newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבטחת המועמדים בבחירות 2015: מלחמה נוספת בעזה

נתניהו, לבני, הרצוג, ישי, לפיד ואחרים מסכימים כולם על דבר אחד: גם אחרי תשעה מבצעים ב-14 שנים, הפתרון לבעיית עזה הוא עוד מלחמה בחמאס. איך זה שרק תת אלוף אחד מעז להגיד שאולי יש דרך אחרת?

מאת:

מערכת הבחירות בעיצומה וטובי הקופירייטרים והקמפיינרים מתכנסים בוודאי בחדרי ישיבות עם נבחרי הציבור כדי לטכס ביחד מסר טוב וחד עבור אזרחי ישראל, שיעודד אותם להצביע עבורם ועבור העתיד הטוב שהם מבטיחים. במצבים כאלו, יודעים הפוליטיקאים ואנשי השיווק שלהם, יש כמה נוסחאות שעובדות מצוין. טקטיקות של הפחדה הן תמיד טובות, כי הרי "השכונה קשה" ומצב גרוע יותר שנמצא מעבר לאופק תמיד יעבוד לטובתם. כמו כן, ולא פחות חשוב, יש להעביר מסר שהציבור רוצה או מצפה לשמוע ואסור להכניס נתונים מקוריים שיצריכו עיבוד מחודש של הנתונים על פיהם התנהלנו עד כה.

במילים אחרות, אם ב-14 השנים האחרונות ניהלה ישראל 9 מבצעים צבאיים ברצועת עזה נגד תנועת חמאס (קשת בענן, ימי תשובה, גשם ראשון, מכת ברק, גשמי קיץ, חורף חם, עופרת יצוקה, עמוד ענן, וצוק איתן) – מבצעים שהוכיחו בזה אחר זה שלמרות אלפי הרוגים והרס בל יתואר אין פתרון צבאי לירי הקסאמים – עכשיו מבטיחים מנהיגי ישראל לאזרחיהם עוד שחר של יום חדש ומכינים את הקרקע למלחמה המיותרת הבאה.

מימין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, המכיר היטב את סגולותיה של האימה וההפחדה, הזכיר לאחרונה כמה וכמה פעמים את מילת הקסם "חמאס". לפני כשבוע, בשיחה סגורה עם חברי מרכז הליכוד, אמר נתניהו שהרצוג ולבני אינם מסוגלים לקבל עליהם את ניהול המדינה, ובתור דוגמה לכך הביא את היד הקשה שהוא נוקט מול חמאס.

"אם הם ייבחרו, מי יטפל בחמאס ובדאע"ש?" שאל נתניהו לקול צחוקם הגועה של הפעילים, "מי יטפל בהם? בוז'י? ציפי?". השימוש בצירוף ה"חנוני" בוז'י-ציפי אל מול שמות "מפחידים" בערבית הפך במהרה לשפן הביטחוני שנתניהו שלף מהשרוול בכל הזדמנות. גם שלשום, בהשקת קמפיין הליכוד, חזר נתניהו על המנטרה. "אני רק מבקש לשאול אתכם", אמר נתניהו, "האם בוז'י וציפי ישמרו על ביטחונם של אזרחי ישראל?", הוא נתן לקהל לקרוא קריאות בוז, ואז היסה אותו בשאלה: "האם בוז'י וציפי יעמדו מול החמאס? מול חיזבאללה? מול איראן?"

> 2014: השנה של עזה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון בתרגיל צבאי (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון בתרגיל צבאי (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

השליפה של חמאס כאויב ניצח ובלתי משתנה, וההתעלמות מההזדמנות שממשיכה להציע ממשלת האחדות – המקובלת כזכור הן על הנהגת פתח והן על הנהגת חמאס – תמשיך כנראה להיות קו מרכזי של נתניהו בקמפיין הבחירות שלו. נתניהו יבטיח לאזרחי ישראל, גם אם בצורה עקיפה, עוד מלחמה ועוד הרוגים בידיעה שעוד מלחמה ועוד הרוגים לא יקדמו את ביטחונה של ישראל.

אופוזיציה לוחמנית

מעניין, אם כך, לראות את הקו שמקדמים יריביו של נתניהו, מעט שמאלה ממנו, במאהל המחנה הציוני של לבני והרצוג. את היום הראשון לאיחוד הכוחות ביניהם הקדישו השניים לנסיעה משותפת לדרום, לסיור בעוטף עזה, רומזים שגם להם יש מה לומר על המצב הביטחוני ובטח על חמאס. שם, על גבול הרצועה, מתח הצמד ביקורת חריפה על התנהלותו של ראש הממשלה במלחמה האחרונה על עזה, בה נהרגו בחמישה שבועות מעל 2,000 פלסטינים (רובם אזרחים) ומעל ל-70 חיילי צה"ל.

"צוק איתן השיג הרתעה וביטחון", אמרה לבני, "אבל המבחן יהיה לאורך זמן". לאחר מכן הדגישה את השוני בין עמדת רשימתה לבין עמדת נתניהו בנוגע להתנהלות מול חמאס: "ראש הממשלה כתב ספרים נהדרים על איך להילחם בטרור, אבל הוא זה בסופו של דבר שמדבר איתם ומנהל איתם משא ומתן. לצערי נתניהו לא מבדיל בין החזית הצבאית לבין המאבק המדיני והוא חלש מול הטרור." לאחר מכן הציגה לבני את הקו המדיני והמקורי שלה ושל הרצוג, שכזכור מתנגדים לנתניהו. לדבריה, "חמאס הוא ארגון טרור ואין איתו תקווה לשלום… הדרך היחידה לפעול נגדו היא שימוש בכח – צריך לפעול בכוח צבאי מול הטרור… וזאת במקום המדיניות (של נתניהו) שעושה הסדר עם חמאס…". הרצוג מיהר להצטרף לקו של לבני, התוקף את נתניהו הפייסן ורודף השלום, ואמר בהתייחסו לחמאס "שעם הטרור אין שום פשרות".

> המחנה הציוני מציג: כך נעביר קולות של שמאלנים לימין

ציפי לבני (חגי מטר)

ציפי לבני (חגי מטר)

מעניין לראות שגם מפלגות חדשות המעוניינות למקסם את סיכוי היבחרותן ממהרות להשתמש בשורש המבטיח ח.מ.א.ס תוך איתות לבוחריהם שהם לא שכחו אותם ושגם הם מבטיחים להם את אותה הדרך הכושלת שהביאה לקורבנות, הרג, רצח ודם. ח"כ אלי ישי, יו"ר מפלגת "העם איתנו", החליט בצעד מקורי משלו לפתוח את קמפיין הבחירות שלו בשדרות. שם, בעיר מוכת הקסאמים, הבטיח אלי ישי עתיד אחר לילדי המקום.

"אני מבטיח למנוע מסירת שטחים", אמר ישי, כשמאחוריו הסלוגן "כל הכיפות, כל העדות". לאחר מכן הבטיח "לבלום שחרור מרצחים", ואז הגיע אל שורת המפתח בדבריו: "הקמתי מפלגה כדי לדאוג לכם, מורי ורבותי, לאזרחי מדינת ישראל. לכם, תושבי שדרות היקרים, החיים במציאות שבה ארגון הטרור חמאס עושה בכם ניסויים בטילים מעל ראשיכם, בלא שאף אחד עושה דבר כדי לעצור זאת". ישי זכה לקריאות כפיים נלהבות. הנה, אמרו שם, סוף סוף מצאנו מנהיג אמיתי הקורא לנסות מדיניות של יד קשה כלפי רצועת עזה.

ואם בזאת לא די, גם יאיר לפיד – המייצג את כל אלו שאין להם כיפה ושהם מאותה עדה – גם הוא נקט בקו קמפיינרי דומה לזה של נתניהו, לבני, הרצוג, וישי, כדי לוודא סופית שאזרחי ישראל יוכלו לבחור בין רע אחד למשנהו. לפיד חשב וחשב את מי כדאי לגייס למפלגתו והפור נפל, לא במפתיע, על חיים ילין, יו"ר מועצת אשכול. מי אמר שלא מקדמים את הדרום. גם לפיד הבין שכדי להיבחר הוא צריך לחבק את הדרום, לנסוע לדרום, ולוודא שהוא מבטיח לתושבי הדרום את אותה מדיניות כושלת שלא תאפשר להם לחיות אף פעם בביטחון. "האם נראה לכם שיש ספק שבמוקדם או במאוחר חמאס יחזור לירות פצמ"רים לעוטף עזה?", שאל לפיד, ומיד הבטיח שהוא הוא יפרז את רצועת עזה מנשק, והוא – רק הוא – יילחם בחמאס, שהוא – בפשטנות ובלי הרבה תחכום – "ארגון טרור אסלאמי מהסוג הגרוע ביותר".

> לפיד טוען שאנחנו לא מספיק אמיצים בעזה. הבעיה, יאיר, היא הפוכה

יאיר לפיד (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

יאיר לפיד (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

חלופה לא-צבאית מתוך הצבא

מדהים לראות, אם כן, אל מול כל קולות שונים-דומים-זהים אלו, את התבטאותו של מפקד אוגדת עזה החדש, תא"ל איתי וירוב, שנכנס לתפקידו מיד לאחר מבצע צוק איתן. אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל מדהים לראות שדווקא הארגון שכל תכליתו היא להילחם, ושאחראי ישירות להרג בעזה, מנסה לאותת לאזרחי ישראל שהחשיבה בתוך הקופסה, שהמנטרות של "מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח" וש"בואו ננסה שוב את אותם הפתרונות שנכשלו עד עכשיו", חייבות להשתנות.

לאחרונה נועד וירוב עם תושבים בעוטף עזה, ואת שיחתם איתם הוא התחיל בנקודת פתיחה דרמטית. למרות הרדידות של ראש הממשלה נתניהו ושל המתמודדים איתו ונגדו, וירוב לא חושב שחמאס הוא דאע"ש ושדאע"ש הוא חמאס. בסיני, לפי וירוב, יש התפתחות של גורמים הקשורים בארגון המדינה האסלאמית, אבל זה לא המצב בעזה, הנשלטת על ידי חמאס. לדבריו, טוב שישראל לא מוטטה את שלטון חמאס בעזה, "שכן מצב של תוהו ובוהו בתוך הרצועה יוביל למקומות גרועים ומורכבים יותר מאשר המצב טרם המלחמה".

לאחר מכן המשיך וירוב ודיבר על ההרתעה הישראלית, שנתניהו ולבני והרצוג וישי ולפיד ובטח ליברמן ובנט ואורי אריאל היו מיד נעמדים וזוקפים קומתם אליה. אבל, לדברי וירוב, "אפשר להסתכל אל שכונת שג'אעיה בעזה, ולהבין שלחשוב על להרתיע מישהו שם זו יומרנות, שלא לומר יהירות גדולה. מה יש לבנאדם בשג'אעיה להפסיד ממלחמה כזו? כמה כבר יכול להיות לו יותר גרוע?".

וירוב המשיך וטען שאין באמת דרך להרתיע את חמאס בעזה. להבדיל מההנהגה הישראלית הוא לא מכר לתושבי הדרום לוקשים של לפני בחירות ורק אמר בפשטות: "ממה בעצם יורתעו אנשי עזה? כמה יכול להיות עבורם יותר גרוע? אם אי אפשר להרתיע אותם כדי שישקלו פעם נוספת להרחיק את המלחמה הבאה, ועדיין לזכור את תוצאותיה של הקודמת, אז מה תכליתה של המלחמה הזו בכלל?"

"עזה היא טרגדיה גדולה" אמר הקצין. "אין לה שום עתודות של משאבים. אין לה כלום. זו מורכבות עוד יותר גדולה. אם אין יכולת להרתיע, אני אומר באמירה מפוכחת ככל הניתן – המלחמה הזאת היא לא מלחמה מרתיעה".

בתים הרוסים בעזה, חודשיים אחרי המלחמה (אן פאק / אקטיבסטילס)

בתים הרוסים בעזה, חודשיים אחרי המלחמה (אן פאק / אקטיבסטילס)

לא יאומן שבשנת 2015, תא"ל מצה"ל, חובש מדים ונושא נשק, נשמע כמו מהטמה גנדי כשהוא עומד ליד קבלני הקולות וסוחרי הדם מימין ומהמרכז-שמאל. הם, אדוני המלחמה, מבטיחים לאזרחי ישראל שלא ידאגו כי אם רק יבחרו בהם יהיה שוב רע יותר. תהיה עוד מלחמה, הם מבטיחים. אל דאגה – הם נשבעים לחזור על כל טעויות העבר, לא להעז לחשוב מחוץ לקופסא, לא לקחת אחריות, לא להתנצל על טעויות שנעשו עד כה והזדמנויות שפוספסו, לא לחשוב מחדש על מדיניות ישראל, ולא לכוון באמת לעבר הסדר תוך העברת הכדור לצד הפלסטיני. למשל באמצעות הכרזה על כך שנדבר עם כל הנהגה פלסטינית שמקובלת על הציבור הפלסטיני, בלי תנאים מוקדמים ובלי קלישאות.

כדאי להתחיל להבין, גם אם באיחור רב ואחרי נזק רב שגרמו הנהגות ישראל לאזרחיהן, שחמאס בעזה היא לא תנועה שתיגדע בין לילה. רבות כבר נכתב על היותה חלק מהחיים הפוליטיים הפלסטיניים ועל היותה תנועה שצמחה מלמטה, ועל ההתחזקות שלה (גם בגדה) כל אימת שישראל יוצאת להרפתקה צבאית חסרת סיכוי. המנהיג הראשון שיעז לומר זאת ייתפס כלא רלבנטי וכלא פטריוטי. המנהיגים שימשיכו לנהל את מערכות הבחירות שלהם על גבי הבטחות שווא צבאיות מהעבר – ימשיכו להביא חורבן על כולנו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> את הפוליטיקאים ואת המשפטנים צריך לחקור על עזה, לא את החיילים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf