רבין הורה לשבור ידיים ורגליים וזה לא עצר את זורקי האבנים, אז חוק יעזור?
החוק החדש נגד מיידי אבנים הוא עוד ניסיון להדחיק את הכיבוש ולשכוח שתמיד תהיה אליו התנגדות. התוצאה עלולה להיות הפוכה ממה שחברי הכנסת רצו. ארבעה פעילים בירושלים המזרחית מסבירים למה
המאמר הקודם שכתבתי על החוק החדש נגד זריקות אבנים והמושג אלימות בקונטקסט אנטי קולאנליסטי הרגיש לי קצת מנותק ואקדמאי, אז החלטתי לעשות לו מעין השלמה ולראיין פלסטינים במזרח ירושלים על הנושא.
חוץ מאחד, כל המרואיינים היו בעבר אסירים פוליטיים וישבו בבתי הכלא הישראלים. האנשים שהתראיינו לכתבה דיברו על עוד חוקים בעבר ובהווה שנועדו להפסיק את יידויי האבנים ונכשלו, אמרו שהחוק מפלה בין פלסטינים לבין אוכלוסיות אחרות שזורקות אבנים, ושראוי היה שהממשלה הייתה מחוקקת חוקים שהיו מפסיקים את ההתעמרות והדיכוי של הפלסטינים. את רוב האנשים ראיינתי בעילום שם, בשל החשש שלי שכוחות הכיבוש יתעמרו בהם בגלל הדעות שהם מציגים כאן.
מספר מ.א מבית חנינה: "ב-87' פרצה האינתיפאדה הראשונה, והשתתפתי בה. שר הביטחון אז, יצחק רבין, הורה לשבור את הידיים והרגליים של מי שמפגין וזורק אבנים, כדי להרתיע את אותם צעירים מלעשות זאת שוב. אני זוכר את החיילים עושים את זה, יש צילומים של חיילים ישראלים ששוברים ידיים ורגליים של פלסטינים שהם תפסו בזמן זריקות אבנים. בכלל, מי שהיה נתפס זורק אבנים אז היה נכלא אוטומטית לשנתיים. אבל התוצאה בשטח של כל החוקים והאלימות הייתה הפוכה: זה רק גרם לנו לצאת יותר לרחוב להפגין ולהמשיך באינתיפאדה.
"החוק החדש רק מראה שהישראלים מסרבים להכיר בעובדה שעומד מולם עם פלסטיני שדורש עצמאות. העם הפלסטיני לא פראייר וימשיך להילחם עד שתהיה לנו מדינה. בדרום אפריקה עזרו לשלטון האפרטהייד כל החוקים והרצח נגד הפעילים שהתקוממו נגדו? בסוף השלטון השתנה ונהיה שוויון. אי אפשר לעצור עם שלם שדורש עצמאות.
"אני זוכר שלפני יותר משנה אמרו על הצעירים במזרח ירושלים שטוב להם לחיות תחת הכיבוש, שהם רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית. והנה הגיע הרצח של מוחמד אבו-ח'דיר והראה לכולם שהצעירים האלה ממש לא מוכנים לחיות תחת הכיבוש, ומוכנים להיאבק למען המדינה הפלסטינית. ההתקוממות שנה שעברה בכל ירושלים הייתה של הצעירים, בלי הנהגה, בלי ארגונים, בלי אידאולוגיה מלמעלה. לצערי העם הישראלי והממשלה שלו מסרבים להבין את העניין הזה, ועד שהכיבוש יגמר ויהיה שלום עוד יישפך כאן הרבה דם. כל החוקים האלה הם בדיחה, מה זה משנה לפלסטיני צעיר אם הוא חי בכלא גדול או בכלא קטן?"
> למה החוק החדש נגד מיידי אבנים לא ירתיע אותם
נ. נ משייח ג'ראח מוסיף: "הכיבוש אינו מוכן לאפשר לנו חיים בכבוד. אי אפשר לא לתת לנו עצמאות, לקחת לנו את הבתים, לזרוק אותנו מירושלים, ולצפות שאנשים לא יתנגדו. מי שמתנגד לכל זה לא מפחד מבתי כלא וגם לא ממוות. זאת מדינה שכל פעם מוציאה חוק חדש, שאמור לעצור את ההתנגדות. שלילה של תושבות, הריסת בתים, ועכשיו החמרת עונשי מאסר – זה לא עבד בעבר וזה גם לא יעבוד הפעם".
מוחמד אבו חומוס, חבר בוועדה העממית של עיסאוויה, ביקש שאכתוב את שמו המלא לצד הדברים האלה: "החוק הזה רק מראה לעולם כמה הממשלה הישראלית גזענית. יש זריקת אבנים במאה שערים, לפני כמה חודשים ראינו את זה בהפגנה של האתיופים, ובטח אצל המתנחלים. אבל החוק הזה הוא בתגובה לזריקת אבנים של פלסטינים.
"הצעירים שיוצאים לזרוק אבנים עושים את זה בתגובה למה שקורה בירושלים ובשטחים הכבושים. המדינה לוקחת לנו את האדמה, שמה אותנו מאחורי גדר, ואז מה היא מצפה שיקרה? שנזרוק פרחים? זרקנו פרחים באוסלו ומאז המצב רק מתדרדר.
"הם לא נותנים לנו לחיות, יש לנו אדמה בעיסאוויה כדי שנוכל לבנות בתים, אז ישר מכריזים עליה כעל 'גן לאומי' (כדי למנוע את הבנייה, מ.ס.כ). לפני כמה ימים רצחו אדם מבוגר בבית אומר. כל האלימות נגדנו במזרח ירושלים, כל האנשים שאיבדו עיניים ונפצעו בגלל הכדורים והגז שהצבא יורה – כל אלה לא עצרו את ההפגנות, אז החוק הזה יעצור את ההתנגדות לכיבוש? חברי כנסת, במקום לחוקק חוקים למען השלום, מחוקקים חוקים נגד העם הפלסטיני. החוקים האלה רק יביאו עוד התנגדות לכיבוש".
ומסכם מ. כ ממחנה הפליטים שועפט: "זריקות אבנים הן מאבק עממי. זה לא כמו מישהו שבא לדקור או לדרוס אנשים. החוק הזה יביא יותר פיגועים. אם אין הבדל בין זריקת אבנים לדקירה, אז למה לא לדקור כבר? יש הרבה חבר'ה צעירים שרק רוצים להפגין ולשחרר לחץ אבל לא רוצים לעשות דברים יותר גרועים מלזרוק אבנים. עכשיו החוק הזה יגרום להם לא לפחד לעבור את הגבול הזה, כי מה זה משנה? גם ככה הם יישבו שנים בכלא. בשועפט גם אין שירותים לצעירים. אין מגרשי משחקים, אין פעילויות לצעירים, אפילו זבל לא מפנים כאן. זה לא שלצעירים יש הרבה אלטרנטיבות".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן