בדרך לארץ: הכירו את מוביל המאבק העולמי להכרה בבעלי חיים כישויות משפטיות
בעלי חיים מוגדרים משפטית כקניין, ואין להם זכויות עצמאיות. זה בדיוק מה שעורך הדין סטיב וייז, שמגיע לישראל השבוע, מנסה לשנות. כדי לעשות את זה הוא משתמש בכלים משפטיים ששימשו נשים ועבדים בעבר. בקרוב אצלנו?
כותב אורח: אורן בן יוסף
מי מחליט למי יש זכויות ולמי אין? אלו האוחזים במושכות לעולם לא צריכים להוכיח דבר. הזכויות שלהם "טבעיות" ו"שקופות", בעוד ה"אחר" הוא זה שצריך להיות ראוי להן, מספיק חכם, מספיק מתורבת, מספיק אנושי.
עורך הדין האמריקאי סטיב וייז החל את עבודתו כעורך דין במטרה ברורה לעזור למוחלשים. כאשר הוא למד על אסונם הגדול של בעלי החיים בשבי האדם, הוא הבין מיד כיצד תראה עבודתו. וייז והארגונים שפועלים עמו מגישים עתירות תקדימיות בשורה ארוכה של מדינות בנסיון לשנות את מעמדם המשפטי של בעלי החיים. בארגנטינה ובקולומביה הם כבר זכו להצלחות, בארה"ב הם מנהלים מאבק עיקש, ובימים אלה – עם בואו לסדרת אירועים בישראל בשבוע הבא – בוחנים את האפשרות לעשות את זה גם כאן.
> משפחת שאול בביקור אצל משפחת מנגיסטו: זה הזמן לעסקה עם חמאס
לכאורה, זה אמור להיות פשוט ביותר. בעלי החיים סביבנו חושבים, מרגישים, סובלים ויכולים גם לשמוח, כשאנו מרשים להם, וכל זה אמור היה להספיק לאדם עם לב פועם לשחרר אותם משעבודם ולתת להם לחיות את חייהם ללא חשש מאלימות אנושית. אבל מה שנראה פשוט על הנייר הופך להיות איטי, מסורבל ומסובך עד ייאוש במציאות. למה זה קורה? כל אחד ואחת יכולים לספק תשובות רבות לכך. בשורה התחתונה, מיליארדי בעלי חיים סובלים ומתים בגלל חוסר הרצון שלנו לפתוח את ליבנו אליהם.
בעלי חיים, מסביר וייז, מוגדרים כ"דברים" וכקניין מבחינה משפטית. הם "דברים" כמו עפרונות וכמו מכוניות, כמו שולחנות וכמו עציצים. אנחנו מרביעים אותם לשימושנו, קונים אותם לשימושנו, מנצלים אותם ברפתות, בלולים, במעבדות ובגני החיות לשימושנו וכמובן – הורגים אותם לשימושנו. הם סובלים, אבל זה לא מעניין אותנו מאחר ואנו מתייחסים אליהם כאל דברים. סוף פסוק. בתרבות האנושית, אותם יצורים חשים זוכים אפילו לפחות הגנה מ"דברים" אמיתיים, כמו תאגידים וספינות, שדווקא כן זוכים להיות מוכרים כישויות משפטיות לכל דבר.
דרך עבודתו המשפטית מנסה וייז לשבור את מחסום המינים ולעזור לנו להחזיר את בעלי החיים ממעמד של "דברים" למה שהם באמת: סובייקטים, בעלי זכות לחיים, חירות ושלמות גופנית. לדבריו, השאלה מי מוגדר כישות משפטית היא בראש ובראשונה שאלה חברתית. לאורך ההיסטוריה קבוצות מדוכאות נושלו מכל זכות בסיסית ונחשבו גם הן כרכוש "בעליהם", כמטבע עובר לסוחר. כך היה עם נשים, עבדים וקבוצות נוספות. אחת הדרכים לשנות זאת ולהפוך את חברי הקבוצות הללו לנראים ונחשבים הייתה הגשת עתירות פרטניות לצווי שחרור ("הביאס קורפוס"), שיכולות להיות מוגשות על-ידי כל אחד לשחרורו של כל אחד אחר, וערערו מהיסוד על הסדר החברתי שאפשר את עצם שלילת חירותו של מי שרוח חיים באפו.
נצחונות הקופה והדב
לאחר שנים של מחקר ואיתור קפדני של בעלי חיים במצוקה, בשנים האחרונות וייז וארגונו, "הפרויקט לזכויות הלא-אנושיים" (Nonhuman Rights Project), התחילו להגיש עתירות "הביאס קורפוס" במדינות שונות. העתירה הראשונה הוגשה בארצות הברית בשנת 2013, בשם טומי וקיקו, שני שימפנזים כבני 30 שנוצלו במשך שנים בתעשיית הבידור ומוחזקים כיום בבידוד קיצוני. קו הטיעון של וייז לא נשען על עקרונות של צער בעלי חיים, אלא על טענות חוקתיות הנוגעות להיותם של טומי וקיקו מושאי זכויות בפני עצמם, שצלמם מופשט מהם בניגוד לערכים החברתיים המקודשים של חירות ומימוש האוטונומיה האישית.
זו אינה חזית קלה. העתירה, שהוגשה בניו יורק, נדחתה, וכיום הארגון נמצא בהליך ערעור לבית המשפט לערעורים במדינה. להליך הערעור ביקשו להצטרף גם משפטנים מובילים, פילוסופים והמרכז לזכויות חוקתיות (שהגישו עתירות הביאס קורפוס בעניינם של עצירי גוואנטנאמו, ובכך הפכו אותם לקיימים בעיני מערכת המשפטית האמריקאית). במקביל מתנהלים בארה"ב תיקים נוספים בעניינם של שני שימפנזים שבוצעו בהם ניסויים, ושל שלוש פילות שמוחזקות על ידי קרקס.
> פרות קדושות: איך צמחונות יכולה לשמש מכשיר לדיכוי
אך בעוד שבארה"ב נתקל סטיב וייז בינתיים בחומה משפטית בצורה, במקומות אחרים יש הצלחות. על בסיס טיעונים דומים הצליח ארגון שפועל בארגנטינה לשחרר קופי שימפנזה מגני חיות. פסק הדין התקדימי, שניתן בעניינה של הקופה ססיליה, לא רק שהכיר בה לראשונה כאישיות משפטית לא-אנושית, במקום כחפץ ברשות גן החיות, אלא גם הוליד את המשפט היפה הבא, שנכתב על ידי השופטת: "מצבה הנוכחי של ססיליה נוגע בנו. אם נדאג לשלומה, זוהי לא ססיליה שתהיה חייבת לנו, אלא אנחנו אלה שנהיה חייבים להודות לה על כך שנתנה לנו את ההזדמנות לצמוח כקבוצה ולהרגיש מעט יותר אנושיים". על אותו בסיס ניתן גם צו הביאס קורפוס לשחרורו של דב בקולומביה – והצו נמצא כרגע בהליך ערעור לבית המשפט החוקתי במדינה.
וייז וארגונו ממשיכים בימים אלה לבנות רשת של קבוצות מחקר ופעולה בעוד כתריסר מדינות, שבודקות את האפשרות להרחיב את ההגנה המשפטית על בעלי החיים באמצעות גישתו של וייז (או כלים דומים) במערכות המשפט המקומיות. בארץ, מנסה קבוצת מחקר בקליניקה לצדק סביבתי ולהגנה על זכויות בעלי חיים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לבחון אפשרויות דומות. הקבוצה חוקרת את מערכת המשפט המקומית, משווה את החקיקה הישראלית לאחרות, ובוחנת דרכים לאתגר את החוקים הקיימים לזכויות בעלי חיים כדי להרחיב את ההגנה עוד יותר. בביקורו הקרוב בארץ ייפגש וייז עם הקבוצה כדי לחלוק מנסיונו.
האם המאבקים האלה יצליחו לשכנע את בתי המשפט שבעלי חיים הם בעלי זכויות וחירויות יסוד שלא ניתן לשלול? לכאורה זה אמור להיות פשוט לראות אותם כך. עלינו לשאול אם הבנה כל כך פשוטה תוכל להתגבר על תרבות עתיקת יומין של שעבוד וגרימת סבל לכל אלו שאינם אנושיים.
עו"ד סטיב וייז יבקר בישראל בשבוע הקרוב בין ה-8-11.4, ויקח חלק באירועים שונים בסינמטק בתל אביב ובאוניברסיטאות בתל אביב, ירושלים וחיפה. אורן בן יוסף הוא מורה ורכז פעילות השטח והתקשורת של האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים
> אלון חסן סירב לתפקיד העובד המזרחי המסכן, חטא שאין עליו כפרה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן