newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המדרון החלקלק של פשעי מלחמה

פעם המדינה רעשה כשהרגו 16 בני משפחה אחת כדי לפגוע במבוקש. במבצע "צוק איתן" זה קרה על בסיס יומיומי

מאת:

בפוסט הקודם עסקתי בטענות שעלו לאחרונה בעיתונות הבינלאומית, ואחריהן בזו המקומית, לפיהן המספרים מצביעים על אחוז גבוה של לוחמים בקרב ההרוגים בעזה, גבוה מזה שמדווחים עליו האו"ם וארגוני זכויות אדם.

אחרי שהסברתי למה הטיעון לא מחזיק מים אפנה עכשיו לשאלה החשובה יותר: האם צה"ל ביצע פשעי מלחמה בעזה? התשובה תלויה במי שכותב את החוק וביכולת לאכוף אותו. אם במלחמת העולם השנייה בעלות הברית היו מנוצחות, בנירנבג היו נשפטים מי שהטילו פצצות תבערה בדרדזן ופצצות אטומיות בהירושימה ונגאסקי.

האם צה"ל ביצע הרג מכוון וחסר אבחנה של חפים מפשע? בוודאי שכן, הוא ביצע זאת תחת פיקודו של אל"מ עופר וינטר ברפיח, ויותר מ-130 בני אדם שלמו בחייהם על פקודה בלתי מוסרית בעליל כמו נוהל חניבעל, כשניחתו עליהם 1,000 פגזים בשלוש שעות. צה"ל ביצע זאת בשג'עיה לאחר הכשל בנגמ"ש והרג הלוחמים בו, בהפצצה ארטילרית בלתי מדוייקת שגבתה את חייהם של עשרות אנשים. והוא ביצע זאת בח'וזאעה, כפי שמתאר זאת עידן לנדאו בפירוט מחריד למעשה, פרשנים רבים טוענים כי צה"ל השתמש בדוקטרינת דאחיה שעיקרה היא הסבת נזק לאוכלוסיה אזרחית בכדי להשיג את מטרתו.

עם זאת, אין היום יכולת פוליטית בעולם לשפוט את קציני צה"ל באשמת פשעי מלחמה. בישראל בוודאי שזה לא יקרה ולמעשה אין בחוק הישראלי סעיף אישום כזה. אם בתקופות "רגיעה" המשטר הצבאי בגדה הורג עשרות פלסטינים בכל שנה עם חסינות כמעט מלאה, אז ודאי שבשעת מלחמה איש לא יעמוד לדין.

באותה מידה שסביר להניח שהרוצחים לכאורה של הנערים בבתוניא לא יתנו את הדין, ולא אלו שירו בראשה של לובנא חנש באל-ערוב, או חיילי השיריון שרדפו והרגו את סמיר עוואד בירייה בעורפו בבודרוס – כך מן הסתם גם לא יעמידו לדין את אלו שאחראים להרג 415 ילדים (ויותר)בעזה. גם במדינות אחרות בוודאי לא יעמידו את אותם קצינים לדין, כל עוד ארה"ב מסוגלת לעצור זאת, ולו בשל העובדה שקציניה עוסקים בהרג דומה ברחבי העולם.

> התעמולה משחקת במספרי ההרוגים בעזה, והתקשורת נופלת בפח

בתים בבית לאהיה לאחר ההפצצה הישראלית על בית משפחת רוזאנה, רצועת עזה, 2 באוגוסט, 2014. בתיהם של חמש משפחות נהרסו, מותירים 60 אנשים ללא קורת גג. (אן פאק / אקטיבסטליס)

בתים בבית לאהיה לאחר ההפצצה הישראלית על בית משפחת רוזאנה, רצועת עזה, 2 באוגוסט, 2014. בתיהם של חמש משפחות נהרסו, מותירים 60 אנשים ללא קורת גג. (אן פאק / אקטיבסטליס)

מסאלח שחאדה ועד משפחת אבו ג'אמע

אך בכל זאת מעניין להסתכל בתקיפות צה"ל וללמוד מהן על השינויים בצבא כמראה לחברה הישראלית. ב-22 ביולי 2002 הוחרב ביתו של סאלח שחאדה בפצצת טון, ונהרגו כתוצאה מכך 17 בני אדם. הרמטכ"ל דאז משה יעלון אמר "היתה פה לקיחת סיכון. לא הייתי לוקח סיכון כזה מול דג רקק. אבל שחאדה הוא סיפור אחר. מה שספגנו ממנו בחצי השנה האחרונה היה קשה ביותר. יש כאן דילמה לא פשוטה של עלות מול תועלת".

בעקבות הזעזוע הציבורי קמה ועדת חקירה שקבעה כי תוצאת הלוואי הקשה של הריגת האזרחים שלא היו מעורבים בטרור לא הייתה מידתית, ונבעה מכשל מודיעיני בייחוד לגבי הימצאותה של בתו אימאן בבית (ככל הנראה שקר) וביקורת נמתחה בעניין החימוש המוגזם, אך עם זאת הצדיקה את ההפצצה בבכירותו של שחאדה בחמאס.

הנווט שהטיל את ההפצה טען לאחר מכן:

לא בטוח שהייתי תוקף ככה (…) אם הייתי יודע מודיעין שלא היה מחובר אליי בכוונה, זה לא התפקיד שלי, אני לא יודע, אין לי את תמונת המודיעין הגדולה שיש למישהו אחר. אם הייתי יודע שיש תמונה מודיעינית שמתחברת לדברים שהם אסורים לי, לא הייתי תוקף. אסור היה לי לתקוף (…) ברגע שאני ממריא, אני הופך להיות מכונת מלחמה. עד שאני יודע, עד הקו הזה שאני יודע שאני עושה משהו לא טוב. משהו לא טוב זה להרוג סתם אנשים.

בעתירה מ-2006 לבג"ץ נגד מדיניות ההתנקשויות, שהיו חלק גם מהמלחמה הנוכחית, בג"ץ קבע כי "ניתן לירות לעברו של מחבל היורה ממרפסת ביתו על חיילים או אזרחים, אף אם כתוצאה מכך עלול להיפגע אזרח תמים העובר בסמיכות. פגיעה מעין זו באזרח תמים תעמוד בדרישות המידתיות. לא כן אם הבית יופצץ מהאוויר ועשרות דייריו ועוברי אורח ייפגע" (זו הוראה שהופרה, כזכור ממסמכי ענת קם, וצה"ל הרג בלתי מעורבים בכוונת מכוון). צריך לזכור גם כי ב-2002 מדובר היה בתקופה בה נהרגו מאות ישראלים בפיגועים, חיזבאללה היה עוד בשיא כוחו והצבא הסורי היה צבא סדיר ומתפקד.

12 שנה אחרי ההתנקשות בשחאדה ובמצב ביטחוני טוב לאין שיעור, צה"ל ביצע תקיפות דומות לזו על ביתו של שחאדה באופן יומיומי כמעט, הפעם כשמשה יעלון כבר מופקד עליו בתור שר הביטחון. עשרות פצצות בנות טון הוטלו בשג'עיה. צה"ל הרג ב"צוק איתן" 59 משפחות בנות לפחות שלוש נפשות כל אחת, שכללו במצטבר 458 בני-אדם. ככה נהרגו משפחת אבו ג'בר בדיר אלבלאח, 18 בני אדם, אבו ג'אמע בחאן יונס, 26 בני אדם, ואל בטאש, 18 הרוגים.

בניסיון ההתנקשות במוחמד דף שלשום (19.8) נעשה שימוש בחימוש גדול פי חמישה מזה שהחריב את ביתו של שחאדה, בנו התינוק בן ה-8 חודשים הוקרב. ללא אזהרה, ללא "הקש בגג" המפורסם, ששימש בעיקר בתחילת המתקפה הצבאית ופחות אחריה, אך המשיך לשמש לכל אורך המתקפה התעמולתית. צה"ל השתמש בירי סטטיסטי בתוך אוכלוסיה אזרחית צפופה פי ארבעה יותר מאשר בעופרת יצוקה.

> סדר בתעמולה: השקרים על עזה שהופרכו וממשיכים להסתובב

טנקים בגבול עזה, מבצע "צוק איתן" (אקטיבסטילס)

טנקים בגבול עזה, מבצע "צוק איתן" (אקטיבסטילס)

ברחו ונהרגו במקלט

הנזק האזרחי כתוצאה מהפצצות אלה גדול לאין שיעור מאשר ב"עופרת יצוקה". שכונות נמחקו בכוונת מכוון, אם במסגרת סיוע לכוחות קרקעיים בהסתבכויות צבאיות ואם במסגרת דוקטרינת ההרתעה "דאחיה", שכשנהגתה בלבנון ב-2006 עסקה במתחם פרה-מיליטרי ברובו ואילו עכשיו בשכונות אזרחיות מובהקות. תמונות ההרס חולקו לחיילים כמזכרת לניצחונם.

כך ישראל גרמה לכחצי מיליון תושבים לעזוב את בתיהם, ולרבים מהם לאבד אותם. עד תחילת אוגוסט למעלה מ-44 אחוז מרצועת עזה הוכרז על ידי ישראל כיעד להפצצות והשוהים בו הופללו, גם אם היו אלו נכים, או ילדים שלא היה בכוחם להתפנות. יתרה מכך, דרישת פינוי כזו, בשטח צפוף ונצור כרצועת עזה להתכנס לכדי מחצית מגודלו – היא לא מעשית בעליל.

משפחות שנענו לקריאה הצבאית ונסו על נפשן נהרגו מאש צה"ל במקומות אליהם ברחו. זה היה גורלה של משפחת אל-נג'אר, שנמלטה מחוזאעה, ונמחתה כולה, עשרים נפשות מתוכן 11 ילדים, על ידי פגז בחאן יונס. כך קרה גם למשפחת כילאני, שנמלטה מבית להיה עם תחילת הקרבות לשכונה שג'עיה, עם פרוץ הקרבות שם נמלטה לעיר עזה, וזמן קצר לאחר מכן 7 נפשות המשפחה, ביניהם 5 ילדים, נהרגו בהפצצת הבניין בו שכרו דירה.

סביר להניח שהנווטים שהטילו את הפצצות האלה ידעו כי בבתים הללו יש עשרות בני-אדם, או לכל הפחות הם לא שאלו. אף אחד אפילו לא טרח להסביר או לטעון כי מדובר בפעילים בכירים כמו שחאדה, פשוט כי לא היו כמעט כאלה ביעדי ההתנקשויות וההפצצות. וזעקה ציבורית לא קמה. אמרו שהחמאס אשם וגמרו עניין. בהרג מצאו רק תועלת. ככה זה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf