ראש השנה: לא רק למען גאולה לאומית, אלא למען גאולת העולם כולו

כותב אורח: הרב גיא אלאלוף

נתחיל בגילוי מצער: א' תשרי, היום שבו אנו מציינים את ראש השנה, כלל לא מוזכר בתורה כראש השנה. למעשה, נאמר בתורה "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (שמות יב, ב) דווקא על חודש ניסן. אז מה באמת קרה לנו בדרך, שהוביל אותנו לציין את ראש השנה דווקא בראש חודש תשרי? נתבונן קצת במה שכתוב בתורה.

התורה מזכירה את ראש השנה שלנו פעמיים, ובשתי הפעמים בהקשר דומה. כך כתוב בספר ויקרא (כג, כג): "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן, זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ", ופעם נוספת בספר במדבר (כט, א): "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם".

בתורה עיקר עניינו של יום זה הרי הוא התרועה. על משמעות התרועה אפשר ללמוד מפסוקים במקום אחר (ואתם תסלחו לי שאביא אותם קצת באריכות, הם פשוט כל כך יפים שחייבים לקרוא אותם): "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל-אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, ח-י).

מצוות היובל היא אולי המצווה בעלת המשמעות החברתית הרדיקלית ביותר בתורה – אחת לחמישים שנים כל הכלכלה מתאפסת, כל החובות נשמטים וכל הקרקעות מתחלקות מחדש שווה בשווה בין כל יושבי הארץ. אמנם כדאי לשים לב – התורה קוראת למציאות הזו "דרור", חופש. החירות האמתית של האדם היא התחלה מנקודה שווה ביחד עם כל באי הארץ, חירות לשוויון הזדמנויות, שערכה עולה בהרבה על פי התורה על זכות הקניין, סממן החירות המודרני.

איך כל זה קשור לראש השנה שלנו? על ידי התקיעה בשופר, כמובן. השופר מוציא צליל פשוט, חד, אחיד ומונוטוני. הפשטות והאחידות הזאת מזכירה לנו את מקומנו בעולם, אל מול הבורא. המצווה אינה לתקוע בשופר, כי אם לשמוע את קול השופר. מטרתה של שמיעת קול השופר היא להזכיר לנו שלפני הבורא, כולנו עומדים כאחד, ללא הבדלים אתניים, מגדריים, מעמדיים או דתיים.

חז"ל ביטאו זאת בצורה נהדרת בתפילה של ראש השנה: "וּבכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". הביטוי הנפלא הזה שבתפילה, שמדבר על עמידה מאוחדת של כל האנושות כולה (ובעצם, כל ההוויה כולה) לעשות את רצון ה', מכה בי בתפילה בכל שנה מחדש.

אני מהרהר לעצמי, במהלך התפילה הארוכה, כמה מגוחכים אנחנו לפעמים, בני האדם. שהרי עכשיו אני עומד פה להתפלל בבכי ותחינה לפני בוראי, שייתן לנו, בני האדם, לגלות מלכותו בארץ, בלב אחד, כאיש אחד, כל באי עולם.

ומחר מה יקרה? מחר נחזור למלחמות, לסכסוכים עקובים מדם, לשנאה, למוות, לאדישות, לעולם ללא חמלה, שאנו יוצרים בידינו אנו.

אבל כל זה לא מצליח להשכיח ממני את החוויה הזו, המיסטית, האקסטטית, של תפילת ראש השנה: הניסיון למזג את עצמי בכל באי עולם, להיות אחד, על מנת שיתאפשר להמליך את מי שהוא אחד, ושמו אחד, על עולם אחד, אנושות אחת. זהו הניסיון הפרטי האמתי שלי להגיע לתודעה של גאולה אמתית. שהרי מהי גאולה על פי היהדות? מהו חזון אחרית הימים?

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה', אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם, וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב, ב-ד).

אמנם זהו חזון רחוק, ועוד הדרך ארוכה, אבל בראש השנה הניסיון הרדיקלי שלנו הוא להתפלל כאילו אנחנו כבר שם, ממליכים את ה', כל העולם כאחד, בתקיעת שופר פשוטה ואחידה, שמשמיעה לנו קול של חירות אלוהית – החירות להסתכל על כל בני אדם, כאילו כל אחד ואחד מהם, הוא אני עצמי.

לכן נקרא ראש השנה בשמו. לא במובן של תחילת השנה, ראשית השנה, אלא במובן של ראש לכל שאר הזמנים שבשנה, החשוב והמיוחד שבהם. שהרי יום זה הוא שמסמל את הגאולה האמתית. לא גאולה לאומית צרה שמשקפת אינטרסים פרטיים של אומה כזו או אחרת, של בני מעמד כלכלי מסוים, או בני דת כלשהי. אלא גאולת העולם כולו, גאולת כל ההוויה, זו המתאחדת עם שמו של בוראה, שמו של מי שאמר והיה העולם – גאולה של שלום.

תיאור נפלא של גאולה זו נמצא בדברי הראשון לציון הרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל:

"תעודתה של היהדות היא לקרוא לשלום את כל האדם ללאומיהם וגוייהם, ממלכותיהם וארצותיהם. גאולת ישראל אינה גאולה עצמית, אבל היא גאולת כל האדם ממלחמותיו המרובות והמשכלות, ומעבדותו לדעות זרות ואמונות טפלות ולממלכות עריצות, או לצביעות דתית מזויפת.

"אין היהדות שואפת לשינוי סדרי העולם וערכי החיים, אבל שאיפתה הגדולה היא לבטל השלטונות המדינית שהיא עושקת ורוצצת, מכניעה ומשעבדת, מושלת וכובשת בכוח החרב והזרוע: 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות' (ברכות לד, ע"ב), וזו שעתידה להתבטל בימות המשיח – אינה רק לגבי ישראל אלא כלפי כל האנושיות כולה" (הגיוני עוזיאל, שער כ"ח, פרק א).

אני מאחל לכולנו, שנזכה בשנה הקרובה, כל אחד ואחת מאתנו, לעשות צעדים קטנים לקראת החזון הגדול שהרב עוזיאל מציב לנו, חזונה של התורה, חזון השלום.

תחל שנה וברכותיה.

הרב גיא אלאלוף הוא רב ומחנך בישיבת ההסדר "שבות ישראל" באפרת שבגוש עציון. עוסק בפילוסופיה יהודית, יחסים בין יהדות לדתות אחרות וביהדות ספרד והמזרח, ומלמד נושאים אלו במסגרות שונות.