חוק הלאום: שם חדש למצב ישן וקבוע
אף שופט או פקיד ישראלי לא צריך חוק יסוד בשביל לדעת שתפקיד המדינה הזאת הוא להעדיף בכל רגע ובכל עניין את היהודים על פני הערבים
חוק הלאום שעומד במרכז המשבר הקואליציוני מרגיש בעיקר כמו אחד מאותם אירועים שהעיתונות הפוליטית מסוגלת לטחון בווליום גבוה במשך ימים ולילות ושהציבור יחסית אדיש אליהם (המשא ומתן עם הפלסטינים הוא עוד דוגמה מהסוג הזה). אין לי ספק שמרבית הציבור בכלל לא יודע מה החוק הזה אומר, ומכיוון שמונחות על השולחן שלוש הצעות שונות, קשה עוד יותר לדעת מה מסעיפי החוק יגיע לקו הגמר. החוק נתפס בעיקר כעוד קרב במלחמה בין אלו שרוצים מדינה "יהודית" יותר לבין מי שרוצים שהיא תהיה "דמוקרטית" יותר, ושני הצדדים רושמים רווחים פוליטיים מסוימים בקרב הקהל שלהם.
לדעתי אין שום צורך בחוק הזה, ולא מפני שהחוק מסוכן לדמוקרטיה הישראלית, אלא כי מדינת ישראל העדיפה מאז ומעולם את האינטרסים של היהודים על פני הדמוקרטיה, ואף שופט, מושל צבאי או מחוקק לא היה צריך בשביל זה חוק יסוד. אפשר לומר שהמלחמה נגד חוק הלאום קשורה יותר לדימוי העצמי של מחנה שרוצה להאמין שהוא חי בדמוקרטיה ליברלית.
במציאות הישראלית שאני מכיר ושבה אני חי כבר ארבעים שנה, יש ריבונות אחת בין הים לירדן, והיא מעניקה זכויות מלאות לכל היהודים שחיים בתחומה. הפלסטינים לעומת זאת מחולקים לכל מיני תתי קבוצות – יש אזרחים שמופלים לרעה, יש "תושבים" במזרח ירושלים שאין להם זכויות מלאות למרות שהם חיים בעיר הזאת מדורי דורות, יש נתיני המשטר הצבאי בשטחים ויש נצורים בעזה. כל יהודי הוא אזרח שלם ומלא, וכל ערבי הוא בקטגוריה משלו, חלקית ודפוקה. אם זו לא מדינה שמעדיפה את היהודים על הערבים, או את היהודים על הדמוקרטיה, אז אני לא יודע מה כן.
יש מי שטוענים שהחוק הזה יהווה תשתית לפסיקה וחקיקה נוספת שתפלה יהודים מערבים. כאמור, כל מערכת החוק והממשל הישראלית כבר מפלה יהודים וערבים. בג"צ לא צריך את חוק הלאום בשביל לאשר את חוק הנכבה ומינהל מקרקעי ישראל או קק"ל או משרדי הממשלה לא צריכים את חוק הלאום בשביל להבין שתפקידם להעביר מקסימום אדמה מערבים ליהודים או לסייע לאלע"ד להתנחל בשכונות ערביות במזרח ירושלים.
נסו להיזכר בכל האירועים שבהם בתי המשפט או הבירוקרטיה יישמו במלואו את "עקרון השוויון" בין יהודים לערבים, ונראה לכמה דוגמאות תגיעו. מן הסתם, כולן גם ייגעו רק לאזרחי ישראל הערבים, שהם בסופו של דבר מיעוט בקרב הערבים שבתחומי הריבונות הישראלית. בישראל אי אפשר אפילו להעלות על הדעת מצב שבו יהודי וערבי תושב בלעין או סילוואן יהיו שווי זכויות – הרי זה סוף החזון הציוני! – אבל חוק הלאום הוא-הוא האיום על הדמוקרטיה.
ניקח לדוגמה את פסק הדין החשוב ביותר של בית המשפט העליון – בג"צ קעדאן, שאילץ את היישוב הקהילתי קציר להקצות מגרש לאזרח הישראלי פלסטיני עדל קעדאן ולאשתו. יש מי שאומרים שגל החקיקה הנוכחי, מחוק ועדות הקבלה המתועב ועד לחוק הלאום המטופש, הוא תגובה לבג"צ קעדאן. אבל בואו נודה: כמה אזרחים ערבים כבר יש שרוצים או יכולים להרשות לעצמם לקנות בית ביישוב קהילתי יהודי? את מי בדיוק הפסיקה הזו משרתת? אם בית המשפט היה באמת מחויב לעיקרון השוויון, אם הוא באמת היה אקטיביסטי, הוא היה מכריח את המדינה להקצות קרקעות ותוכניות מתאר לערבים באותה האינטנסיביות שהיא עושה זאת ליהודים. המחשבה הזאת נשמעת כל כך רדיקלית ואבסורדית שזה רק מלמד כמה עמוק אנחנו בתוך המצב המנטלי של חוק הלאום, עוד לפני שאלקין או איילת שקד פתחו בכלל את הפה.
שלא לדבר על חוק האזרחות, שמונע ממאות אזרחים פלסטינים-ישראלים לגור בארץ עם בני זוגם. איפה נשמע דבר כזה? באיזו עוד מדינה בעולם מונעים מאזרחים את הזכות הזאת באופן גורף? ואת התועבה הזאת בג"צ אישר – פעמיים. פה פחות או יותר היה צריך להיגמר הדיון על בית המשפט האקטיביסטי או השמאלני. ומה עם העובדה שמפלגות ערביות לא היו פה מעולם בקואליציה? שבכל ההיסטוריה הישראלית היה רק שר ערבי אחד? האם מישהו היה מדמיין תוכנית פראוור לציבור היהודי? איך אנשים רציניים יכולים להעמיד פנים שהמדינה הזו אינה "מדינת הלאום היהודי" בכל רגע ורגע נתון?
צריך גם לומר מילה על הכיבוש, שכבר מזמן אינו אינו איזו תאונה זמנית, אלא הפרויקט המרכזי של מדינת ישראל בארבעים ומשהו השנים האחרונות. אני בטוח שהפלסטינים בדהיישה ובחברון מאוד מבוהלים מחוק הלאום. עכשיו כשיעצרו אותם במחסומים או יחפשו להם בבתים באמצע הלילה או ישליכו את הילדים שלהם לכלא לשנתיים, זה לא יהיה בשם המדינה הדמוקרטית והיהודית, אלא היהודית והדמוקרטית. בסדר הזה ולא להפך.
בקיצור, כמו בכל יום אני מאחל לממשלה הזו שתיפול ולא תקום, ואם זה על חוק הלאום – שיהיה. אבל בואו לא נעמיד פנים שיש פה איזו נקודת מפנה היסטורית. להילחם על הדמוקרטיה זה לנסות להפוך את ישראל למדינה שוויונית ודמוקרטית, ולא להעמיד פנים שהיא כזו כעת, ואז להילחם על האשליה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
