"נשק מגיע מחיילים בעזה לארגוני פשיעה בחברה הערבית"

מבין יותר מ-180 הערבים אזרחי ישראל שנרצחו מאז תחילת השנה, שמונה מהם נהרגו מפיצוץ מטעני חבלה. לא מעטים נפצעו גם נפצעו מהפיצוצים. המקרה הבולט ביותר היה, כמובן, מטען החבלה ברמלה, שהביא למותם של שתי צעירים ושני ילדים. רק אתמול צעיר מהכפר חורה נפצע קשה ממטען בקריית מלאכי. ההרגשה בחברה הערבית היא שארגוני הפשיעה טיפסו למדרגה חדשה ברמת הקטלניות שלהם.

הפשיעה היא חלק מתוכנית פירוק העם הפלסטיני. מתי נתפכח?

"מטעני חבלה בסדר גודל כזה מקורם במלחמה בעזה או קשורים אליה באופן מסוים", אומר ד"ר וליד חדאד, מומחה לקרימינולוגיה שייעץ בעבר למשרד לביטחון פנים. "מדובר בשיטות צבאיות, ורוב המטענים שנעשה בהם שימוש הוברחו או זלגו מהצבא. הם לא דומים למטענים הפשוטים יחסית, שמשתמשים בהם בגדה המערבית נגד הכוחות הישראליים".

חדאד אומר שהתופעה מוכרת מהעולם. "מלחמה מתדלקת פשיעה", מסביר חדאד, "זה קרה באפגניסטן ובמקומות אחרים בעולם. זה קרה גם כאן במלחמת לבנון הראשונה, אז שגשג גם הסחר בסמים. יש שוק לסחר בנשק, לכן, כאשר מסתובבות כמויות גדולות של נשק ותחמושת שאף אחד לא סופר אותן, תמצא מי שמחפש להרוויח. שלא לדבר על הנשק המוחרם מעזה או נגנב משם. לא במקרה מצאו טיל נ"ט של חמאס באחת מערי המשולש".

בכאן 11 פורסם בפברואר השנה כי בצבא חושדים שחיילים או אזרחים, שהשיגו נגישות לתחמושת במהלך המלחמה בעזה, גנבו רימוני רסס, קליעים, וטילי נ"ט, חלקם למזכרת, וחלקם כדי למכור לארגוני פשיעה. בכתבה סופר, כי המשטרה עצרה פלסטיני ממזרח ירושלים שהחזיק טיל נ"ט מתקדם מסוג "מטאדור", שהצבא עושה בו שימוש רב ברצועה. כמו כן דווח על 15 רימוני רסס, שנעשה בהם שימוש על ידי ארגוני פשיעה והתברר שנגנבו בחודשים האחרונים מהצבא. במקרה אחר נעצרו שני לוחמים בחטיבת הנח"ל, החשודים שניסו למכור רובה תקני לשוהה בלתי חוקי פלסטיני.

לאחר פיצוץ המטען ברמלה ב-12 בספטמבר – שגרם למותם של דועאא אבו חלאוה, בתה סילא אבו חלאוה, אחיינה מוחמד אבו חלאוה ולין מוגרבי – השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ערך סיור עם שוטרים ברמלה. הוועדות העממיות בלוד וברמלה הגיבו בהטלת האחריות לפשע על המשטרה הממשלה, שכן – לדבריהן – המדינה מאפשרת לספק כלי נשק ומשאבים אחרים לארגוני הפשיעה.

"אנחנו, ורק אנחנו, חייבים להתארגן כדי לרסן את האלימות ולשקם את המרקם החברתי שהתפרק", נאמר בהודעת הוועדות העממיות. "אנשי ועדות הפיוס צריכים לנסות לרסן את הצעירים. המורה, המנהל בבית הספר, השייח' והאימאם במסגד, המדריך במסגרות נוער, הפוליטיקאים – כולם צריכים לעשות עבודה חינוכית ולשים קץ להתפשטות האש הזו ששורפת את כולנו. צריך לייבש את המקורות והמשאבים של הפשע המאורגן. כל משפחה נדרשת לעקוב אחר ילדיה ולטפל בהם".

ד"ר חדאד ספקן יותר לגבי היכולת של ארגוני חברה אזרחית לשים קץ לפשיעה. "הגורמים האלה יכולים להתערב כדי לפתור סכסוכים מקומיים, אבל בצורה מוגבלת", הוא אומר. "לארגוני הפשיעה אין קשר למסגרות החברתיות המסורתיות. המדינה היא זו שצריכה להילחם בארגונים האלה ".

חדאד מזכיר שהפשע המאורגן בחברה היהודית בישראל התחזק בתקופת האינתיפאדה השנייה, כאשר ארגוני הפשיעה החלו להשתמש במטעני חבלה, שאולי גם הם הגיעו אז מהצבא, בדומה למה שקורה היום. ראש הממשלה היה אז אריאל שרון, ובנימין נתניהו היה שר האוצר שלו, "והמדינה החליטה להילחם בארגונים האלה. לא החברה (האזרחית היהודית, ב"ז) נלחמה בהם. אף אחד לא ביקש מהחברה האזרחית להילחם".

כבר לפני 7 באוקטובר, הפשיעה בחברה הערבית לא עמדה בראש סדר העדיפויות של הממשלה. על רקע המלחמה בעזה ועכשיו בלבנון, ההזנחה אף החמירה. מספר הנרצחים בחברה הערבית שבר שיא ב-2023, 244 נרצחים לפי ארגון יוזמות אברהם, והשנה השיא הזה עשוי להישבר.

האצבעות בחברה הערבית מופנות לבן גביר, במיוחד כאשר משווים את מספרי מקרי הרצח  בתקופתו למספר המקרים בתקופת הממשלה שקדמה לו, אז השר היה עומר בר לב וסגנו יואב סגלוביץ'. "אין ספק, סגלוביץ' ובר לב היו טובים יותר מבן גביר, כוונותיהם טובות יותר, גם אם קשה לשפוט את עבודתם, כי היא נמשכה שנה", אומר חדאד.

חדאד אומר שסגלוביץ' השתמש בידע שצבר ביחידת 433 שהוא עמד בראשה. "הוא ניסה להילחם במקורות המימון של הארגונים, והוא ידע מה הוא רוצה", אומר חדאד. אבל היה מדובר בפרויקט לחצי שנה, עם אפשרות להארכה, לא בתוכנית ממשלתית. "פרויקט כזה צריך לפחות שלוש שנים עד שאפשר לומר אם הצליח או נכשל", טוען חדאד. בן גביר עצר את הפרויקט בלי לספק הסבר. "לא רק שבן גביר לא רואה את החברה הערבית, וזה לא מפתיע, הוא גם לא רואה את הממשלה", אומר חדאד.

לגבי דני לוי, המפכ"ל החדש שבן גביר מינה, חדאד מזכיר שכשהיה מפקד מחוז חוף "שיעור פענוח עבירות הירי לבתים (במחוז חוף) היה אפסי, שלא לדבר על השיעור הנמוך של פענוח מקרי רצח. בתיקים אחרים, כמו עבירות חקלאות ואלימות במשפחה, היו לו מספרים טובים יחסית. אלה דברים שבן גביר מעדיף להתפאר בהם".

בשבת ערכה משפחתו של נאסר נויסרי מכפר ריינה, שנרצח לפני חודש באשקלון, הפגנה מול מתחם משרדי הממשלה על הגבול בין נצרת לנוף הגליל. המשטרה עצרה יהודי תושב אשקלון כחשוד ברצח. "המשטרה אומרת שמדובר בהסלמה של סכסוך בין נהגים בכביש", אמר קרוב משפחתו חנא ראשד, "אבל יכול להיות שהרקע היה לאומני. הרוצח ירה בו בקלות, אולי בגלל שהוא ערבי".

אבל מטרת ההפגנה, אומר ראשד, לא היה רק להשיג צדק לבן משפחתם שנרצח. "אנחנו רוצים להגיד שנאסר איננו רק מספר, ושכל נרצח בחברה שלנו איננו רק מספר", אמר ראשד. "בגלל המספר הרב של הנרצחים, יש סוג של נורמליזציה של הפשעים. זה חלק מהבעיה. היא (הפשיעה; ב"ז) הפכה את חיינו לבלתי נסבלים ודחפה רבים מאיתנו להגר, או לפחות לחשוב על הגירה. אין לנו תקווה שהדברים ישתפרו".

אם מסתכלים על הנתונים, הפסימיות הזו במקומה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 30% מהערבים מדווחים שהם מרגישים עניים, לעומת 4.6% בלבד מהיהודים. 48% מהערבים מתקשים לסגור את החודש, לעומת 21% מהיהודים. הקושי להתפרנס דוחף אנשים לבקש הלוואות, גם מהשוק האפור, שם מספקים הלוואות בריבית גבוהה מאוד. אם הלווים לא עומדים בתשלומים, הם חשופים לאלימות.

ארגוני הפשיעה מתחזקים, ואף שאפילו ילדים יודעים מי מנהל את ארגוני הפשיעה, מי החיילים שלהם ואפילו מי יהיה יעד החיסול הבא, המדינה לא עושה דבר. מצב זה הוא גם תוצאה של התעלמות ממשלת הימין הנוכחית מהחברה הערבית, וידיעה על רצח ערבי באום אל פחם או ברהט אף לא מגיעה למהדורות החדשות. המלחמה בעזה ובלבנון תסתיים בסופו של דבר, אך סיומה של המלחמה בתוך החברה הערבית לא נראה באופק.