הגדר היה תוכניות להרחבת ההתנחלות "מתתיהו מזרח", אלא גם שמבחינה צבאית-ביטחונית נטו מדובר בתוואי פגום. "אין חולק כי התוואי עובר ברובו בשטח נחות מבחינה טופוגרפית הן ביחס למודיעין עלית, הן ביחס לבילעין", כתבה בייניש, והוסיפה כי "הוא מסכן את הכוחות המסיירים לאורך התוואי. על רקע תפיסת הביטחון שהוצגה לנו במקרים רבים אחרים, לפיה קיימת חשיבות ביטחונית להקמת הגדר בשטחים טופוגרפיים שולטים, מעורר התוואי הקיים תמיהות".

ניתן לטעון שדווקא הבג"צים האלה מלמדים אותנו על הערך הביטחוני של הגדר, שכן במקומות שיש צורך – המערכת ידעה לתקן את עצמה. מצד שני, מי ערב לנו שבכל מקום שבו השיקולים לא היו ביטחוניים פנו התושבים לבג"ץ? מי אמר שבכל מקום עמדו לרשותם הכלים לחשוף את שקרי המערכת, כמו שקרה בכפרים ג'יוס ובלעין, שדרך המאבק העממי התחברו עם שותפים ישראלים וכך זכו בגישה מוגברת לבית המשפט? ומה לגבי האופן שבו בג"ץ עצמו קיבל את טענת הזמניות של המכשול כהצדקה לסיפוח דה-פקטו של גושי התנחלויות, ולהשלכות הביטחוניות ארוכות הטווח של ההחלטה הזו?

עשרות אלפים חוצים יום-יום דרך החורים. אתר בנייה נטוש של מקטע גדר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עשרות אלפים חוצים יום-יום דרך החורים. אתר בנייה נטוש של מקטע גדר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הבחירה הפלסטינית

אפילו אם מוצאים ערך ביטחוני בתוואי המתפתל, ואפילו אם בוחרים להעלים עין מהמקרים שבהם מערכת הביטחון שיקרה לגבי האינטרסים שלה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבארבעה מקטעים לאורך התוואי פשוט אין גדר. כפי שהוזכר כאן בעבר, העבודות הוקפאו במדבר יהודה, סביב גוש עציון וסביב מישור אדומים והכניסה המזרחית לירושלים, והן מתקדמות אך רחוקות מהשלמה בדרום-מערב ירושלים. שם עדיין ניתן להשקיף על קו הנוף של מרכז הבירה, ובניגוד לבודרוס ותל אביב – גם להגיע אליו.

"דרך הפרצות האלה עוברים נחילים של שב"חים, סמים, נשק ומה לא", אומר אריאלי. "יצאו משם גם מפגעים ורוצחים, והסיבה היחידה שלא משלימים את הגדר שם היא פוליטית – שרוצים לספח את כל המרחב הזה ויודעים שזה לא יעבור את בג"ץ. לכן מפקירים את הביטחון". "אחד מהדברים המדהימים הוא שהגדר לא הסתיימה עד היום", מוסיף אילן ציאון, ממייסדי תנועת "גדר לחיים". "אין בעיה לעבור אותה, וכל יום עוברים אותה עשרות אלפי שב"חים וחוזרים. אין בעיה להחדיר ביניהם גם מחבלים מתאבדים. אז למה לא עושים את זה? בגלל הפלסטינים. זו בחירה שלהם, כי הם יודעים שאם הגדר תושלם אז יושלמו עוד עובדות בשטח, והיא תמנע מהם אפשרות להשפיע על המצב הביטחוני. כך שהביטחון שלנו הוא למעשה רק מדומה".

על חומה תמיד אפשר לטפס. וואלג'ה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

על חומה תמיד אפשר לטפס. וואלג'ה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

התשובות של אריאלי וציאון מתחילות לסמן תשובה נוספת לשאלה הביטחונית: אמנם מספר הפיגועים צנח דרמטית מאז שהתחילו והתקדמו העבודות לבניית הגדר, אבל הגדר לא הייתה הסיבה היחידה לכך. גם הדיכוי האלים של האינתיפאדה השנייה, הכיבוש מחדש של הערים, המעצרים, גיוס המשת"פים והלחץ על האוכלוסייה האזרחית השפיעו, ולצידם – ההחלטה שהתקבלה בהדרגה מהצד הפלסטיני לפנות למסלולי מאבק של הפגנות עממיות, לחץ כלכלי, אקדמי ותרבותי, וניסיונות לקבלת הכרה דיפלומטית.

"אסור לקחת מהגדר את מה שהיא נותנת", מדגיש אריאלי. "יש מכשול, יש כוחות מזוינים שמפטרלים. אבל האם היא מביאה לשקט? ברור שלא. ההוכחה לזה היא שאין בעצם תפיסות של מחבלים על הגדר כמו שהיה בעזה לפני שהתחלנו לירות בכל מי שמתקרב לגדר שם. אם זה לא קורה – זה אומר שהיא לא הבלם".

השאלה הלא נכונה

"לפני הגדר לא הייתה מגננה יעילה", אמר לאחרונה מפקד חטיבת הצנחנים, אל"מ אמיר ברעם, ל"הארץ". "השב"כ היה מעביר התרעה על מחבל בדרך והבנתי שאין הרבה מה לעשות חוץ מלהעמיד חיילים על הכביש ולהחזיק ידיים". עם זאת, גם הלוחם הזה מציין שהגדר לא תחזיק כפתרון לאורך זמן. גדר אפשר לחתוך, מעל חומה אפשר לקפוץ, וכמובן שפתחים אפשר לעבור ולהסתנן, ומעל הכל אפשר תמיד לירות טילים כפי שאנחנו רואים בעזה.

"מי שרוצה להורג ולהיהרג, 'מכשול ההפרדה' לא ימנע בעדו", מדגישה אילנה המרמן במאמר ב"הארץ", ומוסיפה בהמשך: "עוד לא נבראה מציאות היסטורית שבה –אסימטריה שכזאת (בין הכובש לנכבש, ח"מ) היא ערובה לחיים של שקט וביטחון". דברים אלה מחוזקים באיום העצוב שהשמיעה שירין אל-אערג' בדבריה בסדרה זו: "אולי זה יהיה עוד 10 או 15 שנה, אבל דברים ישתנו, וכשזה יקרה סביר להניח שלישראל יהיה עסק לא רק עם הפלסטינים אלא עם כל העולם הערבי. אני מאוד מקווה שהישראלים יבינו את זה וימצאו פתרון כבר עכשיו, שלא נגיע למצב שהורגים זה את זה".

האם המכשול מבטיח לנו ביטחון? החומה הופכת לגדר ליד ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

האם המכשול מבטיח לנו ביטחון? החומה הופכת לגדר ליד ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

רוב מדינות העולם, בית הדין הבינלאומי, ההנהגה הפלסטינית והפעילים הנאבקים בגדר בכפרים ובערים (למעט תומכי פתרון המדינה האחת) – היו מסכימים לגדר שתבנה על הקו הירוק. כל עוד שאין כזו, וכל עוד שהגדר שקופה לישראלים, וכל עוד שהיא גובה מחיר יומיומי מהמוני חקלאים ופועלים, וכל עוד שהכיבוש נמשך משני צדדיה ואין פתרון של שלום בין הצדדים – שום פתרון, ביטחוני ככל שיהיה, לא יוכל באמת להבטיח ביטחון. השאלה לפיכך היא לא האם גדר, כל גדר, תורמת לביטחון (סביר להניח שכן), אלא האם התוואי של הגדר הזו והצורה שבה בונים אותה (ולא בונים אותה) תורמים לביטחון אמיתי ומתמשך יותר מכל אפשרות אחרת. התשובה על כך היא כמעט בוודאות לא.

כפי שצוין בתחילת הסדרה – למרות בקשות חוזרות ונשנות, משרד הביטחון סירב לאפשר ראיון עם גורמים במשרד המעורבים בתכנון ובבניית הגדר. 

————-

הפרקים הקודמים בסדרת "עשור לגדר":

1) הפרויקט הישראלי הגדול

2) חומה ושלום

3) דונם פה ודונם שם

4) לא פה ולא שם – הכפרים ממערב לגדר

5) דרך חדשה להתנגדות

6) הגדר עוד עומדת – מה השיג המאבק העממי?

7) הכפר שהופך לכלא

8) מעמד עובדים במצור

9) חלוקת הארץ של המים, הצומח והחי

10) מפגשים עם החומה במרחב

 

הפרק הבא: סיכום – לאן הולכים מכאן?

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf