עברית לדוברי ערבית: סימנים לאור בקצה המנהרה

שינוי בכיוון הנכון. תלמידים בבית הספר נווה שלום / וואחת אלסלאם (צילום אילוסטרציה: מרים אלסטר / פלאש90)

ביום שלישי השבוע ציינה הכנסת את "יום ענייני החברה הערבית". במסגרת זאת נערכה בוועדת החינוך ישיבה בנושא שיפור השפה העברית בחברה הערבית. שלוש חדשות טובות עולות מהישיבה, אותן אפרט בהמשך: יש הקצאת משאבים ייעודית להוראת עברית בחינוך הערבי; יש תוכנית לימודים חדשה המבוססת על כשירויות ושימוש בידע השפתי; ויש גם תוכנית מצליחה של גבעת חביבה, שבה משתלבים מורות ומורים יהודים דוברי עברית שפת אם בבתי הספר בחברה הערבית.

את הטוב הזה צריך לסייג פעמיים. ראשית, ההתקדמות היא איטית מדי, ובהיקפים מצומצמים מדי, כך שהבשורה טרם הגיעה אל רוב התלמידות והתלמידים בחינוך הערבי. שנית, לא נוכל להגיע להישגים גבוהים דווקא בלימודי עברית, בשעה שההישגים בשפת אם (ערבית) ובתחומי דעת אחרים הם נמוכים. יש הכרח לתקן גם את הפערים החברתיים-כלכליים בין המגזר הערבי ליהודי, ואת האפליה התקציבית של החינוך הערבי.

בביצה הגזענית שבתוכה אנו טובעים נעים לראות שלושה נרקיסים פורחים, אבל הם לעצמם לא יחוללו שינוי ללא תיקון חברתי מהותי.

קריאת הדור הערבי הצעיר: תעזרו לנו

בנובמבר האחרון פרסם משרד החינוך מחקר על לימודי העברית בחינוך הערבי (ראו כתבה נפרדת). המחקר חשף ירידה חדה בהישגים בהשוואה למבחנים שנערכו מאז 2014. עוד התברר כי תלמידות ותלמידים בחינוך הערבי אינם זקוקים לעברית בחיי היומיום, ולכן הם אינם נחשפים לה והמוטיבציה שלהם ללמידה היא נמוכה.

חוסר הצורך והעניין משתנים עם סיום הלימודים בתיכון. שלא במפתיע, מחקר של מכון אהרן מצא קשר חיובי וחזק בין רמת העברית של בוגרי התיכונים הערביים לבין הסיכוי שלהם להשתלב בלימודים גבוהים ובשוק התעסוקה, המתנהלים בעברית. עוד נמצא כי מלבד מחסור בחשיפה לעברית ומוטיבציה נמוכה ללמידה, יש חסם נוסף: איכות ההוראה הנמוכה של לימודי עברית בחינוך הערבי.

>> אני לא על תנאי יותר

הדברים מתמצים היטב בדברים שאמר בישיבת ועדת החינוך ח'ליל סבאח, תלמיד כיתה י"א ויו"ר מועצת התלמידים בשפרעם. "כולנו יודעים שהשפה העברית היא קריטית לחיים בישראל, אבל המערכת לא מספקת לנו את הכלים שאנו צריכים כדי להשתמש בשפה בחיים היומיומיים. השיטה הנוכחית מלמדת עברית בצורה מיושנת, כמעט ללא תרגול מעשי, ורבים מאיתנו מתקשים לנהל שיחה שוטפת בעברית או להביע את עצמנו בצורה ברורה".

כדי לתקן הציע סבאח לקיים יותר "מפגשי דו קיום בין יהודים לערבים, שבהם נוכל לתרגל את השפה בצורה טבעית ולא רק דרך ספרים ומבחנים. נוסף על כך, צריך להכניס שיטות לימוד חדשות, שיגרמו לנו לדבר ולהבין, במקום לשנן חוקים יבשים. אנחנו רוצים שתעזרו לנו, כדי שנוכל לעזור לכל הדור הצעיר של החברה הערבית להתקדם ולהשתלב בצורה טובה יותר בחברה הישראלית".

תוכנית לימודים מבוססת כשירויות שפה

על פי הדברים שהוצגו בישיבה, נראה כי מסתמן שינוי בכיוון הנכון. בדצמבר האחרון התקבלה החלטת ממשלה על תוכנית אסטרטגית לקידום השפה העברית בקרב דוברי ערבית. מנכ"ל משרד החינוך מאיר שמעוני, ומנהלת המינהל הפדגוגי אינה זלצמן, דיווחו בישיבה שבמסגרת התוכנית יוקצו בשלוש השנים הקרובות 672 מיליון שקל עבור שעות הוראה ללימודי עברית, ועוד 72 מיליון שקל ללימודי עברית מדוברת בחינוך הערבי.

בימינו, ראוי לפרגן להנהלת המשרד לא רק על התקציב, אלא גם על עצם נוכחותם בישיבה.

אליהם הצטרפו גורמי המקצוע במשרד: מנהלת אגף חינוך בחברה הערבית ד"ר שירין נאטור חאפי, ומנהלת אגף שפות ד"ר ציונה לוי. השתיים דיווחו על גישה פדגוגית חדשה להוראת שפה שנייה. הדבר נכון ללימודי עברית בחינוך הערבי, כמו גם ללימודי אנגלית ושפות אחרות בקרב כלל תלמידי ישראל. מדובר באימוץ של תוכנית שהתגבשה כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, והיא מוכרת בשם: מסגרת התייחסות אירופית משותפת ללימודי שפות (CEFR).

התוכנית מבוססת על ביצועים, והיא מפרטת שורה ארוכה של היגדי "אני מסוגל ל…", לפי שש דרגות התפתחות והתקדמות. למשל, ברמה הנמוכה ביותר (A1): "אני מסוגל לזהות מילים ושמות מוכרים מתוך שלטי פרסומת". וברמה הגבוהה ביותר (C2): "אני מסוגל לקרוא בקלות כל סוג של טקסט, כולל טקסטים מופשטים ובעלי מורכבות מבנית או לשונית".

סולמות ההתקדמות מוגדרים בארבעה תחומים: קליטה בהאזנה ובקריאה; הפקה בדיבור ובכתיבה; אינטראקציה בשיחה, הכוללת גם כלים מילוליים ומחוות להנעת השיחה; ותיווך: העברה של מידע באמצעות תרגום, סיכום, מיזוג ומעבר מכתב לדיבור ולהיפך.

אחד היתרונות של הגישה הוא שסולמות ההתקדמות הם שקופים. כלומר תלמידות ותלמידים יכולים להעריך בעצמם את יכולותיהם ואת התקדמותם. בכך, התוכנית מעצימה את הלומדים, שכן היא מעבירה את השליטה והאחריות על הלמידה לידיהם.

סולמות ההתקדמות בתוכנית הם אחידים לכל שפה שנייה שנלמדת. על בסיס זה נדרש בכל מקום להתאים את ההגדרות לשפות המקומיות, במקרה שלנו: ערבית כשפת אם ועברית כשפה שנייה. כמו כן, יש לשלב בלמידת הביצועים גם ידע לשוני כגון תחביר ודקדוק, וכן ידע תרבותי – השפה כמייצגת תרבות.

ב-2022 שקדה ועדת מקצועית על הכנת מסגרת הוראה של עברית לדוברי ערבית תחת הגישה החדשה. הוועדה בחרה לתת דגש להוראת עברית מדוברת, מתוך הנחה שזה יהיה הבסיס הנכון לרכישת אוריינות בכל ארבעת תחומי השפה שהוזכרו. על בסיס זה, נכתבה ב-2024 במשרד החינוך תוכנית לימודים חדשה להוראת עברית כשפה שנייה לדוברי ערבית. במסמך התוכנית תוכלו למצוא פירוט רב של סולמות ההתקדמות בכל אחד מתחומי השפה.

כפי שהוזכר גם בישיבה, התלמידות והתלמידים בחינוך הערבי טרם שמעו על המהפך המרענן בלימודי השפה, שכן התוכנית נמצאת רק בתחילת תהליך ההטמעה. ידרשו לא מעט שנים כדי להעביר את כל המורות והמורים את ההכשרה הנדרשת.

תוכנית "שפה משותפת" ושילוב מורים יהודים

מה שכן עובד, ובהצלחה, היא תוכנית "שפה משותפת" להוראת עברית מדוברת בחינוך הערבי על ידי מורות ומורים דוברי עברית שפת אם. התוכנית פותחה לפני עשור במרכז היהודי ערבי לשלום בגבעת חביבה, בהובלת מוחמד דראושה, והיא אומצה על ידי משרד החינוך, השותף להפעלתה.

התוכנית ממוקדת בהוראת עברית דבורה, והיא נלמדת נוסף על תוכנית הלימודים הרגילה בעברית. המשרד מקצה 600 שעות הוראה שבועיות, המספיקות לשעה אחת בשבוע עבור כ-18 אלף תלמידים ב-50 חטיבות ביניים (כיתות ז' עד ט'). כדי להבין עד כמה הדרך עוד ארוכה, אזכיר כי לפי נתוני המשרד, היו ב-2024 בכלל מגזרי החינוך הערבי 227 חטיבות ביניים, בהן למדו יותר מ-82 אלף תלמידות ותלמידים.

בשיחה עם דקלה תומר כיאל, מנהלת החינוך במרכז היהודי ערבי לשלום בגבעת חביבה, למדתי כי ייחודה של התוכנית הוא בשילוב המורים היהודים בבתי הספר הערביים. במקרים רבים, זאת פעם ראשונה שהתלמידות והתלמידים פוגשים לא רק את השפה העברית הדבורה, אלא גם מורה יהודי.

מכיוון שהמורה הוא המשאב המרכזי, מושקעים מאמצים רבים לספק לו מעטפת תומכת. לכל מורה בתוכנית מוצמדת מורה מלווה מתוך צוות בית הספר. צמדי המורות והמורים (היהודים והערבים) עוברים השתלמויות משותפות, חלקן בסוגיות פדגוגיות של הפעלת התוכנית וחלקן בסוגיות של רגישות רב תרבותית. יתרה מזאת, לרשות המורים עומד מנחה תרבותי מומחה, המסייע להם לפענח מצבים של אי הבנות על רקע הבדלים תרבותיים.

תרומה לקידום חברה משותפת

שני מחקרי הערכה מעידים על הצלחת התוכנית. מחקר אחד נערך על ידי צוות התוכנית, ובו נדגמו תלמידים ברמות הישג שונות בכל הכיתות הלומדות. במבחן התבקשו התלמידים לשוחח בעברית על נושאים מחיי היומיום. מדדי הציון היו אוצר המילים, בהירות המסר, דקדוק, שטף דיבור וביטחון עצמי (תחושת מסוגלות).

המבחן הועבר לאותם תלמידים בתחילת כל שנה ובסיומה, ומדד ההצלחה נקבע כשיפור אישי של עשר נקודות ציון בין שני המבחנים. בכל השנים (תשפ"א עד תשפ"ג) עמדה התוכנית ביעד שהוצב. כלומר, בעקבות הוראת התוכנית (נזכיר – שעה בשבוע בלבד), אכן חל שיפור ביכולת השיחה בעברית דבורה של תלמידות ותלמידים ששפת האם שלהם היא ערבית.

מחקר שני נערך ב-2024 בהובלת ד"ר ענת אברהמי מרום. במחקר הועבר שאלון היגדים לכ-2,000 תלמידות ותלמידים שלמדו בתוכנית, ושאלון נפרד למורים, עליו השיבו 28 מורי התוכנית (דוברי העברית), ו-27 המורים המלווים (דוברי הערבית).

במחקר נמצא כי עמדות התלמידים כלפי תוכנית הלימודים, המורה בתוכנית והשפה העברית הן חיוביות ביותר. כך, למשל, הם מסכימים במידה רבה שידיעת השפה העברית תעזור להם להשיג את מטרותיהם בחיים, מאמינים שכאשר יהיו בסביבה דוברת עברית הם יצליחו להסתדר, ומדווחים על יחסים משמעותיים עם המורה היהודי.

עמדות המורים היו חיוביות עוד יותר, וברוב ההיגדים הם סימנו הסכמה במידה רבה מאוד. כך לגבי שיתוף הפעולה בין צמדי המורים היהודי והערבי, לגבי השתלבות המורה היהודי בתרבות בית הספר הערבי, ולגבי הערכתם את העניין וההתקדמות של התלמידים בתוכנית.

בסיכום דוח המחקר נכתב כי "תוכנית שפה משותפת תורמת באופן משמעותי לקידום מרכיבים רבים המסייעים לכינונה של חברה משותפת. בקרב התלמידים, ניתן לראות שיפור בביטחון העצמי שלהם לדבר עברית ובמסוגלות שלהם להשתמש בשפה בפועל, וכן התפתחות של יחסי קרבה עם המורה היהודי. גם בקרב המורים, ניכרת השתלבות מקצועית וחברתית בחדרי המורים ובבתי הספר שבהם הם עובדים".

ניכר אם כך שבכל הקשור ללימודי עברית בחברה הערבית אנחנו יודעים מה נכון לעשות. נותר רק להגביר את היקף ההטמעה והיישום בבתי הספר, ולתקן את הההדרה והאפליה של החברה הערבית בישראל.