עיד אל-אדחא: אהבתו ללא גבול של איברהים לבוראו

כותבות אורחות: ת'נא ג'ואברה ואיה-אופק גרה

בעוד מספר ימים יציינו מיליוני יהודים את אחד הימים הקדושים בלוח השנה העברי, הלוא הוא יום הכיפורים. בדיוק באותו הזמן יציינו עשרות מיליוני מוסלמים ברחבי העולם את עיד אל-אדחא, המוכר לציבור היהודי בישראל כ'חג הקורבן'.

למעשה, החג הזה מוכר ולא מוכר ליהודים. כפי שקורה לא פעם בישראל, הציבור הלא-יהודי לומד לא מעט על החגים היהודיים ועל מנהגיהם, ואולם רק מיעוט בקרב הציבור היהודי מכיר את החגים שלנו, את מקורותיהם ואת מנהגיהם.

אז לטובת שכנינו היהודים, הנה כמה דברים שאולי ידעתם ואולי לא על עיד אל-אדחא:

שמות החג

לעיד אל-אדחא יש מספר שמות המשתנים ממדינה למדינה: בחצי האי ערב קוראים לו עיד אל-אודחיה. אודחיה הוא קורבן, והוא נקרא כך כי זהו החג שבו מוסלמים מקריבים קרבנות. במדינות המערב הערבי (מרוקו, אלג'יר, טוניס) קוראים לו 'החג הגדול', מכיוון שהוא נמשך לאורך ארבעה ימים, בשונה מעיד אל-פיטר שאורכו יום אחד בלבד. גם בפלסטין הוא מוכר בשם אל-עיד אל-כביר ('החג הגדול'). באיראן קוראים לו עיד-קורבאן, תוך התייחסות למטרה של החג, שהיא היענות לצווי אלוהים והתקרבות אליו. במדינת בחרין הוא ידוע בשם עיד אל-חוג'אג' (העולים לרגל במכה), כי הוא נכרך בחגיגות העולים לרגל למכה: ביום העיד מסיימים עולי הרגל את צום יום ערפה, שנחשב לשלב החשוב ביותר מבין שלבי העליה לרגל.

> יהודים תתכוננו, הערבים יוצאים לחגוג

מקורות החג

חג הקורבן החל בימי אברהם אבינו, עליו השלום. באסלאם מציין החג את אהבתו והתמסרותו חסרת הפשרות של איברהים (אברהם) עליו השלום לבוראו. סיפור העקידה, בו אברהם עומד לניסיון לפיו הוא אמור להקריב את בנו על מנת להוכיח את כניעתו לבורא, מוליד מאבק פנימי טבעי בנפשו של איברהים: האם הוא מסוגל לכך?

כולנו יודעים כי בסופו של דבר, אבי האומות הגדולות בעולם – הנצרות, היהדות והאסלאם, מחליט שכן. הוא הולך להקריב את בנו, ובכך לבצע את הקורבן הגדול ביותר שידעה האנושות עד היום.

איברהים, עליו השלום, עובר את המבחן, ואלוהים מציל אותו ואת בנו ומוריד לו עם המלאכים כבש ענק מהשמים, כדי שיקריב אותו במקום בנו. מאז אותו מאורע, המוסלמים מציינים את זכר המבחן הגדול הזה ומקריבים לאלוהים קורבן שהוא כבש, פרה או גמל, ותורמים חלק מהבשר שלו לקרובי משפחה, לעניים ולנזקקים.

מנהגי יום החג 

לפני החג שוקדות הנשים על הכנת קעק אלעיד (עוגות החג) הממולאות בתמרים ובאגוזים. בבוקר יום החג הגברים הולכים למסגד לתפילת החג, המתקיימת על פי רוב בשעה שש או שש וחצי. לאחר מכן הגברים חוזרים הביתה, הנשים מכינות את הבשר כדי שיתבשל על האש, מכינות את הסלטים, הגברים מדליקים את המנגל, ואוכלים ארוחת צהריים מוקדמת. אחרי הארוחה נהוג ללכת לבקר את קרובי המשפחה. זו מחווה אסלאמית שנקראת "סלת אל-רחם" ('הקשורים בקשר דם'), להביא להם מתנה או מענק כספי, ובמיוחד לנשות המשפחה, כמו דודות משני הצדדים, אחיות ובנות. כיום, חלק מהאנשים מבקרים את כל קרובי המשפחה, גם דודים, אחים וכיוצא בזה. אחרי סבב הביקורים של קרובי המשפחה, מתכבדים באכילת קעק אלעיד ושתיית קפה ומתכננים בלוי משפחתי.

במהלך חג הקורבן אנו זוכרים את אללה, ומרבים בעשיית ד'יקר (איזכור שמותיו של אללה, תשבוחות והודיה לאללה). בנוסף לכך אנו מחלקים מזון לעניים ולנזקקים, מרבים בתפילה ומבקרים את משפחותינו.

בסורה 37 בקוראן, פסוקים 104-106, אללה מגלה לנו כי העקידה הייתה למעשה מבחן, ואנחנו מצווים לשאול את עצמנו אילו הקרבות אנחנו מוכנים לעשות בחיי היומיום שלנו, שאינם מתקרבים אפילו לקורבן שאיברהים היה מוכן להקריב; האם ויתרנו על השקר? האם ויתרנו על מחשבות שליליות? האם ויתרנו על רכילות? האם ויתרנו על האגו?

כיום ישנה מחלוקת סביב השאלה את מי בעצם איברהים-אברהם, עליו השלום, היה אמור לעקוד, את ישמעאל או את יצחק. למרבה הצער, מחלוקת זו מפספסת את העיקר: הנקודה המשמעותית אינה מי הבן האהוב על איברהים, אלא עצם ההקרבה שהסכים איברהים, עליו השלום, לעשות.

השנה חג הקורבן נופל על יום כיפור. ימים טעונים עומדים לפנינו. זה הזמן לשאול: מי מאיתנו יסכים להקריב מעצמו על מנת לקדם את השלום? ומי מאיתנו יתחפר בגאוותו ויפיץ עוד שנאה ומתח?

התשובה אצלכם.

איה-אופק גרה היא מתאסלמת, עובדת כמנהלת תיקי לקוחות בתחום השיווק דיגיטלי ומנהלת את העמוד חדית' ביום ושאלות ותשובות על האסלאם, טבעונית ופעילת דעווא.

תנא גואברה היא יועצת חינוכית ופעילה חברתית מפרדיס, שמשקיעה את זמנה ומאמציה לבנות גשרים בין בני שני העמים.

> ראש השנה: לא רק למען גאולה לאומית, אלא למען גאולת העולם כולו