קיש קיצץ בגיל הרך, עכשיו הוא "בודק" למה תינוקות מתו במעון

יואב קיש הסביר שישראל היא בין המתקדמות בעולם בחינוך לגיל הרך. האמת הפוכה. צוותי חילוץ ליד המון שבו מתו שני תינוקות, 19 בינואר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

יום לאחר מותם של התינוקות ליה גולובנציץ ואהרון כץ בפעוטון בירושלים צייץ שר החינוך יואב קיש כי לנוכח "האירוע הטראגי" הנחה את משרדו "להקים צוות… לגיבוש תוכנית" לפיקוח על מסגרות הגיל הרך. מדהים כיצד מצליחה הממשלה הנוכחית לדפדף את קורבנותיה. זה לא רק שהפיקוח היה צריך להיות בשגרת העבודה של המשרד, אלא שקיש קיבל החלטות, שפגעו ביודעין ביכולת המשרד לבצע את תפקידיו. הטרגדיה אינה "אירוע", אלא תוצאה של מדיניות.

בינואר 2022 החליטה ממשלת ישראל בראשות נפתלי בנט להעביר את תחום הטיפול והחינוך לגיל הרך לאחריות משרד החינוך, כולל "האחריות המקצועית והפדגוגית, הרישוי, ההסדרה, הבינוי והפיקוח על מעונות היום".

משרד החינוך פרסם אז תוכנית לשיפור התקינה (יחס תינוקות לכל מחנכת), להגדלת מערך הפיקוח, למינוי ממונה לגיל הרך בכל רשות מקומית, להכשרות והדרכות לצוותי החינוך ולבניית מעונות חדשים.

קיש התמנה לשר חינוך בינואר 2023. הוא לא רק אימץ את תוכנית הממשלה הקודמת, אלא הציג בוועדת החינוך של הכנסת רפורמה נועזת עוד יותר: חינוך חינם לגיל הרך. באותה ישיבה אמר השר: "אני מתחבר [למה שנאמר] על חשיבות החינוך בגיל המוקדם, זה לידה עד שלוש, שזה, דרך אגב, לא קורה בהרבה מדינות בעולם, יחסית בעניין הזה, ישראל פורצת דרך".

הדברים מעידים על בורות מוחלטת של השר בענייני משרדו. נתוני האמת המחפירים שאנחנו מפרסמים כאן מוכיחים זאת. בכל הקשור להשקעה בטיפול ובחינוך לגיל הרך, ישראל בתחתית רשימת המדינות, ובפער ניכר.

השר בחר ביודעין לפגוע בגיל הרך

בשלבי ההכנה של תקציב 2024 נדרשו משרדי הממשלה לקצץ בתקציביהם לנוכח עלויות המלחמה בעזה. קיש החליט אז כי שני שליש מהקיצוץ הנדרש בחינוך, 200 מתוך 300 מיליון שקלים, יקוצצו מהתקציב הרזה גם ככה של הגיל הרך.

בראיון בחדשות 12 נשאל השר לגבי סדר העדיפויות בהחלטת הקיצוץ. הוא השיב כך: "בחרנו לחפש איפה הפעילות שהכי פחות תפגע".

ההחלטה התקבלה אף שהיה ידוע היטב עד כמה היא תפגע, שכן דוח מבקר המדינה מחודש מאי 2022 שם את כל הכשלים על השולחן. רק 27% מכלל התינוקות עד גיל 3 היו רשומים אז במעונות הרשמיים והמפוקחים. 35% נוספים התחנכו במעונות פרטיים שרובם לא עברו הכרה ובקרה, ועל 38% מכלל התינוקות (מעל 200 אלף תינוקות) לא היה מידע כלל.

עוד נמצא כי שיעור התינוקות הנמצאים במעונות מוכרים ומפוקחים מקרב האוכלוסייה הענייה בישראל נמוך משיעורם באוכלוסייה. כלומר לא רק שהמדינה מטפלת במעט מדי תינוקות, היא עושה זאת ללא העדפה מתקנת לטובת השכבות החלשות.

למשרד החינוך אין מערך פיקוח אפקטיבי, לא על המעונות המוכרים, ובוודאי לא על המעונות שאינם מוכרים. המבקר מצא כי יש מעונות מוכרים שלא הגיע אליהם מפקח במשך שלוש שנים.

מעל מחצית המחנכות והמטפלות לא עברו הכשרה לעבודתן. לא מדובר רק בעובדות ותיקות בטרם כניסת הרפורמה לתוקפה. גם מקרב כאלף המחנכות והמטפלות חדשות "רק לבודדות" היתה הכשרה. לנוכח תנאי העבודה הנחותים, קרוב למחצית מהן התחלפו מדי שנה בשנים שנבדקו. וכל זה נכון רק למעונות המוכרים והמפוקחים, שכן לגבי האחרים אין מידע כלל.

ועל זה אמר שר החינוך כי ישראל מדינה פורצת דרך בהשוואה בינלאומית, והקיצוץ התקציבי נעשה במקום "שהכי פחות פוגע".

ההשקעה הממשלתית עשירית ממדינות העולם

אציג שני נתונים בינלאומיים המעידים גם הם כי הזנחת הגיל הרך היא פרי מדיניות של שר החינוך. המידע מתוך הדוח השנתי של ארגון המדינות OECD: חינוך במבט רחב לשנת 2025, שבו מידע מלא על ההוצאה לגיל הרך ב-19 מדינות.

ההוצאה הממשלתית לתינוקת או תינוק בגיל לידה עד שלוש בישראל עומדת על 1,200 דולר בשווי כוח קנייה. מדובר בעשירית מההוצאה הממוצעת של המדינות האחרות ב-OECD (ראו תרשים). במדינות המתקדמות ההוצאה לתינוק היא 20 עד 34 אלף דולר לשנה, עד פי 30 מאשר בישראל.

במצב עניינים זה לא ניתן לבנות מעונות יום חדשים, להכשיר מחנכות מטפלות, לשלם להן שכר הוגן או להפעיל מערך פיקוח. בהינתן שיש בישראל כ-550 אלף תינוקות עד גיל 3, נדרשים, בחישוב גס, כ-16 מיליארד שקלים כדי להגיע לממוצע המדינות ב-OECD, או 50 מיליארד שקלים כדי להגיע להוצאה הנהוגה במדינות המתקדמות.

נתון שני מעיד על תפיסת האחריות של הממשלה. נתון זה מציג איזה חלק מתוך ההוצאה לגיל הרך הממשלה לוקחת על עצמה, מתוקף אחריותה החברתית. זאת לעומת החלק הנשען על ההוצאה הפרטית, כלומר תשלומי ההורים.

כפי שניתן לראות, גם כאן ישראל מפגרת מאחור. רק 28% מכלל ההוצאה על הגיל הרך ממומן על ידי הממשלה, ואת כל היתר מממנים ההורים. בממוצע המדינות ב-OECD, הממשלות מכסות כ-80% מההוצאה, ובמדינות המובילות מעל 90% מההוצאה לגיל הרך היא ממשלתית.

עניין של השקפת עולם

הזנחת הגיל הרך היא תוצאה של מדיניות. זה מתבטא בתקציב הנמוך, גם במספרים מוחלטים וגם באופן יחסי. הממשלה בורחת מאחריות, ושר החינוך קיבל החלטות שפגעו עוד ביכולת של משרדו לטפח את הגיל הרך ולפקח עליו.

בעניין זה אין הבדל בין ממשלת הליכוד והמפלגות הדתיות ובין ממשלת בנט ומפלגות המרכז הליברלי. רוב מוחץ מבין חברי הכנסת הנוכחית משתייכים למפלגות, שעל פי השקפת עולמן יש לצמצם את מדינת הרווחה ולהוריד לרמת מינימום הכרחי את רשת הביטחון החברתית.

זאת הסיבה שלנוכח מות הפעוטות בירושלים, רבים הטילו את האחריות על המטפלות, על ההורים, או על מנהיגי הקהילה החרדית. בעיני הליברלים והניאו-ליברלים כאחד, העניים אשמים בעוניים, והחלשים אחראים למצוקתם.

תיקון החינוך לגיל הרך לא יקרה ללא שינוי בסדר היום הכלכלי חברתי. אין זה מקרה שהמדינות המובילות, כפי שמוצג בתרשימים, הן מדינות הנוקטות מדיניות המושתתת על ההבנה שמדינת רווחה התומכת בשכבות החלשות פועלת מתוך צדק ולא מתוך צדקה.