נפילת אסד הציתה מחדש ויכוח נושן בחברה הערבית בישראל

רבים ראו אותו כמי שלא נכנע לישראל. בשאר אל-אסד (james_gordon_losangeleCC BY NC 2.0)

מאז 7 באוקטובר 2023, המלחמה בעזה עמדה במרכז סדר היום הפלסטיני בישראל. זאת, עד לאירועים האחרונים בסוריה. נפילת המשטר הסורי הפכה לנושא השיחה החם, ולאחת הסוגיות שגרמו לפילוג החריף ביותר בקרב הפלסטינים – בתוך הקו הירוק ומחוצה לו.

מאז מלחמת האזרחים בסוריה שהחלה ב-2011, הרחוב הערבי בכלל והפלסטיני בפרט נחלק באופן מובהק בין תומכי המשטר הסורי לבין תומכי המהפכה, פילוג שהגיע לכדי האשמות הדדיות, תחושת בגידה ואף לעימותים פיזיים, כאשר כל צד מניף את הדגל הסורי המייצג את המחנה שבו תמך.

>> אחרי "מות ציר ההתנגדות", ישראל נותרת מבודדת וחלשה

כעת, נפילת המשטר הסורי מפיחה רוח חדשה בדיון – וגם במחלוקת. מצד אחד, ישנם אלו שרואים בנפילת המשטר ובבריחתו של הנשיא בשאר אל-אסד ניצחון לעם הסורי. מצד שני, יש הרואים בכך ביטוי לקונספירציה שנרקמה סביב סוריה וסביב מה שמכונה "ציר ההתנגדות". כראיה, הם מדגישים את העובדה כי מתקפת המורדים החלה יום אחד בלבד לאחר שנתניהו איים על אסד בנאום שבו הכריז על הפסקת האש בלבנון. מרגע תחילת המתקפה, הקבוצות החמושות התקדמו במהירות והגיעו לדמשק תוך ימים ספורים, בין היתר הודות לסיוע הגדול שקיבלו מגורמים חיצוניים.

הדים למחלוקת הזו ניתן למצוא גם בהודעות שפרסמו ארבע המפלגות הערביות, שלא חרגו מעמדותיהן הרשמיות בשנים האחרונות. חד"ש ומק"י גינו את הפלישה הישראלית לשטחים בסוריה ואת ההפצצות על אתרים צבאיים סוריים, והאשימו את ארצות הברית ושותפיה, את המשטרים הערביים ואת טורקיה בניסיון לערער את יציבותה של סוריה על ידי תמיכה בקבוצות חמושות במטרה לכפות שליטה זרה על סוריה.

בהודעה שפרסמו נכתב כי התסריט הסורי לא שונה מזה של עיראק ולוב, שם ההתערבות הזרה הונעה משאיפות של שליטה ולא מעקרונות של זכויות האדם. חד"ש ומק"י קראו לעם הסורי לפעול לבניית מדינה דמוקרטית אזרחית לכל הסורים, שתשמור על הפלורליזם ותילחם בשחיתות ובדיכוי. ההודעה מדגישה את חשיבות השמירה על העצמאות הסורית, וקוראת למקד את המאמצים בהתמודדות עם מזימות ההתרחבות הישראליות והאמריקאיות, ותמיכה בסוגיה הפלסטינית כחלק אינטגרלי מהאינטרסים הלאומיים הסוריים.

מגנים את הפלישה הישראלית. כוחות ישראליים בסוריה, 19 בדצמבר 2024 (צילום: איל מרגולין / פלאש90)

בל"ד, שחוותה סוג של פיצול פנימי מאז תחילת האירועים בסוריה ב-2011, כשחלק מחברי ומנהיגי המפלגה התנגדו לעמדה הרשמית שתמכה במרד, עברה טלטלה נוספת בעקבות ההודעה הרשמית שפרסמה המפלגה עם נפילת משטר אסד. בהודעה בירכה בל"ד את העם הסורי על השגת חירותו, והביעה התנגדות לכל התערבות זרה או עדתית הפוגעת בשלמותה הטריטוריאלית של סוריה ומסכנת את ריבונותה. ההודעה הדגישה את חשיבותה של הנהגה אחראית בשלב המעבר, שתסייע בהפסקת מלחמת האזרחים ותשמור על מערכת פוליטית דמוקרטית שתבטיח צדק חברתי ותחזיר את הפליטים לביתם.

גם רע"ם פרסמה הודעה שמתיישרת עם עמדת כל המפלגות השייכות לזרם האחים המוסלמים, שבה היא בירכה על "נפילת המשטר הדיקטטורי בראשות בשאר אל-אסד". בהודעה נאמר כי רע"ם תומכת בעם הסורי בבניית מדינה דמוקרטית השומרת על זכויות כל האזרחים ללא אפליה, תוך התנגדות לכל פעולות נקמה שיכולות להחמיר את סבלם. ההודעה גם קראה לאופוזיציה הסורית ולמנהיגי המהפכה לנקוט אחריות לאומית ומוסרית ולהתנהג בצורה מפויסת המבוססת על ערכים של צדק ושוויון.

תע"ל הביעה את תמיכתה בחופש ובשלמות העם הסורי בכל תקופות המלחמה בסוריה מבלי לנקוט עמדה ברורה נגד או בעד המשטר של אסד.

"כבר הפסקנו לחשוב על האפשרות שהמשטר ייפול"

אך הדיון סביב המתחולל בסוריה אינו מוגבל לשדה המפלגתי, ומעסיק באינטנסיביות את החברה כולה. השיח הזה חווה תנודות רבות. לעיתים, קולם של תומכי המשטר של אסד נחלש בשל המראות המזעזעים של בתי הכלא וקברי ההמונים שנחשפו. לעיתים, דועך דווקא קול תומכי המהפכה, בייחוד לאור ההתקפות הישראליות החוזרות ונשנות על סוריה ללא תגובה מצד המורדים, והחשיפה למעשים אלימים שחוללו הקבוצות השולטות כיום בסוריה, בהובלת אחמד א-שרע, המוכר כאבו מוחמד אל-ג'ולאני.

"מה שמתרחש היום בסוריה הוא אירוע היסטורי משמח הנושא בחובו תקווה לעם שסבל במשך עשרות שנים מעוול ודיכוי. משטרו של אסד חיזק את העדתיות והשבטיות והחליש את תחושת השייכות הלאומית. הוא הפך את המדינה לכלי דיכוי בשירותו של אדם אחד, משפחה אחת ומפלגה אחת, תוך אובדן כל ערך אנושי והטעיית הציבור", אומר עו"ד עלי חיידר, שתמך במהפכה הסורית מראשיתה. "מהפכת העם הסורי החלה כמאבק לא אלים, המשטר גרר אותה ואת האזרחים לשימוש בכוח לאחר שהגיב למחאתם בדיכוי ובמעצרים. הדבר הוביל לעקירת מיליונים ולפילוג המדינה. עם זאת, לא ניתן להפריד בין מה שקורה בסוריה לבין השינויים האזוריים, כמו היחלשות חזבאללה בלבנון ובסוריה, ההפסדים האיראניים והסתבכות רוסיה במלחמת אוקראינה".

גם מתנגדי המשטר של אסד התייאשו בשנים האחרונות מהסיכוי שהמשטר בדמשק ייפול. הפעילה הפוליטית מהא אגבאריה, תומכת נלהבת במהפכה הסורית, אומרת כי "בשלב מסוים אני וחבריי הסורים, שנמצאים גם באירופה, הפסקנו לחשוב על האפשרות שהמשטר ייפול. החברים הסורים היו מקללים אותו, אבל איבדו תקווה שהוא יקרוס. גם אלו שהאמינו שיגיע היום הזה, לא ציפו שזה יקרה כל כך מהר. עם זאת, הם מעולם לא הצטערו על עמידתם נגד המשטר הזה, אפילו לפני נפילתו ולפני חשיפת הפשעים, קברי המונים ובתי הכלא."

אולם מנגד, המהירות שבה התפתחו האירועים והתזמון שלהם מחזקים באופן משמעותי את ההנחה שמה שהתרחש לא היה מקרי, אלא תוצאה של תיאום ותכנון מצד גורמים בינלאומיים. הפעיל החברתי שאדי עבדו, שהיה מתומכי משטר אסד, אומר על נסיבות קריסתו המהירה של הצבא הסורי: "מה שקורה היום בסוריה הוא חלק ממאבק עולמי שבו מעורבים אינטרסים של ארה"ב, רוסיה, טורקיה ומדינות המפרץ. העם הסורי סבל מרעב ומתשישות עקב סנקציות קשות, במיוחד בעקבות חוק קיסר, (חקיקה בארה"ב שהטילה סנקציות על סוריה, ב"ז), מה שהפך אותו לפגיע לניצול. לאחר מכן היתה מלחמת עזה וכניסת חזבאללה ואיראן לסוריה, דבר שאפשר לארה"ב, יחד עם ישראל ושאר בעלות בריתה, להנחית מכת נגד.

"אני מאמין שניתן לתאר את נפילת המשטר הסורי כאירוע הגדול ביותר במלחמת הכוחות באזור בין ארה"ב מול ציר רוסיה-סין. אפילו במלחמת עזה, ישראל לא היתה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה ללא התמיכה האמריקאית בנשק ובכסף מצד אחד, ולחץ על מדינות ערב וכוחות אחרים לשתוק מצד שני".

גם מתנגדי משטר אסד התייאשו בשנים האחרונות מהסיכוי שהמשטר ייפול. חגיגות לרגל נפילת אסד, מג׳דל שמס, 9 בדצמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

קשה מאוד לנבא כיצד יתפתחו העניינים בסוריה בחודשים הקרובים. לעת עתה נראה כי מנהיג המורדים א-שרע, לשעבר איש דאע"ש ואל-קאעדה ונשיא "הוועדה לשחרור אלשאם", מתנהל בזהירות. א-שרע מנסה לכונן מחדש את קשריה של סוריה עם מדינות העולם והתחייב להבטיח את שלומם של המיעוטים במדינה, זאת למרות סרטונים המתעדים התקפות של לוחמיו על כפרים שיעיים ועלוויים בכמה אזורים בסוריה.

"אנחנו על סף שלב חדש, קשה ולא ברור, עם סיום שלטון אסד והתחלה של מציאות חדשה. האתגר הגדול ביותר הוא בניית מדינה חדשה בחברה רב תרבותית ורב דתית, שלכל אחת מהקבוצות שאיפות וציפיות משלה", אומר ד"ר אמיר חניפס, "לכן, אני תומך למשל בהקמת מנהלות אוטונומיות, שכל קבוצה תנהל את עצמה ותהיה מחוברת לשלטון המרכזי בדמשק, לפחות כפתרון זמני, כדי להימנע ממלחמות אזרחים נוספות. זאת במיוחד לאור היעדר כוחות שיכולים לשמור על אחדות סוריה המסורתית ולאור הנוכחות של גורמים אסלאמיים קיצוניים בשלטון, שלרוב אינם מעוניינים בהקמת מדינה אזרחית".

חניפס, המתנגד למשטר הסורי מאז 2011 ("ידעתי שאחרי שבירת הפחד, נפילת המשטר היא עניין של זמן"), אומר כי לא סביר שסוריה תהפוך פתאום למדינה דמוקרטית. "אני לא מאמין ביכולת לבנות מדינה ליברלית דמוקרטית במהירות, כי זה דורש שלב מעבר שינוהל על ידי ממשלה שתתחשב בגיוון בתוך החברה הסורית".

"לא סביר שסוריה תהפוך פתאום למדינה דמוקרטית". אמיר חניפס (צילום: היתאם טרביה)

באשר לטענה כי הקריאות לחלק את סוריה משתלבות עם תוכניות עוינות מצד ישראל וגורמים אחרים, אומר חניפס: "אפילו אם ישנם גורמים ששואפים לחלק את סוריה כדי לנצל את המצב, אין משמעות הדבר שכל מי שלא מתנגד לחלוקה משלב ידיים עם אותם גורמים ומזדהה איתם. איזה ערך יש למדינה, אם היא לא מספקת שירותים לאנשים ולא מעניקה להם הגנה? מה הרוויחו הסורים מסוריה מאוחדת תחת שלטון אסד? חיי האנשים ורווחתם חשובים יותר משאיפות לאחדות טריטוריאלית. כיום, אני לא רואה שיש כוחות שיכולים לשמור על שלמות השטחים הסוריים."

"רעיון חלוקתה של סוריה אינו סביר", אומר עבדו, "אבל ייתכן שנראה פדרציה או ממשלות מקומיות כפתרונות זמניים". עבדו מדגיש כי העמדות של המשטר הסורי הקודם כלפי ישראל ותמיכתו בארגוני ההתנגדות הן הסיבה היחידה להפלתו: "התכנית להפלת משטרו של אסד התחילה ב-2011, ולאחר שנכשלה הובילה להטלת סנקציות על סוריה, שהרעיבו את העם והובילו אותו לעוני. אינטרסים של ישראל ושל התפשטות קולוניאלית התמזגו עם אינטרסים של ארדואן, והם הבחינו כי המשטר הסורי, למרות כל הלחצים, לא נכנע ולא מסכים לנורמליזציה עם ישראל וארה"ב ולעזיבת ציר איראן, אף שמהלך כזה היה דוחף את המערב להלבין אותו כפי שעשו עם אל-ג'ולאני".

ומה על מראות העוול והעינויים בבתי הסוהר הסוריים של אסד? "המראות הללו מזעזעים וכואבים", אומר עבדו, "אבל אם נרצה לחפש מי הם אדוני העינויים והעוול, הרי שארה"ב היא במקום הראשון. בכל המדינות באזור ובכל המדינות בעולם ישנם בתי סוהר עם אסירים חפים מפשע ואסירים פוליטיים והם חווים עינויים ורדיפות. בנוגע לשחיתות, השחיתות במדינות המפרץ, לדוגמה, בממלכות שבהן משפחה אחת שולטת בכל משאבי העם ומעניקה שוחד לטראמפ ולאחרים, היא חמורה יותר מכל שחיתות אחרת. ההבדל הוא שהמדינות והממלכות הללו שותפות במעגל המערבי ולכן מעלימים עין מהשחיתות שלהן".

הכוחות האזוריים שמנסים להתרחב על חשבון סוריה

הדבר שמדאיג את הסורים היום יותר מכל הוא חזרתה של מערכת שלטונית של אדם או של משפחה אחת. ג'ולאני, ששלט באידליב בשנים האחרונות ומגיע עם מוניטין רווי בטרור, מינה לאחרונה ממשלה משלו, ומינה את אחיו לשר. הוא אמנם טוען שמדובר בממשלה זמנית, אך המראות הללו מזכירים לסורים את המציאות שסבלו ממנה במשך שנים. מעבר לכך, ישנן טענות שבאידליב ג'ולאני התנהל ברודנות כלפי הפלגים המזוינים שסירבו להיכנע לו, וכי בתי הכלא שם מלאים במתנגדיו. חלק ממתנגדיו אף תיארו אותם כ"גרועים יותר מבתי הכלא של אסד".

למרות זאת, תומכי המהפכה הסורית מאמינים שעדיין מוקדם לשפוט אותו. עו"ד עלי חיידר: "העם הסורי לא יקבל את חזרת השלטון של אדם אחד. למרות העובדה שההיסטוריה של ג'ולאני כוללת פעילות בארגונים קיצוניים מאוד, יש להבין את ההקשר שבו התפתח. הוא גדל במשפחה לאומית, ולאחר הפלישה האמריקאית נסע לעיראק בנעוריו להילחם למענה. במובן זה הוא ייצג צעירים ערבים רבים אשר מתוך ייאוש חיפשו אחר כל גוף שמסוגל להילחם בכוחות הפולשים, והוא הצטרף לארגונים קיצוניים הקשורים לאל-קאעידה. אך מסתמן שבשנים האחרונות הוא הבין שהוא לא צריך להיות חלק מתנועה עולמית ושעליו להתמקד בארצו, וזה מה שהוא עשה".

"מציג הנהגה חכמה". אחמד א-שרע (צילום: סולטאן אבו אל-מג'ד / וויקימדיה)

"אל-ג'ולאני מציג הנהגה חכמה, אבל אני לא מאמינה בפרויקט האסלאם הפוליטי שמבוסס על אסטרטגיות ארוכות טווח במטרה לכפות את חזונו על החברה", אומרת אגבאריה. "האסלאמיסטים לרוב מנצלים את התנאים לטובתם. העם הסורי זקוק ליותר זמן כדי לארגן את עצמו מחדש הרחק מקיצוניות. בשיחותיי עם אנשים בסוריה עולה אותה המחשבה, שלמרות כל הדאגה מג'ולאני והאסלאמיסטים, העם הסורי שרד את הדבר הגרוע ביותר שניתן לחוות, ושנפילתו של המשטר היתה אבן דרך מרכזית בדרך לשחרור. חשוב להבין שהעם הסורי מעולם לא ציפה שהמשטר יזדעזע כך. כעת הוא עומד בפני אתגר חדש של בניית מולדתו".

"היום, העם הסורי צמא למשטר נורמלי שיבנה מחדש את המולדת ואת מוסדותיה. כדי להשיג זאת, יש צורך באמנה חברתית חדשה המבוססת על צדק מעברי והסכמה בין כל הכוחות והאזרחים, כולל הענשת המעורבים בפשעים", אומר חיידר. "ישנם שלושה כוחות אזוריים שמנסים להתרחב על חשבון סוריה: איראן, טורקיה וישראל. אין ספק שטורקיה כעת תנסה לחזק את השפעתה ואולי להרחיב את גבולותיה על חשבון סוריה. התוקפנות הישראלית הנוכחית היא פעולה לא חוקית, וברור שישראל מנסה לנצל את הכאוס כדי להתרחב על חשבון העם הסורי. התירוץ שההתרחבות הזו זמנית כבר לא משכנע איש, ישראל תמיד טענה שכיבוש אזורים חדשים הוא זמני, אך בפועל הפכה אותו למציאות. במיוחד כעת, עם כניסתו של טראמפ שהכיר בגולן כשטח ישראלי ואף הצהיר לאחרונה שהוא סבור ששטחה של ישראל קטן מדי וצריך להתרחב."

עבדו: "בזמן שכמה כוחות אזוריים מנסים לחזק את השפעתם, הפתרון היחיד הוא הסכמה לאומית שמבטיחה צדק ומספקת את כל הצדדים. המדינות שתמכו בקבוצות האופוזיציה החמושות וסייעו להן להשתלט על סוריה, לא יאפשרו שהיא תהיה מדינה לאומית ודמוקרטית. הן אולי לא יחלקו את סוריה, אך היא עשויה להיות פדרציה של ממשלות מקומיות. משטר המפלגה האחת, עם כל הביקורת עליו, שמר על מדינה וצבא, וזה נהרס תוך ימים. אני רק תוהה, מי מרוויח מהשיח העדתי שחזר פתאום, לאחר שנעלם בעקבות כניסתו של חזבאללה למלחמה כדי להגן על חמאס? פתאום חזר המתח בין שיעים לסונים, זה לא מוזר?"

"נפילת המשטר היתה אבן דרך מרכזית בדרך לשחרור". מהא אגבאריה (צילום: לואי פישמן)

חיידר, מאידך, סבור שמשטר ברוח האחים המוסלמים שיהיה בעל ברית של טורקיה, לא יהיה טוב יותר עבור ישראל מאשר משטר המקושר לאיראן. "משטר כזה עשוי להיחשב בעיני ישראל כאיום גדול יותר, במיוחד לאור עמדותיה של טורקיה נגד ישראל, עם שאיפותיה להתרחבות ולהחזרת התהילה של ימי האימפריה העות'מאנית, ולאור קשריה של טורקיה עם חמאס ועם גורמים פלסטיניים נוספים. טורקיה היא מדינה עשירה, חזקה, מקושרת בעולם ואפילו חלק מנאט"ו, לא כמו איראן המבודדת".

עבדו דוחה את התיאוריה הזו על הסף: "אף משטר שנתמך על ידי טורקיה לא יכול להוות סכנה לישראל. טורקיה היא חלק מנאט"ו, והיא בעלת ברית של ארה"ב וישראל. זה עשוי להשתנות רק אם טורקיה תחליט לעזוב את הברית הזו סופית, וזה תרחיש לא סביר שאפילו האופוזיציה בטורקיה לא מדברת עליו".

העניין הגדול שמגלים הפלסטינים בנעשה בסוריה אינו מפתיע. "אין ספק שאנחנו נחשבים חלק מסוריה הגדולה, והתרבות הסורית היתה תמיד חלק מחיי הפלסטינים", אומרת אגבאריה. "סוריה נכנסה לכל בית פלסטיני לאורך ההיסטוריה".

עו"ד עלי חיידר (באדיבות המצולם)

עמדתם של אגבאריה וחיידר, השמחים על נפילת המשטר הסורי, היא הרווחת ביותר בקרב החברה הערבית בישראל. חיידר: "כמיעוט שסובל מעוול ודיכוי ורואה מה שקורה בגדה ובעזה, זה טבעי שנחגוג את נפילתו של משטר מדכא. לגבי מי שתמכו במשטר הזה, המניעים שונים. חלקם מפלגתיים, אך חלקם קשורים לציר ההתנגדות ולתיאוריה שהמשטר של אסד היווה חוליה מרכזית בציר הזה ונפילתו פירושה ניצחון לישראל. וכן, סוריה חשובה לנו, אנחנו כמעט אותם אנשים, בנוסף לכך שחלק מהם הם במקור פלסטינים".

"נכון", מסכים עבדו, "העמדות בתוך הקו הירוק ובין הפלסטינים בכלל מושפעות ממה שקורה בסוריה, כי אנחנו חלק מסוריה הגדולה. בני משפחתי בדמשק היו מגיעים בעבר לביקור בחיפה ברכבת וחוזרים באותו יום. התחושה שאנחנו חלק מהסורים היא לא חדשה ולא מוזרה. עם זאת, ישנם רבים שבחרו לא להביע את עמדתם, במיוחד אלה שתומכים בציר ההתנגדות, בטח לאור הרדיפות שישראל מנהלת מאז ה-7 באוקטובר".

"אנחנו חלק מסוריה הגדולה, במיוחד אנחנו הדרוזים, יש לנו קשרים נרחבים ובני משפחה בסוריה", אומר אמיר חניפס, "כל מה שקורה בסוריה חשוב לנו במיוחד. בשיחות שלנו עם קרובינו שם הם מביעים את דאגתם הרבה, שלא נופלת משמחתם על נפילת המשטר. כעת הם ממתינים לראות מה יקרה, במיוחד לאור הניסיון הקשה שלהם עם הקבוצות הקיצוניות, כשבמהלך מלחמת האזרחים בסוריה אחרי שנת 2011 נחטפו ונרצחו משפחות דרוזיות".