בלי הצגות ובלי מסכות: למה אני בעד חוק הלאום
לא רק חוק הלאום, כערבייה אני תומכת בכל חוק גזעני. יש לחוקק חוק, למשל, שיאפשר לערבים לגור בכבוד רק במתחמים מסוימים, מהם הם יוכלו לצאת לעבוד כפועלים. ברוכים הבאים לאביב היהודי
אני דווקא בעד חוק הלאום. כערבייה נמאס לי לדרוש שוויון שאינו בר השגה, אז עדיף שנשחק כולנו את המשחק האמיתי בלי הצגות ובלי מסכות: יש יהודים ויש כל השאר.
אני תומכת בחוק ובכל חוק גזעני אחר שיחוקק פה: חוק זועבי, חוק ראאד סלאח. משמח במיוחד הוא האיחוד שהצליחה לעשות ישראל בין שני קטבים אידאולוגיים בחברה הערבית סביב אל אקצא, "הר הבית", בין סלאח לזועבי, שלא הייתה יכולה ביום רגיל להיכנס לשם כחילונית מושבעת בבגד לא צנוע ובלי כיסוי ראש. עכשיו אל אקצא על ראש שמחתה.
כערבייה, שאמא שלה נמצאת באל אקצא כל יום חמישי כדי להתפלל עד רדת החשכה, התחלתי לדאוג שהיא תיעצר, בשל החוק שמציע שמי שמבלה יותר מדי זמן בתפילה מיד הופך לחשוד בתכנון פעולות איבה נגד המדינה. ביקשתי מאמא שלי, פאטמה, לא לבוא להתפלל בירושלים שמא יחוקק חוק בזק שישלול ממנה את הפנסיה ממשרד החינוך אחרי שעבדה שם 35 שנים.
> סאטירה: החוק לשלילת קצבאות ילדים לערבים של עשו בר מצווה
הנשים שהרשו להכנס למסגד אל אקצא (אקטיבסטילס)
הרי לא נוכל לנהל פה "דו קיום" אמיתי בלי חוק ההפרדה באוטובוס בין ערבים ליהודים, במיוחד אלו שעובדים בבניית גנים ממוגנים בדרום. בסוף יום העבודה הם מסריחים וצריך חוק שיגן על האף היהודי המבושם.
עוד חוקים דרושים מאוד הם "חוקי הנקמה המתוקה": חוק הריסת בתים של מפגעים, חוק שלילת אזרחות של משפחות אלו שהסיעו את המתכננים של פעולות, וחוק השמדת גופות של ערבים אחרי שנרצחו בירי בזירת הפיגוע.
אי אפשר גם שכל התרבות תשתולל פה ללא בקרה. צריך חוק שיקבע את סוג הסרטים שהסינמטק יקרין, במעוז הקיצוניים השמאלנים אויבי המדינה – הלא היא תל אביב. שלא חס וחלילה יוצג שם סרט שיפגע בהישגי המדינה. לא אני אומרת, כך נאמר בוועדה בכנסת בדיון המהיר בנושא פסטיבל "זוכרות" לסרטי נכבה.
עוד מעט יהיה מי שיציע חוק שיקבע את אחוז הערבים שיתקבלו לאקדמיה. הרי ידוע שיש יותר מדי ערבים בסופר פארם ובבתי חולים. השיער הבלונדיני המזויף לא יוכל להסתיר את התגיות עם השם הערבי. הנוכחות של רבים מדי מאתנו עלולה להטריד את הלקוחות, שבמקום להתרפא יהפכו לעול כספי על המדינה כנפגעי חרדה מנוכחות של ערבי בסביבה.
> בחירות 2015: ניהול הסכסוך מכתיב את החיים הפוליטיים בישראל
מליאת הכנסת (צילום: איציק אדרי, ויקימדיה CC BY 2.5)
ובכלל, אני מציעה לחוקק חוק כולל שנקרא לו חוק ה"ערביטו". חוק שיאפשר לערבים לגור בכבוד עם זכויות מלאות במתחמים מסוימים בלבד. אל חשש, הם יוכלו להיכנס ולצאת משם בהתאם לשעות שיוחלטו, בכל זאת צריך פועלים במדינה הזאת. הסדרי הכניסה ייקבעו במשא ומתן מתיש עם ה"הנהגה הערבית" ו"מכובדי העדה" שאולי נסיים אותו בעוד עשרים שנה. כך כולם יהיו מבסוטים מההסדר.
הערבים הם קצת בעייתיים. הם יותר ממילון וחצי וזה אסון בפני עצמו, הם עושים בלגן, כל הזמן נאבקים, יש להם דרישות והם נבחרים לכנסת ויש להם טענות וזה לא נעים למצפון היהודי הרגיש. הם מדי פעם מפגינים ולפעמים הרבה. לאחים שלהם בנינו גדר יפה, ארוכה וחסינה והם רוצים מדינה, רוצים הגדרה עצמית. פלסטינים הם קוראים לעצמם, ומדברים בשפה שמזכירה את השפה העברית, וגם אותה צריך להשמיד. אולי עוד חוק יעזור.
אחרי טיפול השורש בערבים נגיע גם לאתיופים. האפרו-ישראלים החדשים יצטרכו להתגייר כהלכה ולעבוד על עצמם כדי להשתייך. הרוסים לעומתם עשו עבודה יפה אך עדיין צריכים ליטוש פה ושם. קצת מבטא קצת אלכוהול והכל יסתדר.
וכך נגיע לבית לעם היהודי הטהור. האמת היא שלפי מחירי הדיור והמשכנתא זה יהיה בית יהודי בשכירות. אבל לא נורא, העיקר שהדמוקרטיה נטולת המיעוטים היחידה במזרח התיכון הבוער תישאר אור לגויים. הדמוקרטיה החזקה מכולם, שכובשת גם את לבבות וכיסי היהודים העשירים בעולם וגם אדמות של ערבים בשם התורה. והכול כדי להגן על עצמה. דמוקרטיה איתנה שמבוססת על זכויות האדם ואמנות בינלאומיות.
האביב היהודי בפתח ומדינת הלאום של העם היהודי תפרח ותשגשג. אני ועוד כמה פועלים ערבים נהיה שם כדי להשקות ולטפח אותה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
