נתניהו מפחד מטראמפ. מעינב צנגאוקר הוא מפחד לא פחות

הלחץ של טראמפ הוא תירוץ מושלם לנתניהו כדי להסביר לתומכיו ולשופרותיו מדוע ירד מעץ "הניצחון המוחלט". שלט חוצות בירושלים, ב-13 בינואר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

מהגרדיאן עד ערוץ 14, מ-ynet עד "הארץ", יש קונצנזוס כמעט מוחלט: הלחץ של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, הפחד ממנו, האיומים שלו, הם אלה שחוללו את השינוי, והביאו את בנימין נתניהו להסכים למה שלא הסכים לו קודם ולהגיע להפסקת אש. הסיפור על סטיבן וייטקוף, השליח של טראמפ למזרח התיכון, שהודיע לנתניהו שהוא מגיע בשבת בבוקר לירושלים ואין לו שום כוונה לחכות לצאתה של שבת קודש, עומד להפוך לפולקלור. "אם נתניהו הוא סך כל פחדיו, ההסכם מגלה שטראמפ מפחיד אותו יותר מבן גביר", כותב היום עמוס הראל, ומתמצת את הרוח הכללית. לא היה הסכם אלמלא טראמפ.

אינני יודע מה בדיוק נאמר בשיחה בין וייטקוף לנתניהו, ואם הוא אכן דיבר לנתניהו "בקצב הכתבה", כפי שכתב נדב אייל. ייתכן שטראמפ אכן איים על נתניהו, ייתכן שנתניהו אכן נבהל. אבל אני מציע מבט אחר על ההסכמה של נתניהו לקבל את תנאי ההסכם, שלפי כל הראיות מונח על השולחן מאז מאי 2024. אני מבקש לטעון שכפי שההחלטה להמשיך במלחמה ולהיכנס לרפיח למרות האיומים האמריקאיים היתה החלטה פנים ישראלית, ככה גם ההחלטה לקבל את הסכם הפסקת האש היא החלטה פנים ישראלית.

לפני קצת פחות מחודשיים, רגע לפני ההסכמה על הפסקת האש בלבנון, כתבתי כאן ש"סיום המלחמה שם (בלבנון) יחזיר בהכרח את תשומת הלב של הציבור הישראלי למלחמה בעזה, והשאלות לגבי התוחלת של המשך המלחמה שם ישובו ויצופו. גם אם טראמפ ייתן אור ירוק להמשך הטיהור האתני בעזה, לא בטוח שזה יספיק כדי לשכנע את הציבור הישראלי. אם ישראל מתכוונת לכך ואם לא, סיום המלחמה בלבנון עשוי לזרז את סיום המלחמה גם בעזה". זה בדיוק מה שקרה.

יש מי שיטען שחמאס הסכים להפסקת האש משום שנשאר לבד אחרי שחזבאללה הפסיק את האש ומשטר אסד קרס. אני מטיל בכך ספק. אם חמאס האמין ברגע כלשהו (ויש ספק אם הוא אכן האמין) ש"מאזן האימה" שיצר חזבאללה מול ישראל ימנע ממנה לעשות ככל העולה על רוחה בעזה, הפלישה לרפיח במאי 2024 מן הסתם הוכיחה לו שהוא טועה, ושהוא נשאר לבד מול הכוח הצבאי הישראלי. משטר אסד היה עוין לחמאס, ודווקא המשטר החדש בסוריה עשוי להיות אוהד יותר. המעמד הבכיר בדמשק של קטר, הפטרונית של חמאס, יכול להעיד על כך.

אין שום סיבה לא להאמין לאיתמר בן גביר שטען שהלחץ הפוליטי שהוא הפעיל הכשיל את שוב ושוב את העסקה, שכאמור היתה מונחת על השולחן מאז מאי. הטענה שההסכם הושג כי חמאס ויתר על כל הדרישות שלו בגלל העקשנות של נתניהו "(הוא) סיפור נחמד, רק שהוא לא נכון, ולמעשה בדיוק הפוך מהמציאות", כותב רונן ברגמן, שהראה שוב ושוב כיצד נתניהו הוא זה שהכשיל את העסקה, אף שהאמריקאים – וככל הנראה גם חמאס – כבר אימצו אותה, והנשיא ג'ו ביידן עצמו הכריז עליה בחגיגיות בבית הלבן.

היה כמעט פתטי לראות אתמול בערוץ 12 את דובר המועצה לביטחון לאומי ג'ון קירבי מסביר שרק מפני שישראל הרגה את סינוואר, חמאס התקפל והסכים להפסקת אש, בשעה ששר החוץ אנטוני בלינקן אמר רק לפני ימים ספורים בראיון ב"ניו יורק טיימס" שדווקא חיסולו של סינוואר הקשה מאוד על המו"מ. שיחליטו שם בוושינגטון איזה שקר לספר, העיקר שיתאמו ביניהם.

המלחמה הפכה לנטל

מיד אחרי שחזר מביקורו בישראל באוקטובר 2023, לאחר הטבח שביצע חמאס, הנשיא ביידן הזהיר את ישראל לא לכבוש את עזה מחדש. הוא גם אמר שהוא משוכנע ש"ישראל תעשה כל שביכולתה כדי להימנע מהרג של חפים מפשע", והוא בטוח שלאזרחים בעזה תהיה גישה לתרופות, אוכל ומים. במקום אחר ביידן הזהיר את ישראל לא לחזור על השגיאות שעשתה ארה"ב אחרי ההתקפה של אל-קאעדה על מגדלי התאומים, ולא לתת לרצון "לעשות צדק" להשתלט עליה. נתניהו הקשיב, ועשה ההפך.

למעשה, כמעט לאורך כל המלחמה, ישראל התעלמה כמעט לחלוטין מהבקשות האמריקאיות, גם אם הן לוו באיומים מפורשים להפסיק משלוח פגזים כמו לפני הפלישה לרפיח, או כאשר ישראל החליטה להרעיב את צפון רצועת עזה חרף מכתבם של בלינקן ושר ההגנה לויד אוסטין, שדרש מישראל להכניס לשם סיוע. ייתכן אמנם שטראמפ יותר מפחיד את נתניהו מביידן, אבל כאן צריך לשאול: אם נתניהו היה מסרב להסכים לעסקה עכשיו, האם טראמפ היה עוצר את משלוחי הנשק לישראל או מסיר את הווטו האמריקאי על החלטות נגד ישראל באו"ם? הסיכוי לכך נמוך למדי. השגריר שטראמפ שולח לישראל, מייק האקבי, תומך בארץ ישראל השלמה ולא מאמין במילה "כיבוש". אז דווקא הממשל של טראמפ היה עושה את מה ששום ממשל אמריקאי לא עשה מעולם?

אם כן, עם כל החשיבות של הלחץ של טראמפ, צריך להסתכל קודם כל על מה שעושים היהודים ולא על מה ש"אומרים הגויים", אם לחזור לב"ג המקורי (בן גוריון, לא בן גביר). וכאן, אכן, נראה שהמלחמה בעזה הפכה לנטל על הממשלה, על הצבא ועל החברה הישראלית בכלל. בכל הסקרים, רוב ברור של בין 60% ל-70%, ואפילו יותר, תומך בסיום המלחמה. בניגוד אולי למה שאפשר היה לצפות, דווקא סיום המלחמה בלבנון חיזק את הרצון לסיים את המלחמה בעזה.

הסיבות לכך מגוונות. ההפגנות של משפחות החטופים בקפלן אולי לא מגיעות להיקף של ההפגנה מיד אחרי גילוי הגופות של ששת החטופים שנרצחו במנהרה ברפיח, אבל האתגר שהן מציבות לממשלה לא פחת, אולי ההפך. נדמה שמעולם לא קראו ישראלים רבים כל כך, באופן בוטה כל כך, בפני קהל גדול כל כך, להפסקת מלחמה שישראל ניהלה. באחד הנאומים האחרונים בקפלן, בשעה שעוד משלחת ישראלית יצאה לקטר, עינב צנגאוקר ניבאה מעל הבמה שהמשלחת תחזור עם התביעה של חמאס לעצור את המלחמה, ונתניהו יגיד שחמאס הקשיח עמדות. "אל תקנו את השקרים האלה", היא אמרה.

נדמה שמעולם לא קראו ישראלים רבים כל כך, באופן בוטה כל כך, בפני קהל גדול כל כך, להפסקת מלחמה שישראל ניהלה. עינב צנגאוקר, בני משפחה ופעילים בהפגנה לשחרור החטופים מול הקריה, ב-18 בדצמבר 2024 (צילום: איתי רון / פלאש90)

גם הצבא מגלה עייפות. הוא אמנם הקדיש עצמו לטיהור האתני של צפון הרצועה, אבל יותר מ-100 יום אחרי שמבצע הטיהור התחיל, גם בצבא מבינים שחמאס אולי מוכה, אבל רחוק מלהיכנע. רק בשבוע שעבר נהרגו 15 חיילים בבית חאנון, שטח שהצבא כבש ממש בתחילת הפלישה הקרקעית לפני יותר מ-14 חודשים. המשימה של החזרת החטופים, כפי שהעידו חיילים, בכלל נראית בלתי אפשרית. נותר רק ההרס של ג'באליה לשם ההרס. קצין מילואים, ששירת יותר מ-200 יום בעזה, סיפר ל"שיחה מקומית" שהאווירה השלטת בקרב החיילים היא שהמלחמה לא הולכת לשום מקום. לא מתוך התנגדות מוסרית (62% מהישראלים מקבלים את האמירה ש"אין חפים מפשע בעזה" לפי סקר אחרון של מכון אקורד), אלא משום שהמטרות שלה לא ברורות.

וחשוב מכך, ייתכן שנתניהו עצמו התחיל להטיל ספק בכך שאין לו אינטרס להפסיק את המלחמה, תפיסה שהוא אימץ פחות או יותר במקביל להכשלת העסקה במאי, ובאה לידי ביטוי בהעלאת ציר פילדלפי למדרגה של "סלע קיומנו", מתוך ידיעה ברורה שאם ישראל תישאר שם, אין סיכוי להפסקת אש. אפשר היה להניח שהפופולריות שלו תגבר אחרי מה שהתקשורת הישראלית כולה תיארה כניצחונות המסחררים של ישראל בלבנון, בסוריה, באיראן ומול חמאס. בפועל, קרה ההפך. בסקר "מעריב" מיום שישי האחרון, הקואליציה של נתניהו מידרדרת ל-49 מנדטים, קרוב מאוד למה שהיה מיד אחרי 7 באוקטובר, בעוד המרכז-שמאל היהודי יכול להקים ממשלה בלי חד"ש-תע"ל ורע"מ (ולפני שנפתלי בנט נכנס לתמונה).

מול הפגנות משפחות החטופים, ש"מבצעי חילוץ" של גופות של ישראלים בעזה רק מתחזקים אותן, מול העייפות והשחיקה בצבא, מול חוסר הפופולריות של המלחמה ההידרדרות שלו בסקרים, ייתכן שנתניהו הגיע למסקנה שאם המלחמה תימשך עד "לניצחון המוחלט", כלומר לנצח, הסיכוי שלו לנצח את הבחירות הבאות, שצפויות להיערך בעוד שנה ועשרה חודשים, הוא נמוך מאוד עד אפסי. ולכן הוא החליט "לחתוך הפסדים" ולהגיע להסכם עכשיו. גם אם בן גביר ובצלאל סמוטריץ' יחליטו להפיל את הממשלה, מה שלא נראה מאוד סביר, יש לו סיכוי לא רע להצליח בבחירות מוקדמות בעודו מציג על חגורתו את גולגולותיהם של סינוואר ונסראללה מצד אחד, ומחבק את החטופים שיחזרו בחיים מצד שני.

אם כך הוא המצב, הלחץ של טראמפ – אמיתי או מופרז – הוא תירוץ מושלם לנתניהו כדי להסביר לתומכיו ולשופרותיו מדוע ירד מעץ "הניצחון המוחלט". אם ערוץ 14 מדווח על השיחה הקשה בין נתניהו לווייטקוף, ניתן לחשוד שהמקור לידיעה הגיע מלשכת ראש הממשלה, ולא ממשרדו של טראמפ. לנתניהו יש אינטרס ברור להעצים את הלחץ מצדו של טראמפ. ככה הוא יוכל לספר שהוא נלחם בעוז מול הווקיסטים בממשלו של ביידן, אבל ידו קצרה מול האיש הבלתי צפוי והנוח להתרגז ממאר-א-לאגו.

את ההוכחה לכך שגם המלחמה וגם הפסקתה הן עניין פנים ישראלי אנחנו נקבל כנראה עוד 42 יום, כאשר יסתיים השלב הראשון של העסקה ויגיע תורו של השלב השני, הכולל הפסקת אש ונסיגה מלאה של ישראל מעזה. סמוטריץ' מתנה את אי פרישתו מהממשלה עכשיו בכך שישראל תחדש אז את המלחמה, תכבוש לחלוטין את עזה, ותחנוק עד למינימום את הסיוע ההומניטרי. אם התזה שישראל הסכימה להפסקת אש בגלל טראמפ נכונה, הרי ברור שנתניהו לא יעז להרגיז את טראמפ ולחדש את המלחמה. אבל יש בהחלט סיכוי שהלחצים מהימין, וגם אולי מכיוון בכירים מסוימים בצבא שמרגישים שהם "לא גמרו את העבודה", יביאו את ישראל לחדש את המלחמה.

נראה שלא הפחד מטראמפ הוא שימנע מנתניהו לחדש את המלחמה, או לפחות לא הוא לבדו. הפחד מהזעם של משפחותיהם של החטופות והחטופים שיישארו בעזה ישחק תפקיד מרכזי. החשש של הצבא מפני חזרה לעיר עזה, שאליה – אם השלב הראשון אכן יתממש – יחזרו מאות אלפי פלסטינים, גם הוא יוכל להשפיע. הציבור הישראלי, שיזכה לרגעים של התרוממות רוח עם שובם של החטופים, לא יקבל בקלות את החזרה למלחמה. וזה בלי לדבר על חיילי המילואים שכבר עכשיו מתייצבים פחות ופחות לשירות, המחירים הכלכליים והרצון הכללי לחזור לנורמליות. עם כל הכבוד לטראמפ, חשוב לא פחות, ואולי יותר, מה תעשה עינב צנגאוקר.