newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סיום הכיבוש הוא באמת איום על ישראל

בימין אוהבים להאשים את הפלסטינים שהם מטשטשים את הגבול בין השטחים לבין ישראל. בפועל מי שעשה את זה הן כל ממשלות ישראל, שמיזגו את הכלכלה והתשתיות משני צדי הקו הירוק עד לבלי הפרד

מאת:

כותבת אורחת: מרב זונשיין

בתגובה להתקפות החריפות עליו בשבוע האחרון אמר מנכ"ל "בצלם", חגי אלעד, בראיונות שונים כך: "לא דיברתי נגד המדינה שלי, דיברתי נגד הכיבוש". על פניו מדובר בהבחנה ברורה: מנכ"ל של ארגון זכויות אדם גדול מנסה לדאוג שמדינתו תפסיק להפר זכויות אדם, תפסיק להפעיל אלימות שיטתית וממוסדת נגד עם חסר זכויות, או בקצרה: תפסיק להחזיק בפלסטינים תחת כיבוש ומשטר צבאי.

מבחינת הממסד ביקורת על הכיבוש הופכת את אלעד לגורם חתרני, לא פטריוטי ואנטי-ישראלי. מנגד, נראה שמבחינת רוב הישראלים אין בכלל שמץ של ספק שלהיות בעד הכיבוש, בעד השליטה הצבאית בפלסטינית ובעד ההתנחלויות ומערכות החוק הנפרדות בשטחים – זה להיות פטריוט. כך למשל אף אחד לא מטיל ספק בפטריוטיות של מי שמקדמים, מתוך הממשלה ובחברה האזרחית, חקיקה שתכשיר בדיעבד הקמת מאחזים לא חוקיים על אדמה פלסטינית פרטית, או של מי שמבקשים לספח את הגדה המערבית ללא הסכמת מליוני הפלסטינים שחיים שם.

> למה בצלם לא מדברים ישירות איתנו בארץ?

התנחלות אריאל (גיל יערי / פלאש90)

שהכיבוש, שבבסיסו הוא מצב זמני, התפתח והפך להיות צורת שלטון קבועה שמנסה לשמר את עצמה בצורתה הנוכחית. התנחלות אריאל (גיל יערי / פלאש90)

המסר שמקדמים נתניהו וחברי ממשלתו, שלא זוכה להתנגדות משמעותית באופוזיציה או בציבור הרחב, הוא פשוט: פעילות למען זכויות אדם של פלסטינים היא לא רק השמצת המדינה – היא על סף בגידה. מבחינתם, דיבור נגד הכיבוש זהה לדיבור נגד ישראל. אין להפריד בין השניים. זו דרך נהדרת להשתקת ביקורת באמצעות דה-לגיטימציה של המבקר. לאורך זמן מדובר בסכנה של ממש על חופש הביטוי והמחאה הפוליטית, ואין פלא שכל כך הרבה אנשים זיהו את האיום הזה ומיהרו לתרום לבצלם השבוע, או שהבית הלבן התגייס להגנתם.

אבל מה שמסוכן בתקדימים כמו זה הוא ההשפעה ארוכת הטווח שלהם. ככל שנתניהו ושותפיו יקדמו את העמדה הזו, כך באמת ובתמים דיבור נגד הכיבוש יהפוך להיות דיבור נגד ישראל. וזה בדיוק מה שנתניהו רוצה: הוא וחבריו בימין הקיצוני עובדים קשה מאוד כדי לטשטש את הגבול בין ישראל לבין הכיבוש, בין אריאל לבין עכו, בין חברון לחיפה.

למרבה האירוניה, המחיקה הזאת היא בדיוק הדבר שבו מאשים נתניהו את הפלסטינים.

למען האמת, האבחנה בין מדינת ישראל לבין השטחים הפלסטינים הכבושים אכן נמחקה כבר מזמן. בספרם "משטר זה שאינו אחד" כותבים אריאלה אזולאי ועדי אופיר שהכיבוש – שבבסיסו הוא מצב זמני – התפתח והפך להיות צורת שלטון קבועה שמנסה לשמר את עצמה בצורתה הנוכחית. תחושת ה"זמניות" או ה"ארעיות" של הכיבוש רק נועדה להקנות לו לגיטימציה.

לכן במובן הזה נתניהו צודק. מה שחגי אלעד, בצלם, ובכלל קהילת זכויות האדם והשמאל בישראל אומרים אכן מהווה איום על המשטר הישראלי עצמו. סיום הכיבוש הוא אכן חתירה תחת מה שמדינת ישראל הפכה להיות. כדי להפריד בין המדינה לבין הכיבוש נצטרך לטפל באופן יסודי ושורשי בכל מוסדות התרבות, בכלכלה, בתשתיות הפיזיות. נצטרך לשנות את החברה הישראלית מהיסוד, להפוך אותה מחברה שחלק מרכזי מחייה הוא שליטה בחברה אחרת לחברה ששואפת לקיים שוויון זכויות לכל מי שחיים בשטחי המדינה.

תהליך כזה הוא תהליך קשה ומורכב שמפחיד רבים מהיהודים בארץ, לרבות מי שנמצאים באופוזיציה, כי הוא כולל גם ויתור על חלק מהפריבילגיות שנותנת המדינה היהודית. לכן הדרישה הבסיסית, המתבקשת, לסיום השליטה הצבאית על עם אחר, היא גם הדרישה הכי מורכבת, חתרנית ומפחידה בישראל היום.

מרב זונשיין היא עיתונאית עצמאית, עורכת וכותבת באתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית שם, ותורגם על ידי חגי מטר

> שמחת החיים החסידית מדביקה את נוער השוליים הליטאי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ההורים בעזה מתמודדים עם הסיוטים הכי גרועים שאפשר להעלות על הדעת. אב ובתו בח'אן יונס, עזה, לאחר הפצצה ישראלית, 13 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

אני, פלסטיני מיפו, רואה מה קורה בעזה וחרד לגורל לבתי

כל תמונה של אב פלסטיני האוחז בגופו חסר החיים של ילדו מזכירה לי את הסכנה המאיימת על בתי. אם המלחמה לימדה אותי משהו, זה האמת העצובה שחיי ילדינו הם חסרי ערך. היא מציבה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית: להישאר במולדת או להגן על ילדינו במחיר של פליטות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf