newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מיגור הפשיעה" כאמתלה להדק את השליטה על האזרחים הערבים

במקום טיפול שורש בבעיות שמזינות את הפשיעה הגואה בישובים הערביים, המדינה מקדמת תוכניות שתכליתן דה-פוליטיזציה של האזרחים הפלסטינים וגיוסם לשורותיה

מאת:

לפני ארבע שנים, בתחילת ספטמבר, התעוררתי באמצע הלילה באום אל-פחם לקול צרורות של ירי ממקלעים. המומה ומבוהלת, מבלי לדעת מנין מגיעים הקולות או על מי יורים, התקשרתי למשטרה כדי לדווח על פשע. לקח לשוטרים שעתיים כדי להגיע מתחנת המשטרה שנמצאת במרחק 15 דקות נסיעה. כשסוף סוף הגיעו, הם אספו את התרמילים לתוך שקית שקופה ונופפו בה מול עיניהם של הילדים שעמדו מפוחדים בזירת האירוע.

אירועים מעין אלה נמשכים על אף שממשלת ישראל הציגה לאורך השנים מספר תוכניות במטרה למגר את הפשיעה במדינה. ביישובים פלסטיניים רבים בישראל, אזרחים עדיין נרדמים בלילות לקולות של ירי.

הפגנה נגד האלימות בחברה הערבית במג'ד אלכרום, ב-3 באוקטובר 2019 (צילום: דוד כהן / פלאש90)

הפגנה נגד האלימות בחברה הערבית במג'ד אלכרום, 3 באוקטובר 2019 (צילום: דוד כהן / פלאש90)

בתשובה לבקשת חופש מידע שהתקבלה בחודש נובמבר על ידי "האקדח על שולחן המטבח", קואליציה של ארגונים המבקשת לצמצם את תפוצת הנשק בישראל, משטרת ישראל מסרה שאין בידה סטטיסטיקה רשמית באשר למספר האזרחים שנהרגו או נפצעו כתוצאה מירי, מה שמעיד כי הסוגיה לא נמצאת בסדר העדיפויות של רשויות האכיפה. אך לפי נתונים שנאספו על ידי ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים והתקשורת המקומית, בין 82 ל-89 אזרחים פלסטינים בישראל נהרגו באירועי פשיעה אלימים בשנה הנוכחית בלבד, כ-15 מתוכם נשים.

על רקע העלייה החדה בפשיעה בחברה הערבית ללא כל רתיעה, ו\או פעולה של רשויות אכיפת החוק למגר את הפשע, יצאו בני החברה הפלסטינית בקריאות רבות בפני גורמי השלטון להושיט יד ולעזור במיגור הפשע. כתוצאה, על הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית, בראשות ח"כ מנסור עבאס מהרשימה המשותפת, הוטלה המשימה להציג תוכנית להשטחת עקומת הפשיעה בחברה הפלסטינית.

צוות בין-משרדי, שהוקם באוקטובר 2019 על ידי משרד ראש הממשלה, הציג באוגוסט בפני ח"כ עבאס ו-ועד ראשי הישובים הערביים הצעת מדיניות שעיקרה ריסון הפשיעה על ידי שיפור היחסים בין המדינה לבין אזרחיה הפלסטינים. היא כללה הצעות כגון הגברת הפיקוח, וגיוס מספר גדול יותר של גברים פלסטינים מוסלמים לשורות המשטרה והשירות הלאומי, כחלופה לשירות הצבאי.

מאז שהוצגה, ח"כ עבאס הביע את תמיכתו בתוכנית, כינה אותה "נקודת התחלה טובה" והפציר בנתניהו לאמץ אותה. אך למרות השבחים שהרעיף עליה עבאס, מדובר בתוכנית בעייתית מאוד. במקום להשקיע בשירותים חברתיים ולהציע פתרונות יצירתיים המתמקדים בשיקום, היא כוללת שורה של המלצות אנכרוניסטיות המהוות לא יותר מכלים שבאמצעותם המדינה תהדק את אחיזתה על האזרחים הפלסטינים תחת שלטונה הקולוניאליסטי.

ח״כ מנצור עבאס במהלך ארוע בחירות של הרשימה המשותפת בכפר יאסיף, 23.8.2019 (צילום: אורן זיו)

ח״כ מנצור עבאס במהלך ארוע בחירות של הרשימה המשותפת בכפר יאסיף, 23.8.2019 (צילום: אורן זיו)

התוכנית מתכחשת לגמרי לתפקיד של המדינה בהחרפת הפשיעה והאלימות בקהילות הפלסטיניות, מתעלמת מהאפליה האינהרנטית במדיניות החברתית והכלכלית, כמו גם במנגנוני האכיפה. תחת זאת, היא מטילה את רוב האשמה על הקורבנות עצמם, ומתייחסת לסוגיה כאל בעיה פנים-ערבית.

אף שהדו"ח מתיימר להיות חדשני ומדגיש לכל אורכו שהוא אינו מתכוון לעשות "עוד מאותו הדבר", או, כפי שכתבו בדו"ח, "more of the same", הוא מאמץ שיטות והמלצות מתוכניות קודמות שכשלונן הוכח הן בישראל והן במדינות אחרות, כמו פתיחת תחנות משטרה נוספות והגברת הפיקוח על האזרחים. יתרה מזו: עדויות מתוך הישובים הפלסטיניים בארץ מראות שהתפיסה לפיה יותר משטרה מוביל לפחות פשע היא לא יותר ממיתוס.

בעשור האחרון, ישראל הקימה 14 תחנות משטרה ביישובים הערביים ו-13 עמדות משטרתיות, שארבע מתוכן אמורות להפוך בעתיד לתחנות קבועות. עם זאת, דו"ח שפרסמה לאחרונה  בלדנא, עמותה לנוער וצעירים ערבים, מראה שבין השנים 2011 ל-2019, מספר מעשי הרצח בשנה ביישובים הערביים גדל פי 1.5. הממצא המדהים ביותר של המחקר של בלדנא הוא אולי מספר מקרי הרצח הלא מפוענחים בקרב החברה הפלסטינית: בין השנים 2014 ל-2017, פחות משליש ממעשי הרצח פוענחו.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ומפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, בטקס פתיחת תחנת המשטרה בכפר כנא, ב-21 בנובמבר 2017 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

הדבר "החדשני" היחיד שמציעה התוכנית הממשלתית החדשה הוא להשתמש בהריסת בתים כאמצעי הרתעה נגד ארגוני הפשיעה – אמצעי שנוי במחלוקת בו משתמשת ישראל נגד פלסטינים, הן ברחבי השטחים הכבושים והן בישובים הפלסטיניים תחת שלטונה, במטרה לעקור פלסטינים מבתיהם בכוח. אמצעי זה כבר אומץ על ידי עיריית לוד, שהודיעה באוקטובר שבכוונתה להתחיל לסלק מהעיר משפחות המעורבות בפשיעה. על פי הודעת העירייה, "אירועי הירי במגזר הערבי בעיר מהווים את אחד הגורמים העיקריים לעזיבת העיר". במילים אחרות, העירייה מוטרדת מצמצום האוכלוסייה היהודית בעיר, והפתרון שלה להבטחת איזון דמוגרפי של דומיננטיות יהודית בעיר הוא פשוט לסלק את הפלסטינים הסוררים.

תוכניות של שליטה

לאחר הקמתה של ישראל בשנת 1948, על הפלסטינים שנשארו בתחומיה הוטל שלטון צבאי למשך כעשרים שנה. אף שהכירו בהם כאזרחים, המדינה התייחסה אליהם כאל "אויבים מבפנים" למין היום הראשון. תיוג זה החמיר במהלך האינתיפאדה השנייה, כאשר המשטרה ירתה למוות ב-13 אזרחים פלסטינים ופצעה מאות נוספים, מבלי שאף שוטר יועמד לדין.

