מג'דל שמס אחרי האסון: "מי שניסה לנצל את דם ילדינו ולסכסך, נכשל"

מי שביקר בעבר בכפרים הערביים בגולן ונכנס למג'דל שמס, בעיקר באביב ובקיץ, בוודאי הבחין בנוכחותם של עשרות ואף מאות מתושבי הכפר במגרש הכדורגל שממוקם במרכזו. זה היה מקום צבעוני ושמח, מלא בקולות ילדים משחקים ואימהות שצופות בהם. את הסצנה היפה הזאת לא יראה מי שיבקר שם היום. הצבע היחיד שנשאר בזיכרון הוא צבע הדם. במגרש – המקום שבו נהרגו 12 ילדים וילדות ונפצעו רבים נוספים – נותרו כמה אופניים וקורקינטים נטושים כעדות לאסון, לצד פרחים וצילומים. הוא הפך למוקד עלייה לרגל למשפחות, לחברים ולמבקרים מחוץ לכפר.

"כיום מרכז הכפר ריק מילדים", אומר א', פעיל ממג'דל שמס שהעדיף להישאר בעילום שם. "אנשים מכפרי הגולן ומהחברה הפלסטינית עדיין מגיעים למשפחות הילדים ההרוגים; משפחות שילדיהן נפצעו מגיעות לבתי החולים שבהם מטופלים הילדים. ולצד העצב, שולט הזעם – על המלחמה שהיא הסיבה לכל מה שקרה, ועל כך שהיו מי שניסו לנצל את דם הילדים שלנו כדי לקדם את המטרות והשאיפות שלהם, אף שלא אישרנו להם לעשות זאת. עצם המחשבה על כך מגבירה את הכעס של האנשים".

לדברי א', "אנשים כאן עדיין מנסים להפנים את מה שקרה, להבין את ההשפעה של האירוע, ולהתמודד עם ילדים מוצפים באימה. אנחנו לא יודעים מה צריך לומר לילדים שלנו, מה צריך לעשות כדי שיחזרו לחיים הרגילים שלהם. אם העצב ילווה אותם לנצח אחרי האובדן הזה, של חברים ואחים, ההשפעה שלו תהיה קטסטרופלית. אנחנו מנסים לפעול נכון, ונכשלים לפעמים".

אחת מהילדות שנהרגה במגרש היתה אלמא איימן פח'ר אלדין, בת 11, שאהבה לשחק כדורסל ולמדה שפות. אביה מיהר לזירה וניסה להשיג מידע על בתו מעובדי החירום. "הלכתי לפינה וראיתי ילדה קטנה מכוסה", הוא מספר. לאחר שזיהה את נעליה ואת ידיה של בתו, "הבנתי שזהו, לא נשאר לי כלום, היא עזבה אותנו".

מג'יווארה איברהים, בן 11, לא נשארו אפילו נעליו. במשך יומיים נחשב לנעדר. משפחתו חיפשה אותו בכל בתי החולים במדינה, עד שקיבלו חדשות מהמכון לרפואה משפטית שמצאו את הדנ"א שלו בזירה. שרידי גופתו נקברו בנפרד, למחרת ההלוויה של 11 חבריו.

אביה של הרוגה נוספת, ויניס ספדי, גם היא בת 11, הוא פרמדיק. הוא הגיע למקום, חיפש את בתו שידע שהיתה שם, ומצא אותה מתה. "הוא אמר שזו הבת שלו, ביקש להעביר אותה, והתחיל לטפל בפצועים", מספר א'. "זה המודל של אנשי הגולן. מה שקרה בימים הראשונים היה גם המודל של אנשי הגולן – מלב האבל והסבל, התגובה היתה מאוזנת. הכשלנו את הניסיון של מי שניסו לסחור בדם ילדינו".

היבא אבו סאלח, בת דודתם של פג'ר וחאזם אבו סאלח, בני 15 ו-16 שנהרגו במגרש, מספרת ש"זה היה המקום היחיד לשחק בכפר, המקום היחיד להתאוורר. פעם היינו נוסעים לקריית שמונה, אבל עם הירי כבר לא נוסעים. לקחתי את הבן שלי לשם פעם-פעמיים בשבוע. איך מתמודדים עם זה? אין לי מילים. הילד שלי בכה ושאל, 'למה ירו לשם?'"

לאחר המקרה הנורא בשבת ההיא, נשמעו קולות רבים מהגולן. כמה קראו לנקמה, אך העמדה הבולטת ביותר היתה זו של משפחות ההרוגים, שקראה לא לשפוך טיפת דם אחת כנקמה על מות ילדיהם, לא לנצל את הפצעים שלהם, והדגישה שהמסר של הגולן הוא מסר של שלום. אחד מהם הוא אביו של פג'ר אבו סאלח, ליית, שאמר: "אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו יוני שלום, שמותם יהווה תמריץ לסיום המלחמה. אנחנו לא מאחלים לאף אחד להרגיש את מה שאנחנו מרגישים. ואנחנו בהחלט לא מרגישים חרטה על ששלחנו את הילדים שלנו למגרש, לילדים יש זכות לשחק. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו ליהנות, ללמוד, לשחק ולאהוב אנשים".

מסר דומה עלה בהצהרה רשמית שפרסמו אנשי הגולן, ובנאום שנשא עורך הדין ד"ר מג'ד אבו סאלח, פעיל שדיבר בשם המשפחות. בין השאר, פורסמו סרטונים שבהם נראו אנשים מתנגדים לפעיל שטען שהוא מהגולן, תקף את חזבאללה וקרא לכיבוש לבנון. מאוחר יותר הסתבר שהוא בכלל מדליית אל כרמל. בימים שאחרי האסון, רבים סירבו להתראיין לתקשורת בעברית, מחשש שדבריהם יעוותו.

במהלך ההלוויה ולאחריה, שרים, בהם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', וחברי כנסת גורשו בצעקות ממגרש הכדורגל. יומיים לאחר מכן הגיע למקום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולרגל ביקורו המגרש נסגר על ידי שוטרים ואנשי אבטחה, וכוסה ביריעות פלסטיק. כמה מאות תושבים הפגינו מול נתניהו, ולאחר שעזב מיהרו למקום לבדוק ששום דבר לא הוזז או חולל.

"רמת הגולן היא מקום של כבוד, של תקווה, של יושרה והיסטוריה", אמר תושב מג'דל שמס, כמיל חאטר, אחרי שנתניהו עזב את המקום. "בן אדם כזה (נתניהו; א"ז) שנכנס לפה, צריך לשטוף את המקום שאליו נכנס. כמו שאמרו המפגינים, הוא רוצח. הם רוצים להשתמש בזה (באסון; א"ז) כדי להרוג ילדים אחרים. אנחנו שבורי לב, לא רוצים אנשים שינצלו את הסיפור שלנו בשביל בחירות ומנדטים".

"מי שרוצה לנהל מלחמה שלא יעשה את זה פה, שילך לים לנהל מלחמה", אמר תושב נוסף. ואחר הוסיף: "חזבאללה הם טרוריסטים? חמאס טרוריסטים? קח אותם מפה, תתרחק ממג'דל שמס, תתרחק מישראל, תתרחק מעזה ומלבנון. תתרחקו מכל העולם. תלחמו באוקיינוס, שם תהרגו אחד את השני. זה לא מעניין אותנו, אנחנו רוצים לחיות בשלום".

"ביבי רוצח"
"די, רוצים שלום"
קולות ממג'דל שמס

צילום:אורן זיו pic.twitter.com/FOX27WpZQ9

— שיחה מקומית (@mekomit) July 29, 2024

"100 שנה לא היתה קטסטרופה כזאת בגולן"

התגובות הישראליות לאסון שהתרחש במג'דל שמס, ואפילו תגובות של חלק מהפלסטינים, מראות שיש בלבול גדול בנוגע לאנשי הגולן, המגיע עד לדרגים הגבוהים. כך למשל, דובר צה"ל, דניאל הגרי, תיאר בראיון את הילדים שנהרגו כאזרחים, ואחד הכתבים תיקן אותו ואמר שהם אינם אזרחים.

במסגרת חלוקת החברה הפלסטינית למגזרים, המדינה הפרידה את הדרוזים בגליל והפכה אותם לקהילה נפרדת, שאינה קשורה ללאומיותה הערבית ולזהותה הפלסטינית, ומגדירה את עצמה על פי זהותה העדתית והישראלית. אך ההפרדה הזאת לא צלחה בקרב תושבי כפרי הגולן שנכבשו ב-1967, כמו מג'דל שמס, בוקעאתא, מסעדה, עין קנייא וע'ג'ר. תושבי אותם כפרים – שמספרם היה אז 6,000 וכיום הגיע ל-26 אלף איש, רובם דרוזים וחלקם (בע'ג'ר) מהעדה העלאווית – סירבו לקבל את האזרחות הישראלית.

לכפרים אלה היו עימותים רבים עם הממסד הישראלי, כולל שביתה של כמה חודשים ב-1982, כשישראל ניסתה לכפות עליהם את אזרחותה; מעצרים רבים של פעילים בשנים האחרונות; והפגנות במהלך המלחמה בסוריה, בגלל הסיוע שישראל סיפקה לארגונים חמושים באופוזיציה במדינה. בשנה שעברה פרץ עימות חריף סביב ניסיון להתקין טורבינות רוח על אדמות של תושבי הכפרים.

רקע זה הוביל, בין השאר, למחאות נגד ביקורי ראש הממשלה וכמה משריו. זאת, אף שבשנים האחרונות קיים באזור זרם, אמנם קטן אך במגמת התחזקות, שנוטה לישראליזציה. לדברי מלחם אבו סאלח, מומחה לארכיונים שעוקב אחרי סיפורי הכפרים העקורים בגולן, "אין ספק שתנועת הישראליזציה התחזקה לאחרונה, ויש אפילו כמה אנשים שהתגייסו לצבא הישראלי, בדומה לדרוזים של הגליל, אבל זו תופעה קטנה, וחלק מהמורכבות של המצב שבו אנחנו חיים.

"בשנים האחרונות, התנועה הלאומית בכפרי הגולן נחלשה, לא רק בגלל תנאי החיים ואינטרסים אישיים וכלכליים, אלא גם מסיבות אחרות, כמו למשל המלחמה בסוריה. האנשים בגולן התפצלו לתומכי המשטר הסורי ומתנגדים לו. ניתן היה לראות את זה בבחירות לרשויות המקומיות. בעבר היו הפגנות מחאה נגד השתתפות, וראש המועצה היה ממונה מטעם משרד הפנים. אבל השנה הבחירות עברו ללא התנגדויות, אף ששיעור ההצבעה היה נמוך ולא עלה על 50%".

לדבריו, "אני מאמין שלישראל היה תפקיד בהחלשת התנועה הלאומית בגולן. ההנהגה הדתית המסורתית נחלשה בכמה דרכים ונהיתה קרובה להנהגה הרוחנית של הדרוזים בגליל. כל הזמן יש ניסיונות ופרויקטים לחיזוק התנועה העדתית בכפרי הגולן, ומטבע הדברים, כשהעדתיות מתחזקת, הרוח הלאומית נחלשת".

למרות זאת, אחרי האסון הגיעו לגולן משלחות גדולות של אזרחים פלסטינים כדי להביע תנחומים, חלקן משלחות רשמיות של המפלגות, וחלקן משלחות עממיות. "הפלסטינים אזרחי ישראל, על כל הפלגים הפוליטיים והדתיים שלהם, הם עם אחד. הסוגיות שלנו זהות, ואנחנו משתתפים בכל האירועים אלה של אלה, על אחת כמה וכמה באירוע כזה. אי אפשר לומר שהאירוע הזה חיזק את הקשר, כי הוא היה חזק גם לפניו", אומר א'.

על האסון אמר מלחם אבו סאלח: "100 שנה לא היתה קטסטרופה כזאת בגולן. ב-1926, במהלך המרד הגדול בסוריה, הצרפתים שרפו את מג'דל שמס והיתה טרגדיה גדולה שגבתה קורבנות רבים. אבל לאחר מכן לא חווינו אירועים בסדר הגודל הזה, גם כשהגולן נכבש ב-1967. לכן התגובה נובעת בעיקר מהלם. האירוע היה גדול מאוד וקשה, ומשפחות הילדים עדיין בטראומה ואינן יודעות אפילו איך להגיב.

"תושבי הגולן חיים במתח כבר כמה חודשים. אנחנו שומעים אזעקות ופיצוצים, וצעיר מכפרי הגולן נהרג כשטיל נפל על מפעל בקריית שמונה. אנחנו באווירה של מלחמה, ולמרות זאת לא ציפינו לאסון בסדר גודל כזה, במיוחד מכיוון שלא התרחשו אירועים כאלה בשום מקום אחר בזירה הזאת".

עם זאת, אבו סאלח סבור שהלכידות החברתית שנוצרה בעקבות האסון "תשפר את היחסים בין האנשים, מה שיוביל להגברת המודעות והרוח הלאומית, בעיקר בקרב הצעירים, שמתמודדים כעת עם קשיים רבים".

"מה שישראל עשתה בלבנון לא מייצג אותנו"

למרות הודעתו הרשמית של הצבא כי חזבאללה היה זה ששיגר את הטיל שהוביל לאסון, ואף שההתנקשות בבכיר חזבאללה פואד שוכר בביירות היתה, לטענת ישראל, נקמה על האסון במג'דל שמס, חלק מתושבי הגולן לא לגמרי מאמינים לגרסה הזו, במיוחד מכיוון שבחזבאללה הכחישו את אחריותם לאירוע.

פעיל בכפר, שהעדיף להתראיין בעילום שם, אמר: "חזבאללה התמקד במטרות צבאיות מאז תחילת המלחמה, ועכשיו טועה ככה עם טיל שנופל על מג'דל שמס, שלא נמצאת באזור המלחמה המרכזי? עלינו לשאול מי מרוויח מזה. חזבאללה לא הרוויח, אבל ישראל כן, למשל בניסיון לעורר סכסוכים בין הדרוזים לשיעים, וגם במציאת הצדקה לפעולה שלה בלבנון, כאשר במקביל אין גם לחץ עממי רב מדי להרחיב את המלחמה מכיוון שההרוגים אינם יהודים. וגם מי שמאמין לסיפור הישראלי שחזבאללה שיגר את הטיל, אפילו בטעות, מטילים את האחריות על ישראל, כי אם כך, מדוע הטיל לא יורט?"

בדובר צה"ל טענו לאחר האירוע כי הטיל לא יורט בגלל "הטופוגרפיה המורכבת (רקטה שחצתה את הר החרמון), ובשל מעוף הרקטה הנמוך וסוגיות נוספות שהקשו על היירוט".

מלחם אבו סאלח: "התחושה היא שהזרם שמתנגד למשטר הסורי ולחזבאללה והזרם שנוטה לישראליזציה תומכים לחלוטין בסיפור הישראלי, אבל רבים מתכחשים לכך. יש מי שאומרים שראו מילים בעברית על שרידי הטיל, ושהצבא אסף את שרידי הטיל עוד לפני שהוציאו את הגופות והפצועים מהמקום. ויש גם בעיות עם הגרסה של הצבא, למשל הטענה שהטיל נשא 50 ק"ג חומר נפץ – איך טיל כזה יצר חור כל כך קטן? יש עמוד תאורה שעמד כמה מטרים ממקום הנפילה ולא נפגע. ויש עדי ראייה שטוענים שהטיל הגיע ממערב, בזמן שדו"צ אומרים שהוא הגיע מצפון. צריך ועדת חקירה בינלאומית שתחקור את נסיבות האירוע, מאיפה בדיוק הגיע הטיל ואיך. אנחנו נשתדל שמשפחות הקורבנות ישלחו בקשה למזכ"ל האו"ם וידרשו להקים ועדה כזאת".

בינתיים, ארגון הזכויות האדם הוותיק הפועל בגולן הסורי הכבוש, אל מרסד, פרסם בשבוע שעבר קריאה להקמת ועדת חקירה בינלאומית. בהודעה נאמר כי הארגון "קורא בדחיפות לחקירה בינלאומית בלתי תלויה, שתזהה את האשמים, תחשוף את האמת ותבטיח צדק לקורבנות ולמשפחותיהם". הארגון קורא לרשויות הישראליות להתיר לוועדה כזאת לקיים חקירה יסודית של התקרית, והציע כי את החקירה תוביל ועדת החקירה הבינלאומית העצמאית בנושא השטחים הפלסטיניים הכבושים, ירושלים המזרחית וישראל, הפועלת בחסות האו"ם.

א' טוען ש"האירוע הגביר את דבקותנו בעקרונותינו. השלום הוא הפתרון שאנחנו דורשים. לדעתנו, ילדי הגולן – כמו ילדי עזה, כמו ילדי לבנון וכמו ילדי ישראל – לא אמורים למות במלחמות. מה שישראל עשתה בלבנון לא מייצג אותנו. אין לנו שום קשר לזה. ישראל עושה את מה שהיא רוצה ולא זקוקה לתירוצים. כל מי שניסה לנצל את הדם של ילדינו נכשל, וכל מי שניסה לעורר סכסוכים נכשל, בלי קשר למקור הטיל. אנחנו רוצים שהאמת תתגלה, אבל זה לא יועיל לנו הרבה. הילדים שלנו לא יחזרו".