לאן ילכו כחצי מיליון הפליטים החדשים בעזה?
על פי הערכות האו"ם כחצי מיליון מתושבי עזה נעקרו מבתיהם בסבב הלחימה האחרון. מניין המתים ברצועה מגיע למעל ל-1,800, כ-408 מהם ילדים ו-214 נשים. מה יעלה בגורל אלה ששרדו את ההתקפה אך אין להם מקום בטוח ללכת אליו?
צילומים: אן פאק ובאסל יאזורי. טקסט: ריאן רודריק ביילר
פלסטינים חוזרים לשכונת ח'וזאעה המופצצת, להוציא חפצים וציוד אישי, ה- 3 באוגוסט 2014. (אן פאק / אקטיבסטילס)
המספר הנפוץ ביותר בהקשר של רצועת עזה בשבועות האחרונים הוא מספר ההרוגים בעזה, שכעת עולה מעבר ל- 1,814 בני אדם, על פי נתוני האו"ם. מספר כזה יכול להיות משתק. לקלוט את המציאות הזו של פנים ושמות רבים כל כך, זה כמעט בלתי אפשרי. עם זאת, נתון מדהים נוסף שקשה להבין הוא מספר האנשים שנעקרו מבתיהם, שהאו"ם מעריך בכ-520 אלף.
חצי מיליון העקורים מתושבי הרצועה הם אחת ההוכחות הברורות ביותר נגד ההאשמה שחמאס משתמש ב"מגן אנושי". הגרדיאן דיווח כי "מספר גדול של אנשים נמלטו משכונות שונות… ואין ראיות לכך שחמאס הכריח אותם להישאר". באופן דומה, האינדיפנדנט הבריטי מדווח כי, "חלק מתושבי עזה הודו כי הם פחדו למתוח ביקורת על חמאס, אבל אף אחד מהם לא אמר שהם אולצו על ידי הארגון להישאר באזורי סיכון ולהפוך למגנים אנושיים בעל כורחם".
הצבא הישראלי, מצידו, ניסה לפטור עצמו מהאשמות בפשעי מלחמה באמצעות נקיטת צעדים של אזהרת האוכלוסייה החיה תחת איום קרוב של התקפה, לרוב באזורי גבול, על ידי הטלת כרוזים, שליחת הודעות קול אוטומטיות, הודעות טקסט, או במקרה של הפצצות ממוקדות יותר, שיחות טלפון אישיות או שיגור טילי אזהרה לא חמושים – נוהל הידוע בכינוי ״הקש בגג״.
מיכאל ספרד, במאמרו שפורסם בעיתון "הארץ״, מציין כי דוקטרינה צבאית זו: "…אינה מתחשבת בשאלה אם ההודעה המוקדמת הניתנת לאוכלוסייה היא אפקטיבית – כלומר האם בפועל האוכלוסייה יכולה לעזוב, האם יש פתרון לזקנים, לחולים ולילדים. היא גם אינה מלווה ביצירת מסדרון מילוט מוגן אל מרחב החסין מאש הלחימה, ושבו יש לאזרחים אמצעי הישרדות. תוצאתה המחרידה של תורת לחימה זו, הן ב'עופרת יצוקה' והן ב'צוק איתן' – ערימות של גופות של ילדים, נשים וגברים שלא היו חלק ממעגל הלחימה".
אמנסטי אינטרנשיונל מנסח בצורה תמציתית: "תקיפה מכוונת של בית אזרחי היא פשע מלחמה, וקנה המידה העצום של הרס בתי אזרחים, במקרים מסוימים עם משפחות שלמות בתוכם, מצביע על דפוס מטריד של הפרות חוזרות ונשנות של דיני המלחמה".
אבל בעוד הפרקטיקות האלו תרמו למותם של 1,814 פלסטינים בעזה עד כה, אלו ששרדו ונעקרו מבתיהם מתמודדים עם האתגר של המשך סבל נוסף לאחר שבתיהם וחלק גדול מרכושם עלי אדמות כבר נהרס. במהלך הפוגות קצרות בלחימה, חלקם העזו לחזור לבתיהם כדי לחלץ חפצים או לחפש גופות. רבים מהם ממשיכים לשהות בבתי ספר של אונר"א, אשר בעצמם היו נתונים תחת מתקפות בהזדמנויות רבות, שניפצו את תחושת הביטחון השברירית של מי שכבר נעקרו מבתיהם וביקשו מקלט במקומות אלו.
גם מגיש החדשות הסאטיריות, ג'ון סטוארט, התייחס לתגובת ״השכל הישר״ ל"אזהרות" של ישראל: "מה העזתים אמורים לעשות? להתפנות לאן? האם לעזאזל ראיתם את עזה? ישראל חסמה את הגבול הזה, מצרים חסמה את הגבול הזה. מה, אתה אמור לשחות?"
נאהד דאוד, בן 41, ומשפחתו שוהים בבית הספר של אונר"א במשך ארבעה ימים מאז שמשפחתו פונתה בעקבות אזהרות ישראליות על הכוונה לפוצץ את בית שכנם, 16 ביולי 2014. על פי נאהד, מאז שברחו חיל האוויר הישראלי הפציץ את בית השכן שלהם, ופגע קשה בביתם. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
פלסטינים עומדים מול הכניסה של "בית הספר היסודי רמל" של אונר"א המשמש מקלט זמני לפלסטינים המתגוררים בחלק הצפוני של רצועת עזה, ה- 13 ביולי 2014. (אן פאק / אקטיבסטילס)
עקורים פלסטיניים שוהים בבית הספר של אונר"א, ביום הראשון של עיד אל פיטר, עזה, 28 ביולי, 2014. 83 בתי ספר של אונר"א הפכו למקלטים, כמו גם בתי חולים רבים בכל רחבי הרצועה. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
פלסטיניות שנמלטו מהתקפות ישראליות מוצאות מחסה בבית הספר הממשלתי פלוג'ה, מחנה הפליטים ג'בליה, 29 ביולי 2014. פלסטינים רבים נמלטו מבתיהם לילה לפני כן לאחר שקיבלו הוראה לעזוב. (אן פאק / אקטיבסטילס)
עקורים פלסטיניים שוהים בבית הספר של אונר"א, ביום הראשון של עיד אל פיטר, עזה, 28 ביולי, 2014. 83 בתי ספר של אונר"א הפכו למקלטים, כמו גם בתי חולים רבים בכל רחבי הרצועה. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
משפחה פלסטינית מעבסאן יושבת מתחת לעץ ליד בית החולים בחאן יונס. זהו יומה העשירי של המשפחה תחת העץ, אחרי שנאלצו לברוח מביתם בשל התקיפה הישראלית. רצועת עזה, 24 ביולי 2014. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
נשים פלסטיניות מחלצות מביתן בבית חנון את מה שנותר מרכושן, צפון רצועת עזה, 4 באוגוסט, 2014. תושבים רבים חזרו לבתיהם כדי להציל במהירות את מה שהם יכולים במהלך הפסקת אש קצרה. רוב תושבי בית חנון נמלטו מהאזורים שהופצצו בכבדות לבתי ספר של אונר"א או לקרובי משפחה. (אן פאק / אקטיבסטילס)
פלסטינים אוספים את חפציהם בשכונת שג'אעיה במזרח העיר עזה, במהלך הפסקת אש, 27 ביולי 2014. במהלך הפסקת האש ב-26 ביולי, חזרו פלסטינים רבים לשג'אעיה לאמוד את הנזקים, יחד עם חובשים שניסו לחלץ פצועים ולאסוף גופות. עשרות גופות נאספו אך רבות אחרות נותרו בשטח עקב מחסור בציוד הנדרש כדי לחלצן. תקיפות הצבא הפכו את השכונה לזירת הרס מוחלט, בניינים רבים שוטחו ואלפים נאלצו לברוח. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
פלסטינים אוספים מים במחנה הפליטים שאטי בעזה, ה-2 באוגוסט, 2014. לפי דיווחי OCHA, למיליון וחצי אנשים בעזה שאינם במקלטים יש גישה מאוד מוגבלת למים, אם בכלל. ( אן פאק / אקטיבסטילס)
פלסטינים מנסים לחלץ חלק מרכושם אל מחוץ לכפר ח'וזאעה, מזרחית לחאן יונס, ה-1 באוגוסט 2014. מאות מהתושבים חזרו לח'וזאעה בתחילת הפסקת אש כדי לחלץ גופות וציוד. ח'וזאעה נותקה משאר רצועת עזה ונכבשה על ידי חיילים ישראליים. מספר גדול של תושבים נהרגו ונפצעו, ובתים רבים נהרסו. רוב התושבים נמלטו מההתקפות הישראליות. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
עקורות פלסטיניות ביום הראשון של עיד אל פיטר, שוהות בכיתה של בית הספר של אונר"א שהפך למקלט, ה-28 ביולי 2014. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
המשפחה של אמל אל-עתאמנה, מבית חנון, שוהה בחנות ליד בית החולים כמאל עדוואן בג'בלייה, רצועת עזה, ה-24 ביולי, 2014. בית חנון הופצצה קשות מאז תחילת המתקפה הישראלית ואנשים רבים נאלצו לעזוב את האזור. (אן פאק / אקטיבסטילס)
ילדה פלסטינית שוהה בבית ספר של אונר"א שהפך למקלט לעקורים, מחנה הפליטים ג'בליה, רצועת עזה, יולי 28, 2014. (אן פאק / אקטיבסטילס)
אישה פלסטינית מביטה לעבר שכונת ח'וזאעה שהופגזה על ידי כוחות ישראליים, ברצועת עזה, 3 באוגוסט, 2014. ח'וזאעה ספגה הפגזה כבדה ביום שני בלילה, ה-21 ביולי. הצבא הישראלי הורה לכל תושבי הכפר, כמעט 10,000 בני אדם, לעזוב. ח'וזאעה נותרה שטח צבאי סגור, ורק המשלחת הבינלאומית של הצלב האדום מורשית להגיע לזמנים קצרים אל הכפר לפינוי חלק מהפצועים וההרוגים. רוב התושבים נמלטו מהכפר אך חלק נשארו מאחור. (באסל יאזורי / אקטיבסטילס)
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