כחלק מתהליך הסקת המסקנות אחרי הטרגדיה הקטלנית הזו, הממשלה הטילה על ועדת אור לחקור את מעשי ההרג שנודעו כ"אירועי אוקטובר 2000". הדו"ח הסופי של הוועדה, שהוגש בספטמבר 2003, כולל שורת המלצות לשיפור מערכת היחסים בין המשטרה לבין האזרחים הפלסטינים. בו בזמן, על רקע מהלומת האינתיפאדה, המדינה – ובכללה המשטרה – שמה לה למטרה עליונה לחסל כל ניסיון של התקוממות פוליטית בקרב האזרחים הפלסטינים. החלטה זו הובילה את הרשויות להזניח את אכיפת החוק נגד עבירות של פשיעה, מה שבתורו איפשר יצירת "אזורי דמדומים" נטולי חוק ביישובים הפלסטיניים. למרות שיוזמות קהילתיות שונות ניסו לכפות על העדר האכיפה, הן נכשלו כישלון צורב.

כתוצאה מכך, שיעור הפשיעה והאלימות בקהילות הפלסטיניות גדל, במיוחד פשיעה שקשורה לנשק חם ומסחר לא חוקי בנשק. לפי 'אמאן', המרכז הערבי לחברה בטוחה, בין ינואר 2000 ויולי 2020 נהרגו 1,466 אזרחים פלסטינים. עכשיו, הממשלה מנצלת את אזורי הדמדומים האלה כתירוץ כדי להגביר את הנוכחות המשטרתית ביישובים פלסטיניים.

עם המלצות ועדת אור כקו מנחה, המדינה יישמה תוכניות שונות במטרה לשלב אזרחים פלסטינים בתוך מוסדות ביטחוניים ישראליים. מטרת החלטת הממשלה 922 שהוצגה ב-2015 היא לצמצם את חוסר השוויון בין האזרחים היהודים לפלסטינים על ידי השקעה כלכלית; לאחרונה התוכנית הוארכה עד לסוף 2021. תוכנית נוספת בשם "עיר ללא אלימות" מתמקדת במיגור הפשיעה ברחבי המדינה, ויושמה בעשרה ישובים ערביים, כולל ערים גדולות כמו אום אל-פחם, נצרת ורהט. החלטת הממשלה 1402 מ-2016 קוראת להרחיב ולתגבר את הנוכחות המשטרתית בישובים פלסטיניים.

כחלק מהמהלכים הללו, הרשויות הישראליות מנסות ללא לאות לנרמל התנדבות של אזרחים פלסטינים לשורות רשויות האכיפה כדרך "לשלב" אותם אל תוך החברה הישראלית. מאחר שהאזרחים הפלסטינים אינם מגויסים לצבא, הממשלה החלה לעודד צעירים פלסטינים להצטרף לשירות הלאומי. בהתאם לתוכנית, המתנדבים משובצים ל-40 שעות עבודה שבועיות בבתי חולים, בתי אבות ומוסדות ציבוריים אחרים, כמו גם בתפקידים ביטחוניים שונים. ישראל מעודדת במיוחד פלסטינים נוצרים להתגייס לצבא ולמשטרה, בניסיון בוטה לזרוע פיצול בחברה הפלסטינית על ידי יצירת היררכיה מעמדית המתבססת על דת, במקום על זהות לאומית.

הטקטיקות בהן משתמשת ישראל בניסיון לגייס אזרחים פלסטינים לשירות הלאומי סובבות סביב שני אלמנטים מרכזיים: העצמה כלכלית והשתלבות בכוח העבודה, וביטחון ציבורי.

חברי כנסת באוהל המחאה נגד הפשיעה בחברה הערבית מול משרד ראש הממשלה בירושלים, ב-3 בנובמבר 2019 (צילום: באדיבות הרשימה המשותפת)

ניסיון לדה-פוליטיזציה של האזרחים הפלסטינים. חברי כנסת באוהל המחאה נגד הפשיעה בחברה הערבית מול משרד ראש הממשלה בירושלים, ב-3 בנובמבר 2019 (צילום: באדיבות הרשימה המשותפת)

למרות שתוכניות ממשלתיות שפועלות לצמצם את הפער הכלכלי בחברה הערבית מתנות הקצאת חלק ניכר מתקציבן בהעלאת שיעור גיוס צעירים ערבים לשירות הלאומי, מבחינת כדאיות כלכלית, המדינה משתמשת בשירות הלאומי כאמצעי לכפר על מדיניות ההזנחה העקבית שלה על ידי הצעת אפשרויות תעסוקה לצעירים פלסטינים תמורת תשלום חודשי של 770.5 שקלים, עם הבטחה להטבות בתום השירות. זאת בזמן שההכנסה הממוצעת החודשית בישראל עומדת על 11,459 שקלים, ושכר המינימום הוא 5,300 שקלים. לפי משרד העבודה, שיעור האבטלה בקרב האזרחים הפלסטינים הגיע ל-30 אחוז מאז פרוץ משבר הקורונה במרץ, והמוסד לביטוח לאומי מעריך כי שיעור המשפחות הפלסטיניות מתחת לקו העוני גדל מ-37 ל-42 אחוז במהלך המשבר (זאת לאחר קבלת דמי האבטלה ומענקים ממשלתיים אחרים הקשורים למגפה).

בתגובת רשויות השלטון והאכיפה למשבר הקורונה בחברה, השקיעה הממשלה בניסיונות לעשות מיינסטרימינג לנוכחות לובשי המדים ביישובים הערביים, במיוחד פיקוד העורף והשטרה, ניסיון זה בא לכבס את ההיסטוריה שלה כגוף אלים ומיליטנטי על ידי הצגתה ככוח ידידותי הפועל למען ביטחון קהילתי בערים ובישובים הפלסטיניים.

"עוד מאותו הדבר" היא מדיניות חסרת תוחלת

שיעור הפשיעה בקרב האזרחים הפלסטינים בישראל גבוה כמעט פי שמונה משיעורה באוכלוסייה היהודית, ופי חמישה משיעורה בקרב פלסטינים בגדה המערבית. למרות הזינוק בפשיעה ואלימות ירי בישובים הפלסטיניים, נראה שהרשויות אינן מעוניינות להילחם בפשעים מהסוג הזה.

למרות שיעור הפשיעה הגבוה, אחוז ההרשעה בקרב האזרחים הפלסטינים בעבירות בעלות אופי פוליטי, כמו זריקת אבנים על כוחות ביטחון וביצוע עבירות נגד ביטחון המדינה, גבוה מאשר בגין פשעים מסכני חיים. לפי נתונים אחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האזרחים הפלסטינים מהווים 79.7 אחוז מהבוגרים שהורשעו בעבירות נגד הסדר הציבורי; 45.6 אחוז מהמורשעים בגין פגיעה בנפש; ו-34 מההרשעות בגין פגיעה בגוף.

לפני שני עשורים, ועדת אור ביקשה לעשות דה-פוליטיזציה של האזרחים הערבים על ידי שילובם במשטרה ובשירותים הממשלתיים. היום, הממשלה פועלת מתוך אותו מניע פוליטי בניסיון להיאבק בפשיעה. לבד מכמה יועצים חיצוניים, ההצעה האחרונה שהוגשה לממשלה לא כוללת אף תרומה מצד מומחים פלסטינים. ולמרות שניסוח ההצעה ארך כשנה, הנציגים הפוליטיים הפלסטינים קיבלו שהות של חודשים ספורים בלבד כדי לדון בהמלצותיה. הדרת הקהילה הפלסטינית מניסוח תוכנית שתשפיע על חיי היומיום שלהם היא רק דוגמה נוספת לדרך שבה המדינה מבטלת את הלגיטימיות והקול הפוליטי של נתיניה הפלסטינים.

במקום לטפל בשורש האי-צדק על ידי השקעה בקהילות הפלסטיניות, הקמת מרכזי שיקום, דה-מיליטריזציה של החברה הישראלית והפסקת האלימות המשטרתית, ישראל מנסה למגר את פשיעת כלי הנשק הבלתי מורשים באמצעות שימוש מורשה באלימות.

שהרזאד עודה היא עורכת דין לזכויות אדם וחוקרת המתמקדת במשפט ומגדר. היא משתתפת במספר מחקרים וקבוצות אקטיביסטיות המתמקדים בדה-מיליטריזציה ומיגור פשיעת הנשק בחברה הפלסטינית. המאמר התפרסם במקור במגזין 972+. תרגום: אורלי נוי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf