בניגוד לבנט, תוכנית הלימודים בהיסטוריה לא מפחדת מהנכבה

יש שני צדדים למערכת החינוך: הצד המקצועי שאמון על לימודי ההיסטוריה ולא בורח מדיון על שתי התוצאות של אותו מאורע – נכבה ועצמאות; והצד של החינוך "הערכי" שבורח מכל מה שקשור בידע ובעיקר מערבב את הבורות

מאת:

הנכבה היא צידו השני והמשלים של מטבע עצמאותנו. שני שמות לשני עמים. שתי תוצאות לאותו אירוע היסטורי. הנכבה אינה "הנרטיב הפלסטיני", עוד התפלפלות שנועדה להקטין, אלא היא דבר שקרה. לכן, אזכורה מעצים את מאורע העצמאות, וודאי לא מחליש אותו.

במשרד החינוך ניתן למצוא בעניין זה שתי גישות: האחת, של אנשי המקצוע שמבינים את הדברים כפשוטם, והאחרת – של אנשי "החינוך הערכי" שמפחדים מכל דעת, מציעים לשחק ב-"מה ישראלי בעיניך?", ולהשאיר את התלמידים בבורותם.

פליטים ופלסטין בלימודי היסטוריה

תוכנית הלימודים בהיסטוריה ערוכה על פי ציר הזמן. היא מתחילה מיוון ורומא בכיתה ו', ומגיעה עד מדינת ישראל בכיתות י"א-י"ב. אחד מפרקי הלימוד בכיתות אלה נקרא: "בונים מדינה במזרח התיכון – המאבק על הקמת המדינה", ובתוכו מוקדשים שיעורים אחדים לתקופת מלחמת העצמאות. בין נושאי המשנה המוזכרים בתוכנית מופיעים: מלחמת העצמאות, הוויכוח על הכרזת העצמאות, הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים (כאן, עמוד 28).

> שנינו מאותו הכפר: כך אזכור את הקרבנות הישראלים והפלסטינים

נכבה בגן העצמאות בתל אביב. זה לא נרטיב, אלא שתי תוצאות לאותו מאורע (צילום: גיל גרטל)

נכבה בגן העצמאות בתל אביב. זה לא נרטיב, אלא שתי תוצאות לאותו מאורע (צילום: גיל גרטל)

היסטוריה הוא מקצוע חובה בבחינות הבגרות, ובדוגמה של בחינה שהופצה למורים להיסטוריה מופיעה בין השאר השאלה: "הצג בעיה שנשארה בלתי פתורה גם לאחר החתימה על הסכמי שביתת הנשק" (כאן, עמוד 7).

במסמך שנקרא אשנ"ב (ארגון שנתי של נושאי הלימוד בהיסטוריה), מופיעים הדברים ביתר פירוט: בפרק ח'-1 (עמוד 25) מוקדש שיעור אחד לנושא: "היווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים" והמורים נדרשים להתייחס אל "קריסת החברה הפלסטינית" ובתוך כך גם לתוכנית ד' (תוכנית מבצעית של ארגון ההגנה מחודש מרץ 1948, שמיד נזכירה שוב). המורים מופנים לקריאה נוספת להעשרה אל ספרי מחקר, ובהם ספרו של יואב גלבר: "קוממיות ונכבה" (דביר, 2004), ספרו של אלון קדיש "מעטים מול רבים?" (מאגנס, 2006) וספרו של בני מוריס "1948" (עם עובד, 2010).

שמתם לב למילים פלסטין ונכבה שמופיעות בפסקה הקודמת? או שזה נראה לכם לגמרי טבעי שכך צריך להיות, ושמילים לא אמורות להפחיד?

להוראת הפרק "בונים מדינה" אישר משרד החינוך חמישה ספרי לימוד, מתוכם סקרתי שלושה:

הספר בהוצאת מט"ח והספר בהוצאת שז"ר מתייחסים לדברים כהווייתם בצורה עניינית וישירה. כך למשל, בספר מט"ח בעמוד 101 מוזכרת תוכנית ד', ומובאים מתוכה ציטוטים ישירים: התוכנית מורה על "השתלטות על שטחה של המדינה העברית […וכן] גם על גושי התיישבות והאוכלוסיה העברית שמחוץ לגבולות" [הכוונה לגבולות תוכנית החלוקה] וזאת באמצעות, בין השאר: "השמדת כפרים לאחר פינוי התושבים". ציטוטים זהים מופיעים גם בספר שבהוצאת שז"ר, בעמוד 87.

בעמוד 126 מוסבר לתלמידים שבגלל "התבוסה הצבאית ובעיות הפליטים מכנים הערבים את מלחמת 1948, הקרויה בפי היהודים מלחמת העצמאות – בשם 'אל נכבה', שפירושו בערבית – האסון". במדריך למורה, בעמוד 12, מוצע למורים להתייחס למשמעות השמות השונים של המלחמה, לרבות עצמאות ונכבה, ולהסביר ששמות שונים מעידים "על כתיבת הסיפור ההיסטורי מנקודות מבט שונות". בספר שבהוצאת שז"ר, בעמוד 77 נכתב בעניין זה: "הכינוי המקובל ביותר הוא מלחמת העצמאות, משום ששאלת העצמאות של מדינת ישראל היא שעמדה במוקד המלחמה. הפלסטינים מכנים את המלחמה 'אל נכבה', כלומר 'האסון'. השם מבטא את תחושותיהם לנוכח התבוסה במלחמה, הניתוק של רבים מהם מבתיהם, והפיכתם לפליטים במדינות שונות".

מתוך המדריך למורה להיסטוריה: כמה פשוט זה יכול להיות כשלא מפחדים (קישור למקור בטקסט).

מתוך המדריך למורה להיסטוריה: כמה פשוט זה יכול להיות כשלא מפחדים (קישור למקור בטקסט).

הספר השלישי שסקרתי שונה בגישתו, ודי אם אזכיר שהוא יצא בהוצאת היי-סקול (יגאל משעול) השוכנת במעלה אדומים. בהתאם לתוכנית הלימודים יש אזכור של הפליטים "הפלסטינים", ובין הגורמים להיווצרות "בעיית הפליטים" מוזכר: "גירוש על ידי הכוחות היהודיים". כתוב אפילו שבמהלך המלחמה "ננטשו ונכבשו על ידי הכוחות היהודיים כ-400 יישובים ערביים". אבל לצד זה יש ניסוחים שמבקשים לרכך את המסר, למשל במשפט המופיע בפונט מודגש (כאן, עמוד 150): "חשוב להדגיש כי פעולות אלה לא נבעו משאיפה לבצע טיהור אתני, ולא נבעו מהנחייה מפורשת של הדרג המדיני". זה משפט שקר, וחבל שאנשי המקצוע שבדקו את הספר לא הורו למחוק אותו. בהחלט הייתה "הנחייה מפורשת", כפי שגם מציגים ספרי הלימוד האחרים שהזכרתי.

ולמרות זאת, צריך לשבח את הוראת ההיסטוריה במערכת החינוך. אזכור המילים "פלסטין", "פליטים", "גירוש" ו"נכבה" אינו מובן מאליו בימים אלו, והוא מעיד על בגרות ומקצועיות. אני משוכנע שזהותם הישראלית של התלמידים תתחזק לנוכח הלימודים, שכן עצמאות ונכבה הן שני צידיו של אותו מטבע, שערכו רק יעלה ככל שנלמד עוד ועוד אודותם. זהותם של התלמידים תהיה מבוססת על הבנה מעמיקה של המורכבות, על שיקול דעת ועל אמפתיה לאדם. לא על דקלום סיסמאות, שיתפרקו בן רגע, לנוכח האמת – אם וכאשר תוצג בפניהם אי פעם בבגרותם. יש מחקרים שמראים שאכן הצגת המורכבות מחזקת את הזהות.

חינוך "ערכי" לבורות

בשונה מתוכנית הלימודים בהיסטוריה, משרד החינוך מפיץ למורים גם מערכי שיעור אד-הוק בהתאם למועדים בלוח השנה. כאן תוכלו לראות את אתר המשרד המוקדש ליום העצמאות הקרוב. מערכי השיעור כאן אינם נכתבים בידי אנשי היסטוריה, אלא בידי מי שאמונים על החינוך החברתי או "הערכי", בעיקר לטובת שיעורי מחנך. בהתאם, יש בהם בריחה מוחלטת מכל מה שקשור בידע, מידע ודעת. הכול שטחי וריק להחריד. כך למשל פעולות שבהן התלמידים ידמו כיצד הם יציגו את מדינת ישראל בפני אורחים מחו"ל; יעצבו כרזה אישית על "המהות בלהיות ישראלי" (העילגות במקור); יתארו "אילו תחושות ממלאות את הדובר בטקס יום הזיכרון"; או יעסקו "ברעיון של הקרבה שאדם עושה למען הכלל".

מערכי השיעור האלה מתחילים ונגמרים בשאלות כגון "מה אתם חושבים?", "כיצד תרגישו?", או "הביעו ביצירה". במילים אחרות: מה דעתכם על מה שאתם לא יודעים אודותיו שום דבר, ואנחנו כמובן לא מלמדים אתכם. פעולות שמערבבות את הבורות, ומעבירות שעה מיותרת במערכת השעות הבית ספרית, בבגדי כחול לבן.

שלוש הערת שוליים:

לא! ספרי הלימוד של הפלסטינים לא מלאים בשנאה והסתה. זה שקר פוליטי. ראו כאן.

כן! הימין בישראל מתנגד לאזכור המילה נכבה. ראו פסילת תוכנית לימודים משנת 2009, וראו חוק הנכבה משנת 2011.

ולמי שלא מפחד: הנה הצעה למערך שיעור אודות הנכבה, מתוך אתר זוכרות.

> לעמוד בצפירת יום השואה עם רועים פלסטינים בארץ המתנחלים בבקעה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"לעשות נקמה בגויים". הפגנת ימין בשייח׳ ג׳ראח, לאחר שנערה פלסטינית דקרה מתנחלת (צילום: אורן זיו)

"לעשות נקמה בגויים". הפגנת ימין בשייח׳ ג׳ראח, לאחר שנערה פלסטינית דקרה מתנחלת (צילום: אורן זיו)

חשש בשייח' ג'ראח: הדקירה תנוצל להגברת הלחץ על הפלסטינים

הדקירה של מתנחלת משייח' ג'ראח בידי נערה פלסטינית הזכירה בשכונה הזו אין ממש שכנות בין יהודים וערבים. הפגנת הימין בשכונה והתנהגות משטרה עלולים לסמן ששייח' ג'ראח שוב בדרך להיות חברון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf