הרצוג, אם אין אופוזיציה ואין קואליציה, בשביל מה אתה רץ?!
במקום להוקיע בחריפות את חרחורי המלחמה של נתניהו שתמיד נבחר לראשות הממשלה על גבי עשן מלחמות, השמאל מגלה שוב "איפוק ממלכתי" בתקווה לקושש קולות מימין. התוצאה: דינמיקה הרסנית שגוררת את המערכת הפוליטית בישראל בהתמדה ימינה
צריך להודות על האמת: מערכת הבחירות הזו הסתיימה עוד לפני שהתחילה.
הרי מצב הדברים לא יכול היה להיות ברור יותר: ישראל, בצעד חסרת אחריות אך מחושב היטב, יזמה תקיפה בשטח סוריה שתוצאותיה היו כתובות על הקיר באותיות קידוש לבנה מיד עם סיומה: סבב נוסף של הסלמה בצפון. והנה, כאשר התחזית שהיתה ברורה לכל בר דעת אכן מתממשת והמלחמה הולכת ונרקמת לנגד עינינו, זה מה שיש ליצחק הרצוג, מנהיג "המחנה הציוני" שמתיימר להוות אלטרנטיבה לנתניהו לומר:
הייתי במהלכו של סיור על גבול סוריה, יחד עם ציפי לבני והאלופים עמוס ידלין ואייל בן ראובן, כאשר התרחש אירוע חמור מאד בהר דב.
מדובר באירוע בו מערכת הביטחון, צה"ל והמערכות האזרחיות מתפקדות בצורה מצוינת. האירוע עדיין לא הסתיים, ויכול להתפתח לכל תרחיש. לא נסכים בשום אופן למציאות של ירי מתמשך, לא בדרום ולא בצפון – ומי שינסה יוכרע על ידינו בעוצמה. אם מישהו בחיזבאללה חושב שבזמן בחירות יוכל לאיים ולפלג אותנו הוא טועה טעות מרה – במאבק בטרור אין קואליציה ואופוזיציה.
> הסלמה בצפון: התזמון הדפוק של בנימין נתניהו
אם אין קואליציה ואין אופוזיציה, בשביל מה אתה רץ? בוז'י הרצוג (אורן זיו / אקטיבסטילס)
לא הבנתי – אם במאבק בטרור אין קואליציה ואין אופוזיציה, אז בשביל מה בדיוק צריך אתכם, ח"כ הרצוג? הרי תמיד, בכל רגע נתון, יש כאן "מאבק בטרור" כלשהו, אז מתי בדיוק אמורה האופוזיציה לפעול? והרי במילים האלה ממש אתה מבהיר מה האינטרס של נתניהו במלחמה נוספת, ערב הבחירות: כי במלחמה אין אופוזיציה. נפלא. בואו נסגור את הבסטה כבר עכשיו, חבל על כל הכסף שעוד תשפכו על המערכת הזו אם במלחמה אין קואליציה ואין אופוזיציה, כי דבר אחד בטוח: המלחמות כאן כדי להישאר. תמיד תהיה מלחמה, ואתם תמיד תהיו בצד הלא נכון שלה. הבטחת בחירות אחת שאפשר לסמוך עליכם שתקיימו במלואה.
ואם חשבנו שתגובה שמאלית הולמת יותר תגיע ממרצ המתחדשת, הנחושה, המיליטנטית, תגובתה של ח"כ גלאון הבהירה שהבשורה לא תגיע גם משם:
ליבי עם חיילי צה"ל ותושבי הצפון שחיים במתח בלתי נסבל. אנחנו אחרי אירוע חמור וכואב, וכמובן שלישראל יש את הזכות והחובה להגן על אזרחיה, אבל הדרך לעשות זאת היא לא באמצעות חימום הגזרה.
יש לנו ניסיון רע עם הסלמה ביטחונית ערב בחירות. אני קוראת לנתניהו לפעול להרגעת הרוחות באמצעות מהלכים דיפלומטיים מדיינים. אסור לממשלת ישראל לפעול באימפולסיביות כפי שכבר עשתה בעבר. שקיעה בבוץ הלבנוני לא תשרת את האינטרסים של אזרחינו, עוד ועוד כוח ועוד שפיכות דמים לא יועילו לאף אחד, לא בישראל ולא בלבנון. אנחנו יודעים את זה. חווינו את זה על בשרינו יותר מדי פעמים.
ראש הממשלה אמר היום שהוא 'ממליץ למי שמאתגר אותנו בגבול הצפון לראות מה קרה בעזה'. ואני אומרת לכם שהאמירה הזו צריכה להדליק נורת אזהרה אצל כולנו. חווינו השנה כבר יותר מדי דם ושכול. היגררות למלחמה מיותרת בלבנון היא הדבר האחרון שישראל צריכה כרגע. אין לאף אחד עניין במלחמת לבנון שלישית.
> הבטחת המועמדים בבחירות 2015: מלחמה נוספת בעזה
זהבה גלאון (אורן זיו / אקטיבסטילס)
תהרגו אותי אם אני מבינה למה יו"ר מרצ צריכה להתחיל את ההתייחסות שלה למלחמת ברירה מסוכנת שבפתחה אנחנו עומדים כיו"ר האגודה למען החייל. שוב האפולוגטיקה החנפנית הזו שכל כולה כניעה לשיח שמכתיב פה באפקטיביות רבה הימין הקיצוני מבית היוצר של שובל וחבריו. השמאל כחשוד הנצחי בפטריוטיות לוקה, בחוסר אמפתיה לחיילים, לתושבי הצפון או הדרום, תלוי איפה המלחמה משתוללת באותו רגע, צריך קודם כל את הגילוי הנאות השחוק והקלישאי הזה: הלב שלנו עם החיילים.
הלב שלנו עם החיילים? אז אולי נגיד משהו נחרץ יותר על ראש ממשלה מקרטע שמסכן אותם ביודעין כדי לשפר עמדות לקראת הבחירות? הרי כפי שמזכירה לילך בן דוד, נתניהו מעולם לא ניצח בחירות בהן ריח המלחמה לא עמד באוויר; מדוע אם כן לא יכולה גלאון לומר זאת מפורשות? ומה פשר התזכורת כי "לישראל יש את הזכות והחובה להגן על אזרחיה"? האם על זה מדובר כאן? ומה פשר "לפעול באימפולסיביות" ו"הגררות למלחמה מיותרת"? ישראל נגררת כאן אחרי יוזמת מלחמה של מישהו אחר? מגיבה באימפולסיביות או יוזמת מלחמה בצורה מחושבת?
יהיו שיאשימו אותי בתמימות, או גרוע מכך, בהיתממות: אחד האתגרים הגדולים של מרצ, יגידו תומכיה, הוא מניעת זליגת הקולות של בוחריה למחנה הציוני, ועל כן אין היא יכולה להיות מיליטנטית מדי, שמאלנית מדי. באותו האופן בדיוק יהיו שיצדיקו את אמירותיו "הממלכתיות" של הרצוג, השואף לשבת עוד לא הרבה זמן על כסאו של נתניהו.
הדינמיקה ההרסנית הזו שבה השמאל תמיד פוזל קצת ימינה מזיזה את קו האמצע של הקשת הפוליטית בישראל בהתמדה ימינה, ואיתו את המערכת הפוליטית כולה. בכל מדינה מתוקנת בעולם, בנסיבות דומות של פרובוקציה מלחמתית ברורה ומכוונת, תגובות כמו אלה של הרצוג ושל גלאון היו מתוייגות כתגובות של ימין לאומי, שלא לומר לאומני. רק אנחנו נדונו לשמאל כל כך מנומס שממש לא נעים לו לקרוא לפשעי מלחמה, לחרחור מלחמה ולסיכון מודע של חיי תושבים משני הצדדים למען רווח פוליטי בשמם. אבל היי, לפחות השמאל שלנו נראה מעולה בחתונות היספטריות ויודע לרקוד משהו אש. אה, בעצם.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
