newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"חדר מורים": צוהר יוצא דופן אל תרבות הכאוס הבית ספרי

הסרט הגרמני עטור הפרסים מספק הזדמנות מופלאה להיכנס אל מאחורי הקלעים של מקצוע ההוראה, זירה כה אינטנסיבית ומרובת התרחשויות שבה גם קרלה, המורה המצטיינת ומלאת הכוונות הטובות, לא יכולה להושיע

מאת:

מגנה על תלמידיה מפני התנהגות דורסנית של הנהלת בית הספר. לאוני בנש בתפקיד המורה קרלה בסרט "חדר מורים"

"חדר מורים" הוא סרט דובר גרמנית משנת 2023, שהגיע לישראל באיחור (בגלל המלחמה), ומוקרן כעת בבתי הקולנוע. הסרט זכה בחמישה פרסי הקולנוע הגרמני, בהם סרט השנה, התסריט, הבימוי והשחקנית הראשית. הסרט אף היה בין חמשת המועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.

כיוון שאני ממליץ לצפות בסרט, אין בכתבה מידע שיפגע בחוויית הצפייה (ספוילר), והיא מבוססת על מה שניתן לראות בקדימונים.

המורה קרלה – מוקד המקצוענות והמוסר

דקות בודדות לתוך הסרט, וכבר אנחנו מתאהבים בקרלה המורה, אותה מגלמת השחקנית לאוני בנש. היא אינטליגנטית, מסבירת פנים, מתייחסת לכל תלמידה ותלמיד, מזהה באמפתיה מצוקות של אחרים, חרוצה ומחויבת לתפקידה, לא נחה לרגע, ומבוקר עד ערב מאוחר היא פועלת במרחב בית הספר.

קרלה מגנה על תלמידיה מפני התנהגות דורסנית של הנהלת בית הספר. היא מגנה על הנהלת בית הספר מפני הביקורת של ההורים, ומגנה על עמיתיה המורים מפני שאלות חודרניות של כתבי עיתון בית הספר. היא שומרת את סודם של תלמידים שסרחו.

קרלה באמת מאמינה שאנשים אינם רעים במהותם, אלא שהם עלולים לפעול מתוך שרע להם. היא לא רק אומרת את זה, היא ממש מפרשת את מצוקותיהם של אחרים, בטרם תגיב. ואף על פי שהיא כזאת, דווקא פעולותיה שלה הן שמניעות את עלילת הסרט, והן שמדרדרות את המצב לכדי קטסטרופה חברתית.

ככל שקרלה מנסה לתקן את השברים, כך המצב דווקא הולך ומתפרק. בשלב כלשהו בסרט, גם אנחנו נעים בכיסא בחוסר נחת, אפילו בכעס, על "המצב" שנוצר באשמת אף אחד. אנחנו משתוקקים שהכל כבר יסתדר, שהאמת תצא לאור והדברים ישובו למקומם בשלום. איפה "שגרת הלימודים" כשצריך אותה? אלא שכמו במציאות המוכרת לנו, מתברר כי למרגלות כל תחתית, יש תהום עמוקה עוד יותר.

הכאוס הבית ספרי

בסצנת השיעור הראשון, כפי שניתן לראות בקדימון הרשמי, נכנסת המורה, קרלה נובאק, לכיתתה. התלמידים מפטפטים ועסוקים בענייניהם, ואנו שומעים בליל קולות של תזמורת סימפונית בשלב כיוון הכלים. לוח הכיתה נקי, מלבד כותרת נושא השיעור. קרלה מרימה את ידיה בתנועת מנצח תזמורת. כלי הנגינה משתתקים, וכך גם התלמידים: שותקים ונעמדים. קרלה ותלמידיה מבצעים שיר "בוקר טוב", הכולל תנועות אחידות ומחיאות כפיים.

מכאן ואילך ההרמוניה הולכת ומתרסקת, והשליטה של קרלה בכיתה ובאירועים מתפוגגת, שלב אחר שלב. בסצינת השיעור האחרון בסרט (ראו בקדימון רשמי נוסף), הלוח מקושקש מקצה לקצה בציורי תלמידים. קרלה נכנסת לכיתה ומזמינה את תלמדיה להצטרף אליה בצרחה משחררת. "אל תתביישו", היא אומרת, וכולם צורחים מלוא גרונם. צרחה של תסכול, המבטאת את חוסר האונים לנוכח האסקלציה שאיש לא רצה בה.

בין לבין, משך 90 דקות, אנו חווים כיצד זירה חברתית – במקרה זה בית הספר – מאבדת את עצמה לדעת. זה קורה בתוך תרבות הכאוס הבית ספרי, המודגמת היטב בסרט.

המורה הפועלת במקביל (מולטי טאסקינג)

קרלה, המורה המחנכת, נמצאת במוקד. היא פועלת אל מול כל תלמידה ולתלמיד בנפרד, כמו גם אל מול הכיתה כקבוצה. היא פועלת מול בעלי תפקידים שונים בהנהלת בית הספר, כגון המנהלת, היועצת, הרכז הפדגוגי והמזכירה. היא פועלת גם מול עמיתיה המורות והמורים, מול אנשי מקצוע מחוץ לבית הספר, ומול ההורים. המורה היא לא רק צומת פסיבי, ולכן היא נדרשת לסנכרן את המידע העובר דרכה אל כל השותפים.

ולא רק שהכול עובר דרכה, אלא שאין שום התרחשות העומדת לעצמה באופן מבודד. כאשר קרלה מבקשת את עזרת המזכירה בסוגיה מנהלתית, נכנס שליח הדואר והמזכירה מאבדת ריכוז בשיחה. כאשר קרלה מסבירה דבר לתלמידיה, נכנסת המנהלת לכיתה, והשיעור נהרס. כאשר קרלה משוחחת בוידאו עם איש מקצוע, פונים אליה שני מורים בשאלה והיא נאלצת לקטוע את השיחה. הכול קורה במקביל.

יש המגדירים את מקצוע ההוראה ככזה שדורש "מולטי טאסקינג", כביכול איכות חיובית ונעלה של שליטה בריבוי משימות במקביל. אבל האמת היא כנראה אחרת: אי אפשר לשלוט בדבר כאשר אף שיחה אינה מגיעה לכלל מיצוי ובירור, וכל התרחשות דוחקת התרחשות קודמת. הכול דחוף ודחוף יותר, בליל אירועים והסחות דעת.

כולם רוצים את התייחסותה של המורה, כאן ועכשיו. אלא שבמקביל, הם בורחים מאחריותם לתוצאות מעשיהם או מכחישים את מעורבותם. אנשים רוצים להיות צודקים, ולכן הם מתחמקים מדיאלוג אמיתי ובירור מעמיק של נקודות ההשקפה השונות.

החיים זה לא שיעור מתמטיקה

בשיעור מתמטיקה, קרלה מציגה משוואה מתחום שברים עשרוניים מחזוריים. כמה תלמידים מנסים את כוחם בפתרון המשוואה על הלוח, אולם רוב תלמידי הכיתה אינם מבינים את המהלך. קרלה מרגיעה אותם ואומרת: "אכן, זה באמת מורכב. אבל הדבר שחשוב להבין הוא שהוכחה דורשת הסקת מסקנות (גזירה) הנבנית צעד אחר צעד".

קרלה מדגישה (כמו מורות ומורים רבים) שהדרך חשובה לא פחות מהפתרון. תרגילים כגון אלה מאמנים את התלמידים בחשיבה דדוקטיבית, כלומר בהסקת מסקנות לוגית, הנשענת על הנחות יסוד ידועות והתקדמות מהוכחה להוכחה.

כולם רוצים את התייחסותה של המורה, כאן ועכשיו. מורה בכיתה (יוסי זמיר / פלאש 90)

כולם רוצים את התייחסותה של המורה, כאן ועכשיו. מורה בכיתה (יוסי זמיר / פלאש 90)

רעיון דומה מוצג כאשר קרלה מסבירה לאחד התלמידים כיצד לפתור קוביה הונגרית,באמצעות אלגוריתם. הכוונה לסדרת פעולות ידועות וקבועות מראש, שמביאה לתוצאה רצויה; מהלך שיטתי לביצוע של משימה מסוימת במספר סופי של צעדים.

אלא שהמציאות החברתית המוצגת בסרט אינה נענית לחוקיות המתמטית. הסקת המסקנות של כל הפועלים בזירה החברתית, כולל קרלה עצמה, אינה נשענת על יסוד ידוע ומוכח. להיפך; הם מקבלים החלטות על בסיס שברי מידע, רמזים, הטיות, הכללות, דעות קדומות והרבה אינטואיציה. אחת הנפגעות אף מטיחה בקרלה ישירות: "חיים שלמים נהרסים בגלל ההשערות שלך". השערות ולא הוכחות.

סרט ללא סוף

"חדר מורים" הוא סרט על הזירה החברתית הכאוטית שבה אנו חיים. בתוך כך אנו מקבלים הזדמנות מופלאה להיכנס אל מאחורי הקלעים של מקצוע ההוראה. בזירה חברתית כה אינטנסיבית, מרובת התרחשויות מקבילות וצולבות, גם קרלה, המורה המצטיינת, לא יכולה להושיע.

אף אחד בסרט אינו פועל מתוך רוע או כוונת זדון. אבל פעולתם של כולם במקביל יוצרת סביבה כזאת, שבה התבונה והאמפתיה מתקשים להתגלות ולהוביל.

במובן זה, סצנת הצרחה של קלרה ותלמידיה, מבטאת סוף אפשרי לסרט. אי אפשר לשלוט במה שלא ניתן לשליטה, ואנחנו צריכים ללמוד לחיות עם חוסר הוודאות, חוסר ההחלטיות, וחוסר הסדר. אין הרמוניה ואין אלגוריתם בחיי בית הספר או בחיים החברתיים. תתמודדו.

אלא שזאת לא הסצנה האחרונה בסרט, והסוף (ללא ספוילר), נותר באחריות הצופות והצופים.

יוצר הסרט, אילקר צ'טאק, הדגיש זאת בראיון. העניין הוא בהתנהלות החברתית בעת משבר ותחת לחץ. כיצד אנו מתפקדים, אילו החלטות אנו מקבלים, מהן הנחות המוצא והדעות הקדומות שלנו. עד כמה אנו נכונים להעלות שעיר לעזאזל כקורבן, רק כדי שהמערכת תוכל להמשיך ולפעול, ואנו נמצא סוף סוף את מנוחת "שגרת הלימודים". ואני מוסיף: אל תשלו את עצמכם – לא נמצא. לא בסרט, ולא במציאות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הנשיא דונלד טראמפ מדבר בוועידת איפא"ק בוושינגטון הבירה, ב-21 במרץ 2016 (צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0)

הנשיא דונלד טראמפ מדבר בוועידת איפא"ק בוושינגטון הבירה, ב-21 במרץ 2016 (צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0)

הפלסטינים לא יכולים לחכות עד הבחירות הבאות בארה"ב

מעבר להפסד המוחץ של האריס, כמה קמפיינים – במיוחד למושבים בבית הנבחרים – הצביעו על דעיכת התמיכה בישראל. אך נראה שפוליטיקה אלקטורלית אינה מספיקה, וכדאי להסתכל מעבר לטקטיקות של השנה החולפת ולגבש תובנות לגבי כישלונן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf